אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו (מה, ג)
אבא כהן ברדלא אומר: אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, יוסף קטנן של שבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו, לכשיבא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, שנאמר (תהלים ג) אוכיחך ואערכה לעיניך, על אחת כמה וכמה (ב"ר צג, י)
הנה כל אחד מאיתנו, אם היה קורא את פסוקי התורה העוסקים במעשה יוסף ואחיו, מבלי לדעת את דברי אבא כהן ברדלא, מן הסתם היה מתרגש ואולי אף מוריד דמעות – אך לא מעבר לכך! לא כן חז"ל הקדושים. הם ירדו לעמק הענין, וראו כי מפסוק זה נלמד לקח מוסרי מאלף: "אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה" – כמה נוראה היא התוכחה שיוכיח הקב"ה כל אחד ואחד ביום הדין לפי מה שהוא. זהו דבר המעורר התפעלות!
הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל היה נוסע מדי פעם לאמריקה, לאסוף כסף עבור ה'חינוך העצמאי'.
באותם ימים לא טסו במטוסים. המסע לאמריקה נערך באמצעות אנייה, ונמשך מספר חודשים. ר' שלום [יחד עם הרב ישראל גרוסמן זצ"ל] התנדב לצאת למסע המפרך. ומספר ר' שלום, שבאחת הפעמים שהיה באמריקה, נערכה במקום תערוכה ענקית של כל מיני מכונות, המצאות חדשות ומעניינות, והציעו לו המארחים לבוא איתם לשם, ומן הסתם ממה שיראה שם יהיו לו כמה דרשות…
אמר ר' שלום: "בכדי שתהיינה לי דרשות אין צורך שאלך לשם בעצמי. אתם תלכו לשם, תתבוננו בנעשה סביבכם, וכשתחזרו תספרו לי מה היה, ואני כבר אלמד מהסיפורים את הלימודים הנצרכים לי", ואכן כך היה.
שבו המארחים וסיפרו לו את התרשמותם: "יש שם דברים נפלאים, אפשר להסתובב שם הרבה זמן, אך שמנו לב לתופעה מעניינת: קבוצה של אנשים שילמה במיטב כספה עבור כרטיס כניסה לתערוכה, ובמקום להסתובב ולהתבונן בכל המכונות, עמדו יום שלם ליד מכונה אחת ובחנו אותה מכל הצדדים. התברר שאנשים אלו הם בעלי מפעל המייצר מוצר מסוים, ברשותם מכונה דומה למכונה הזו, רק שזו שלהם פחות משוכללת. לכן עמדו שם יום שלם, לנסות לתפוס היכן נקודת היתרון, אולי יצליחו להעתיק את ההמצאה ולהשתמש בה לתועלתם.
כששמע זאת ר' שלום הכריז: יש לי דרשה! כל אחד מאיתנו קורא בתורה את סיפור פגישת יוסף עם אחיו, כיצד בכו והתחבקו, והתגובה הטבעית היא: איזה יופי, כמה מרגש… אבל חז"ל לא באו 'לתערוכה' סתם בכדי לעמוד ולהסתכל, הם נעמדו ליד 'המכונה' ואמרו: גם לנו יש מכונה מעין זו, ועלינו לשפר אותה. כאן כתוב פטנט נפלא להתעלות והתקדמות בעבודת ה"!
מהו אותו 'פטנט'?
"אבא כהן ברדלא אמר: אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, יוסף קטנן של שבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו… 'כי נבהלו מפניו', לכשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, על אחת כמה וכמה". אתה מתפעל מהמעמד המרגש – אני מתפעל מכך שנבהלו מתוכחת יוסף, כי אם כך – מה יהיה אתנו כשהקב"ה יוכיח כל אחד מאתנו לפי מה שהוא!
פעם לקחתי את רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל לחוף הים, על מנת לשאוף מעט אויר צח הנחוץ לו לבריאותו. על החוף ראינו אדם שהגיע לדוג דגים. תחב פיתיון בקרס שבקצה החכה, השליך את החכה הרחק לתוך הים והמתין בסבלנות. אחרי כמה דקות משך מהר את החכה אליו, אך לאכזבתו הקרס היה ריק. הדג אכל את הפיתיון ולא נתפס בקרס. נטל הדיג פת לחם נוספת, תחב אותה כפיתיון בקרס והשליך את החכה המימה. המתין עוד מספר דקות, משך אליו את החכה, …..שוב הקרס ריק – בלי פיתיון ובלי דג. כך נמשך המחזה שוב ושוב.
אנחנו ישבנו מרחוק והבטנו עליו שעה ארוכה. בסוף נגשנו אליו ושאלנו אותו:
מה קורה, מדוע אינך מצליח לדוג דגים?
"פשוט מאד", ענה האיש, "המים כאן רדודים, אין הרבה דגים…"
"אין הרבה דגים?! הלא הם אכלו לך את כל הפיתיונות!"
"לא, זה בגלל הרוח ומזג האויר".
"אמור לי" – פנה אליו ר' ראובן בשאלה – "וכי אינך מתייאש אחרי כל כך הרבה ניסיונות שלא צלחו?"
– "מה פתאום שאתייאש? אני נהנה מאד מהדיג, ומדוע שאתייאש!"
כשאדם דג דגים נצרכת לו סבלנות רבה
מהדייג שפגשנו היום – המשיך ר' ראובן – למדתי עומק נוסף: כשאדם דג דגים נצרכת לו סבלנות רבה, ואכן למיודענו היתה סבלנות. כשלא הצליח – תלה זאת במים הרדודים ולא התייאש. גם אדם הניגש ללמוד סוגיא ולא מצליח מיד – אל לו להתייאש. יתאזר בסבלנות, ינסה שוב – עד שיצליח!
