בגמ' (ברכות לז, א) "מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו מסובין בעלייה ביריחו, והביאו לפניהם כותבות ואכלו, ונתן רבן גמליאל רשות לרבי עקיבא לברך. קפץ וברך רבי עקיבא ברכה אחת מעין שלש. אמר לו רבן גמליאל, עקיבא, עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת. אמר לו, רבינו, אף על פי שאתה אומר כן וחבריך אומרים כן, לימדתנו רבינו, יחיד ורבים הלכה כרבים".
מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל, היה רגיל לבוא ולבקר בבית חמיו הגדול מרן פוסק הדור הגרי"ש אלישיב זצ"ל כמה פעמים בשנה. בדרך כלל, כשהיה עולה לירושלים בימי חול המועד פסח וסוכות, לקיים זכר לעליה לרגל, היה נכנס לבקר גם בבית חמיו זצ"ל. כמובן, הביקור של ענקי תורה אלו, היה מלא בדברי תורה ובמשא ומתן של הלכה. פנינה נפלאה אחת, העלה מרן הגר"ח זצ"ל על הכתב, בספרו טעמא דקרא (שמות כג, ב).
מרן הגרי"ש זצ"ל שאל את חתנו, על הלשון שבה אמר רבן גמליאל את הביקורת לתלמידו רבי עקיבא, "עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת". מלשון זו, משמע שזו לא היתה הפעם הראשונה, והיתה עוד פעם שבה היתה על רבי עקיבא טענה מעין זו, והיכן מצינו כן.
על אתר, השיב לו על כך מרא דכולא תלמודא, רבינו הגר"ח זצ"ל, בגאונות מופלאה. וציין את מה שמצינו בתוספתא (דמאי פ"ה הכ"ו), מעשה שנתכנסו רבותינו לעיירות של כותים שעל יד הירדן, והביאו לפניהם ירק, קפץ רבי עקיבא ועישרו ודאי. אמר לו רבן גמליאל, עקיבא, היאך מלאך לבך לעבור על דברי חביריך, מי נתן לך רשות לעשר". הרי שמצאנו כבר פעם כזו שהיתה מחלוקת בין החכמים איזה מעשר יש להפריש במקרה מסוים, ונהג רבי עקיבא כדעת הרוב, ולא חשש לדעתו של רבן גמליאל שסבר אחרת.
ועוד מצינו בתוספתא במסכת ביצה (פ"ב ה"ה) מחלוקת בדין מנורה שנפלה ביום טוב, האם מותר לזוקפה, רבן גמליאל אוסר וחכמים מתירים. ומובא בתוספתא שם "מעשה בר"ג וזקנים שהיו מסובין ברומי, ונפלה מנורה בלילי יום טוב, ועמד רבי עקיבא וזקפה. אמר לו רבן גמליאל, עקיבא, מה לך שאתה מכניס ראשך בין המחלוקת, אמר לו רבי, לימדתנו, אחרי רבים להטות, אע"פ שאתה אוסר והן מתירין, הלכה כדברי המרובין".
מכך אנו מבינים, שהיתה זו שיטה של רבי עקיבא. בכל מקום שבו היתה מחלוקת בין הרבים לבין היחיד, למרות שהיחיד היה רבן גמליאל הנשיא, ביקש רבי עקיבא ללמד ולהורות לכל שההלכה היא כדברי הרבים, ויש לנהוג כמותם אף בפני הנשיא. ולכן בכל פעם שבא מעשה כזה לידו, הזדרז ועשה מעשה בפרהסיא כדעת הרבים.
לאור זאת – השיב מרן הגר"ח זצ"ל לחותנו מרן הגרי"ש זצ"ל – יש להבין היטב את לשון הגמ' אצלנו "עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת", כי י"ל שהמעשים המוזכרים בתוספתא היו לפני כן, וכיון שראה רבן גמליאל את הנהגתו של רבי עקיבא שהוא עושה כן כמה פעמים, אמר לו בפעם השלישית "עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת".
