בתחילת שנות הנהגתו של הרבי הקדוש רבי אברהם יצחק מתולדות אהרן זי"ע, היה עובר שוב עם הנר בידו על כל הנרות מימין לשמאל, כמדליק את הפתילות בשנית.
החסידים הסבירו שכוונת הרבי לצאת ידי חובת שתי השיטות שהובאו בהלכות חנוכה (סי' תרעו ס"ה ובט"ז סק"ו), האם להתחיל בהדלקת הנר השמאלי או הימני.
על עבודת קדשו של הרבי הקדוש רבי אברהם יצחק מתולדות אהרן זי"ע בהדלקת נר חנוכה כבר בימי חרפו, סיפרו בנו הגאון רבי ישראל חיים שליט"א וחתנו הגאון רבי נפתלי צבי ראטנבערג שליט"א, ששמעו מאחד מתלמידי ישיבת סקלהיד את זיכרונותיו מעת היותו נער צעיר בבן חמש עשרה שנה.
בימים ההם לא היו בחורי הישיבה מדליקים נרות חנוכה בפני עצמם מפני מחירו היקר של שמן הזית, אלא יוצאים היו ידי חובתם בהדלקת הנרות מראש הישיבה, הגאון רבי יהודה סג"ל רוזנר הי"ד בעל 'אמרי יהודה'.
אך הנער אברהם יצחק הכהן קאהן לא ויתר על המצוה היקרה של הדלקת נרות חנוכה, ובדרך לא-דרך השיג מעט שמן זית והדליק נרות באכסנייתו.
שעתיים תמימות יושב היה מול הנרות כשעיניו זולגות דמעות של דבקות, ולבו ובשרו מרננים ומזמרים לא-ל חי בהשתפכות הנפש ובכסופין עצומים. ('זכור לאברהם' ח"ד עמ' נח)
הבטחתו של האמורא הקדוש רב הונא
מפורסם הוא מאמר חכמינו ז"ל (שבת כג:): "הרגיל בנר הוין לה בנים תלמידי חכמים".
ויש להבין את הדברים.
הלא אין לך אדם מישראל שאינו מדליק נרות חנוכה, ואין אנו רואים שכל ישראל זוכים לבנים תלמידי חכמים.
את התשובה נמצא בדברי רבנו המאירי שכתב: 'הרגיל בנר חנוכה דרך חיבוב מצוה'.
כלומר, הבטחתו של האמורא הקדוש רב הונא אמורה כלפי המהדר במצות הדלקת הנר ומקיימה בחיבה ובהתלהבות.
כך, כאשר רואים הילדים את התקשרותו של אביהם למצוה ואת דבקותו והתלהבותו, מתחברים אף הם לתורה ולמצות באהבה וזוכים לגדול תלמידי חכמים.
לעתים עלול האדם, לשכוח את הילדים הקטנים שאינם יכולים להבין את הרעיונות העמוקים
בספרו 'בן איש חי' (וישב שנה א אות יח) המליץ רבנו הגאון רבי יוסף חיים זיע"א, לתת לילדים הקטנים להדליק את השמש על מנת לחבב עליהם את המצוה.
גם בנר זה – כתב רבנו ה'בן איש חי' – יש "קצת מצוה", ועל כן היה נוהג לתת לבניו הקטנים להדליקו.
מנהג זה מלמד אותנו את הדרך לנהוג עם הילדים ולחבב עליהם את המצוות ואת התורה.
לעתים עלול האדם העסוק בעבודת הבורא ובהתעלות והתרוממות במועדי השנה, לשכוח את הילדים הקטנים שאינם יכולים להבין את הרעיונות העמוקים ואת דברי התורה הנפלאים המענגים את נפשו, או את הניגונים המורכבים המרוממים את נשמתו, אך עליו למצוא את הדרך לליבותיהם של הילדים הקטנים ולחברם אל המצוות:
לשיר עמם את השירים שלמדו במקומות הלמודים, להאזין לסיפורי פרשת השבוע, לומר רעיונות מותאמים לרמתם ולספר להם ספורים ומעשיות.
כך נחבב את המצוות גם על הטף.
(מתוך 'ספיר ויהלום' – חנוכה)