בעמוד היומי אותו אנו לומדים היום (ברכות לד.) אנו מוצאים שתי מעשיות מדברי רבי אליעזר המפנים זרקור כיצד עלינו לגשת לתפילה, מהי מהירות התפילה הרצויה, ובכלל מהי תפילה!
ובאמת שתי המעשיות סותרות האחת את רעותה, וננסה להביא מפי ספרים וסופרים כיצד מיישבים את שניהם לבל יסתרו אהדדי.
וכך מספרת הגמרא: "תנו רבנן: מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר והיה מאריך יותר מדאי. אמרו לו תלמידיו: רבינו, כמה ארכן הוא זה! – אמר להם: כלום מאריך יותר ממשה רבינו? דכתיב ביה: "ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה וגו'" (דברים ט כה).
מעשה נוסף: "שוב מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר והיה מקצר יותר מדאי. אמרו לו תלמידיו: כמה קצרן הוא זה! אמר להם: כלום מקצר יותר ממשה רבינו? דכתיב: "אל נא רפא נא לה!" (במדבר יב יג).
והנה באמת קשה, והקושיא זועקת מתוכנה, הרי שתי מעשיות אלו הם סתירה מיניה וביה, שכן נמצאנו יוצאים מבולבלים מהי אכן ההנהגה הרצויה, האם למהר בתפילתנו, [על דרך "ותפילתם מהרה" – "באהבה תקבל ברצון"…], או שמא עלינו להתפלל לאט [ויתקיים בנו "ותפילתם" – "מהרה באהבה תקבל ברצון!"] ולא במהירות.
לא האריכות היא המעלה ולא הקיצור הוא החיסרון
אלא להשמיענו בא – כתב הסבא מקלם מרן רבי שמחה זיסל זיו זצ"ל (ספר 'חכמה ומוסר', מאמר ריז) שכוונת חז"ל היא להודיע לנו שלא האריכות היא המעלה ולא הקיצור הוא החיסרון, אלא "כי כל לבבות דורש ה'" (דה"א כח, ט), "אני ה' חוקר כליות" (ירמיה יז, י), כי האריכות והקוצר תלויים בכוונת הלב לפי צורך הענין, הרי מעט מחזיק את המרובה בהבנת הלב!
לאמור: אך אחר כוונת הלב הדברים נמשכים, והאריכות והקיצור בהם הם תלויים, ודבר זה בא רבי אליעזר להורות לשים עיקר הדגש על איכות התפילה בכוונתה, ולאו דווקא לעמוד עם שעון גלוי לידע ולהודיע כמה זמן נמשך התפילה, כי אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לאביו שבשמים!
יש זמנים שצריך לקצר ויש זמנים שצריך להאריך
ואילו מרן רבי משולם דוד הלוי סאלאווייציק זצ"ל (בספר 'שיעורי רבי משולם דוד הלוי' על התורה, ומובאים הדברים בהגדה של פסח 'שירת הלווים', עמוד רנא) ביאר את הדברים כ'דרך בריסק', בהגדרת שני סוגי תפילות שונים.
בהקדימו להביא את מה שכתוב במכילתא (בשלח, פרשה ג') על הבנת דבריו של רבי אליעזר. דעל מה שאמר השי"ת למשה רבינו לפני קריעת ים סוף "ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי" מובא בזה הלשון: "רבי אליעזר אומר: אמר הקב"ה למשה: 'בני נתונים בצרה, הים סוגר, ושונא רודף, ואתה עומד בתפילה? מה תצעק אלי!' שהיה ר' אליעזר אומר: יש שעה להאריך, ויש שעה לקצר, "אל נא רפא נא לה" – הרי זה לקצר. "ואתנפל לפני ה'" – הרי זה להאריך!" [וכן הוא בספרי (סוף פרשת בהעלותך) בזה הלשון: "שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: "עד כמה יאריך אדם בתפילה?" אמר להם: "אל יאריך יותר ממשה, שנאמר "ואתנפל לפני ה' כראשונה את ארבעים היום וגו'", ואל יקצר יותר ממשה, שנאמר "אל נא רפא נא לה", יש שעה לקצר ויש שעה להאריך!]"
כותב רבי דוד זצ"ל: "והנה לא מבואר מתי יש לקצר ומתי יש להאריך, אבל עכ"פ מבואר שאין כל העיתים שווים, ולפעמים יש צורך דווקא להאריך, ולפעמים דווקא לקצר, והצדיקים יודעים הדבר!"
וכאן הא מסמיך את שתי המעשיות המובאים בגמ' בשני תלמידיו של רבי אליעזר. שאנו רואים את דבריו של רבי אליעזר העוברים כחוט השני בכל מאמריו שיש שני סוגי תפילות, ואינם סותרים האחת את רעותה, יש זמנים שצריך לקצר ויש זמנים שצריך להאריך!
וכפי שרבי דוד מגדיר: "נמצא שיש 'חפצא' של 'תפילה ארוכה', ויש 'חפצא' של 'תפילה קצרה', ובתפילה קצרה אינו נחשב מקצר בתפילה, דהוא אופן אחר של תפילה!"
ריבונו של עולם, אידן דארפן רעגן!
ומסופר על מרן רבי חיים מוולאזין זצ"ל שפעם היתה אסיפה אודות עצירת גשמים לתקופה ממושכת, ותוך כדי משאם ומתנם בענין אמר להם הגר"ח: "המתינו לי רגע", ועלה אל הגג ואמר: "ריבונו של עולם, אידן דארפן רעגן!" (- יהודים צריכים גשם!), ומיד נתקדרו השמים בעבים והתחיל מטר לירד, שכאשר כלו כל הקיצין הלך הגר"ח לפעול ע"י אופן של תפילה קצרה, שיש אז בחינה של תפילה קצרה!
אין להם טענות אם מקצרים…
לסיום נביא מה שביאר האור שמח זצ"ל על דברי הגמ' בענין קיצור תפילתו של משה על מרים אחותו, שלכן קיצר משה בתפלתו כדי שלא יאמרו שעל אחותו מאריך בתפלתו ועלינו אינו מאריך. ושאל אחד הלא אם יקצר, גם כן יתלוננו עליו, 'היתכן שמקצר בתפלתו על אחותו, שנולד על ידה והיא גרמה שעמרם יחזור וישא את יוכבד ויולד משה!'
תירץ הג"ר מאיר שמחה שהמתאוננים אין להם טענות אם מקצרים בתפילה…
והדברים עמוקים…