ניתן להוסיף על כך, ולהצביע גם על הסדר בין שני המעשים בתוספתות המובאות לעיל. כשנדקדק נראה, שלכאורה המקרה הראשון הוא המקרה המוזכר בתוספתא בדמאי, והשני הוא התוספתא במס' ביצה. כי גם בין שתי ביקורות אלו של רבן גמליאל יש הבדל. במסכת דמאי, רבן גמליאל רק שאל את רבי עקיבא לפשר מעשיו, "היאך מלאך ליבך לעבור על דברי חביריך, מי נתן לך רשות לעשר", זו היתה ביקורת נקודתית על אותו מעשה שבו עישר רבי עקיבא באופן המנוגד לדעת רבן גמליאל. לעומת זה, בתוספתא במסכת ביצה הביקורת של רבן גמליאל היא כבר יותר כללית, "מה לך שאתה מכניס ראשך בין המחלוקת", דהיינו, כיון שהמעשה חזר על עצמו, ראה כאן רבן גמליאל קו מסוים שבו הלך רבי עקיבא, וביקורתו היתה ביקורת כללית על שיטה והתנהגות זו. ובפעם השלישית, כאשר רבי עקיבא חזר שוב על דרכו, ועשה מעשה כדעת הרבים בפני רבן גמליאל נשיא ישראל, הביקורת של רבן גמליאל היה בלשון חריפה יותר "עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת".
אנו למדים משיחתם של רבותינו כמה וכמה דברים חשובים. ראשית אנו לומדים משאלת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, כמה יש לשים לב בלימודנו לכל מילה בדברי חז"ל. אנו רגילים, ששאלות מעין אלו, מדוע כתוב "עד מתי", נשאלות רק כשיש למישהו תירוץ מתאים לשאלה זו, הקושיא היא בשביל התירוץ. אבל מרן הגרי"ש זצ"ל, דקדק בכל מילה וכל תיבה בגמרא, וכשקרא את המילים "עד מתי" הוא הרגיש שטמון כאן משהו נוסף, וביקש לדעת מה הוא. כמובן, לא זו הדרגה שלנו, אבל לפי דרגתנו אנו יכולים ללמוד מזה לענין מה שמתאים לנו, ללמוד את הגמרא ולחיות אותה, ולנסות לבחון מה טמון בין השורות ומה מסתתר בתוך דברי חז"ל.
מתשובתו של מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל, אנו רואים את ידיעתו המופלגת בכל מכמני התורה, זכירת כל שורה בדברי חז"ל בכל מקום, עם כל הפרטים הכתובים בה, והיכולת שלו לשלוף מכל שורה בדברי חז"ל תשובה מתאימה לשאלה בכל מקום אחר, כאילו רק עתה הוא למד שורה זו. כמובן, גם זה לא בדרגה שלנו, אבל אנו יכולים להבין מכך לאלו דרגות בהשגת התורה אפשר להגיע. כל אחד יכול לקבל ולהתרומם מזה לפי מדרגתו, לנצל את הזמן, ללמוד עוד יותר, ולזכור יותר את מה שהוא לומד.
מלבד זאת, מהתשובה אנו רואים כמה מדוקדקת כל מילה בדברי חז"ל, וכל דיבור ודיבור שיצא מפיהם, יש לבחון אותו מול דבריהם במקום אחר, לעמוד על המשמעות וההבדל, ולעמול להבין את מה שגנוז וצפון בהם.
ולימוד נוסף שאנו יכולים ללמוד מזה, לפי פירושו של מרן הגר"ח זצ"ל בדבריו של רבן גמליאל, הוא בדרכי החינוך. כאשר המחנך או ההורה רואה דבר שטעון ביקורת, אצל הבן או התלמיד ומוצא לנכון להעיר על כך, עליו לשים לב גם לאופי ותוכן ההערה. כשזה קורה פעם אחת, יש להעיר על גוף הדבר. כשרואים שזה חוזר על עצמו, יש להעיר כבר על הנטייה והאופי, ולכוון את התלמיד לצעוד בדרך אחרת. ואם העירו לו על כך והוא עדיין לא שינה את דרכו וחוזר שוב על המעשה, יש להעיר לו בנוסח ובצורה שיזכיר גם את העובדה שכבר העירו לו על נטייה זו, והיה עליו ליישם את ההערה ולפעול לפיה.