הרב שמעון טיקוצקי
מספר אחד מחשובי האברכים: לפני כמה שנים נקלעתי לבית מדרשה של חסידות פלונית, פגשתי שם אברך צעיר וקשרתי עמו שיחה, בתוך דבריו אמר לי: 'אתה חסיד לעלוב, בוא ואספר לך מה היה לי עם הרבי שלך', וכך הוא סיפר:
"למדתי בתור ילד בתלמוד תורה 'לעלוב' בשיכון ה' בבני ברק, הייתי ילד שובב ותוסס במיוחד, חובב תעלולים, כתוצאה מכך לא הסתדרתי עם חבריי לכיתה, וגם עם המלמדים.
"אחת לכמה ימים נזרקתי בחרי אף מהכיתה על ידי המלמד. בכל מקרה כזה הייתי יוצא אל בית המדרש הגדול דחסידי לעלוב, שמעברו השני של חצר הת"ת, מסתובב בו שבור ועצוב וחסר מעש.
"באחת הפעמים זרק אותי המלמד מהכיתה בתוספת גערה חריפה במיוחד, יצאתי כדרכי לבית המדרש והפעם פרצתי בבכי מר.
"באותה עת שהה הרבי – כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב זי"ע בחדרו הסמוך לבית המדרש, כששמע את בכיי יצא מהחדר וניגש אליי ברוך ושאל אותי: "אינגלע, פארוואס וויינסט דו? ילד מדוע אתה בוכה?"…
"הרמתי את ראשי וראיתי את הרבי בכבודו ובעצמו. סיפרתי לו על הקשיים שאני עובר עם המלמד בחיידר, הילדים בכיתה שרבים אתי, תיארתי בפניו את מצבי העגום לאשורו.
"הרבי האזין לדברים ולאחר מכן פנה אליי ושאל: "האם אתה מכיר את סיפורו של יוסף הצדיק?"
"כן", עניתי וסיפרתי במילים של ילד את סיפורו של יוסף, הנער שהוגלה למצרים, נמכר לישמעאלים, עבד בביתו של פוטיפר ונכלא בכלא למשך שנים רבות בבית האסורים עד שלבסוף הריצוהו מן הבור ונעשה למשנה למלך.
אומר לי הרבי: "אם תסתכל בחומש, תראה שעל יוסף הצדיק כתוב את הלשון 'ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי" (בראשית לט, ג). המילים האלו נכתבו על יוסף כשהוא נמצא במצרים, בשפל המצב, הרחק מכל ביתו ומשפחתו, כעבד בבית אדוניו המצרי, במצב הזה מעיד עליו הכתוב שהוא היה 'איש מצליח'.
"ללמדך" נעץ בי הרבי את מבטו המחזק, "שההגדרה 'איש מצליח' אינה קשורה כלל למצב והנסיבות בהן שרוי האדם, אלא למהותו האמיתית.
"אדם יכול להיות אסיר בבית האסורים, עבד בבית איש מצרי, במצב הקשה ביותר, ועם כל זאת הוא עדיין 'איש מצליח'. הוא יודע שהמציאות האמיתית שלו היא שהוא 'איש מצליח', וכך הוא רואה את עצמו".
"דבריו של הרבי נטעו בי חיזוק עצום", מספר בהתרגשות אותו ילד שגדל והפך לאברך חסידי יקר ערך. "הוא זי"ע בחוכמתו לא ניסה לייפות את המצב שלי, להמעיט בחומרתו, אלא לימד אותי שגם במצב בו אני שרוי, עם החברים המציקים והעובדה שאני נזרק מהכיתה לעתים קרובות, אל לי לתת למצב הזה לגרום לי להרגיש ילד לא מוצלח, כישלון מהלך, אלא לדעת להפריד ב'סכינא חריפא' בין המצב, הקשיים והנסיבות שכרגע – לבין מי שאני באמת, לזכור שאני הנני 'איש מצליח', אני ילד מוצלח שעתידו לפניו בעז"ה".
והדברים האלו העמידו אותי על רגליי!
(ייש"כ לאחי הרה"ג ר' משה טוביה טיקוצקי שליט"א, מראשי חבורות הבחורים בביתר, שהפנה אותי לסיפור נפלא זה)
'אהל מועד' לעלוב, וישב תשפ"ד