שואלים אדם: "מדוע לא למדת תורה?" והוא עונה: "לא הצלחתי לקלוט כלום, וגם מה שקלטתי – נשכח ממני מיד".
-"ובמה עסקת לפרנסתך?"
-"היתה לי ברוך ה' חנות טמבור"".
-"כמה פריטים היו בחנות?"
-"בסביבות חמשת אלפים פריטים…
-"את כל אלפי הפריטים הללו אתה זוכר, וגם את המחירים וגם מה חסר כדי להזמין, ותורה לא יכולת ללמוד?!
על זה נאמר: "אוי לו מיום הדין אוי לו מיום התוכחה… לכשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא".
אותה תוכחה, כאמור, תהיה "לפי מה שהוא" – לפי האדם עצמו. לא יטענו לו מדוע לא היית כמו פלוני, אלא מדוע לא היית אתה עצמך!
לחץ אימים. בשש וחצי כבר מעירים אותי מהשינה בפעם הראשונה
שואלים בחור ישיבה: "מדוע אינך לומד?"
והוא עונה : "כיצד אוכל ללמוד כשכך המצב בישיבה?"
-"מה הבעיה?"
-"לחץ אימים. בשש וחצי כבר מעירים אותי מהשינה בפעם הראשונה. סיבוב שני ברבע לשבע. בשעה שבע בדיוק מתחילה התפילה ונמשכת עד שמונה. כזו תפילה ארוכה… אחר כך מגיעים לחדר האוכל ואין מה לאכול. חצי מהסלט – בצל… אח"כ נכנסים לבית המדרש ללימוד רצוף של ארבע שעות, ובסופן תפילת מנחה שגם היא מתמשכת מעבר לזמן הסביר… אחר כך ארוחת צהרים וגם שם אין הרבה מה לאכול… והסכו"ם, שה' ישמור, הלא ניכרים עליו סימני האוכל מאתמול… בצהרים בקושי נשארת לי שעה לנוח וכבר מתחיל סדר ב', שעות על גבי שעות של לימוד, אח"כ סדר ג' עד אחת עשרה בלילה. סדר יום קשה ומעיף!
אכן, טענה קשה ביותר!
אלא שאותו בחור, בקיץ האחרון יצא לטיול עם כמה חברים, ולהלן החוויות שעברו עליו שם, כפי שסיפר בעצמו:
"בשלוש בבוקר כבר העירו אותי החברים, וזה היה מצוין, כי אחרת הייתי מפספס את הטיול. בשעה שלוש ועשרה כבר הייתי מוכן, לבוש, נעול נעלי הליכה מיוחדות, והתיק גם הוא ארוז כבר מאתמול.
נסענו ארבע שעות לכוון צפון, ואז נעמדנו להתפלל".
– "רגע, לא היה קשה לך לנסוע כל כך הרבה זמן – ארבע שעות?" –
"לא , דוקא היה נחמד, אוירה טובה"….
"ובכן" – ממשיך הבחור ומספר – "בשבע בבוקר הגענו למקום, וואדי פלוני. הנוף היה מדהים [חוץ מאבנים לא היה שם כלום…], ואז כל אחד חבש כובע על הראש, שלא יקבל מכת שמש, העמיס על גבו עשרה ליטרים מים, ויצאנו לדרך".
"לאן הולכים?"
– "עושים מסלול. בשמש, איזה יופי, איזו הנאה, מי בכלל חושב על מנוחה בצהרים, העיקר הולכים.
סוף סוף בשעה שש בערב מגיעים למקום שרואים את הסוף, עכשיו אוכלים משהו.
סוף סוף בשעה שש בערב מגיעים למקום שרואים את הסוף, עכשיו אוכלים משהו.
אלא שבכדי לאכול – צריכים קודם לעבוד קשה. אוספים זרדים ומדליקים מדורה. בתוך המדורה זורקים קרטוש'קעס [תפוחי אדמה] וממתינים עד שיתרככו מעט, ואז כל אחד נוטל תפוח אדמה אחד, כמובן באמצעות מקל כי זה רותח. ה'מעדן' הזה כולו שחור, טעמו כחצץ, אבל העיקר החוויה….
בשתיים עשרה בלילה, סוף סוף הולכים לישון. פורסים שקי שינה על האבנים והחצץ, ובקושי מצליחים להירדם מרוב פחד, שמא תטפס עלינו איזו חיפושית [ במקרה הטוב…]"
אלו ה"חויות" של מיודענו מהטיול הבלתי נשכח…
האם יוכל מעתה בחור כזה לטעון שלא היה לו טוב בישיבה? הלא שם הועמד לרשותו מזרון גומאוויר, עליו יכל לישון מאחת-עשרה בלילה עד שש וחצי בבוקר, אח"כ הוגשה לו ארוחת בוקר מסודרת, ארוחת צהרים דשינה, לא תפוח אדמה מפויח… והוא מתלונן שלא טוב לו, שאינו יכול ללמוד בגלל התנאים הגשמיים בישיבה?!
זו הכנה שהקב"ה יוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא!
אדם טוען שאינו יכול ללמוד כי אין לו 'זיץ פלייש', הוא לא מסוגל לשבת במקום אחד הרבה זמן. אבל אם יתגלגל לידו ספר מתח, שלא היה ולא נברא, בלי שום בעיה ישב במקומו ארבע שעות בלי לזוז, לילות שלמים לא ילך לישון עד שיגמור את הספר.
לכן כה מבהילה היא תוכחת הקב"ה, כיון שהיא "לפי מה שהוא"!
[מתוך 'ומתוק האור' בראשית ג' /]