סדר ה'זימון'
- כאשר שלושה אנשים אוכלים יחד סעודת פת, הרי הם חייבים ב'זימון', דהיינו שאחד הסועדים מזַמן את האחרים ואומר להם: "נברך שאכלנו משלו", והם עונים: "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו", והמזַמן חוזר ואומר 'ברוך שאכלנו'. ונחלקו הפוסקים, אם האחרים יענו 'אמן' לאחר אמירת המזַמן 'ברוך שאכלנו'.
- חכמינו ז"ל אמרו בזוהר הקדוש, שהמזַמן צריך לומר בפיו לפני ברכת המזון: "בואו ונברך", וכדומה, כיון שכל דבר שבקדושה צריך 'הזמנה' בפה לפני עשייתו, כדי להמשיך עליו את הקדושה.
ברכת 'הטוב והמטיב'
- בעיר ביתר נהרגו רבבות מישראל, ורק לאחר מספר שנים ניתנה רשות לקוברם; וביום שניתנה הרשות, תיקנו חכמים שבאותו הדור את הברכה הרביעית שבברכת המזון: "ברוך… הטוב והמטיב לכל". ולאחר מכן תיקנו חכמים להוסיף ולהזכיר בה שתי 'מלכויות' נוספות מלבד "מלך העולם", שלוש 'הטבות', ושלוש 'גמולות'. והברכה מסיימת במילים "אל יחסרנו", ושם יש לענות 'אמן' על הברכה. וכבר מימי הגאונים נהגו ישראל להאריך בברכה הרביעית שבברכת המזון, ולומר בקשות שונות המתחילות במילה 'הרחמן'. ואחר כל 'הרחמן' יש לענות 'אמן'.
- ב'בית האָבֵל' מוסיפים בברכה הרביעית של ברכת המזון 'ברכת אבלים', הכוללת דברי צידוק הדין וברכה על הרעה. ורבים נוהגים שלא לברכהּ ביחידות.
מֵהלכות ברכת המזון
- המברך ברכת המזון 'על הכוס', צריך לשתות ממנו 'כמלוא לוגמיו' ברצף אחד. ואם המברך אינו חפץ לשתות בעצמו – רשאי לתת לאחֵר לשתות, ובתנאי שהשותה שמע את ברכת 'הגפן' והתכוון לצאת ידי חובה. ויש אומרים, שהמברך צריך לכל הפחות לטעום בעצמו מעט מהיין. ומצוה מן המובחר שכל המשתתפים בסעודה יטעמו מעט מהיין.
- חכמינו ז"ל התירו לשכירים לקצר בברכת המזון כדי שלא יתבטלו ממלאכתם על חשבון מעבידם; וכבר כתבו ראשונים, שבזמננו חייבים השכירים לברך את כל ברכת המזון כרגיל.
מֵהלכות ברכות
- לאחר שתיה, ניתן לברך ברכה אחרונה כל זמן שמחמת שתיה זו אינו צמא, וכשאינו יכול לשער זאת – אינו רשאי לברך עד שבעים ושתיים דקות כפי שניתן לעשות לאחר אכילה, משום שעיכול השתייה מהיר יותר משל האכילה.
- האוכל מאכל, ומסיבה כלשהי טעה וסבר שעליו לברך ברכה אחרונה בטרם סיים לאכול את הכמוּת שחשב לאכול מתחילה – נחלקו הפוסקים אם צריך לברך ברכה ראשונה לפני המשך אכילתו.
- כמוּת האכילה המחייבת בברכה אחרונה, היא נפח של 'כזית'; אך לענין שתיה, הסתפקו ראשונים אם הכמוּת המחייבת היא גם כן 'כזית', או דווקא נפח של 'רביעית'.
- אסור לעסוק בדברים אחרים בעת אמירת ברכה, תפילה, או עשיית מצוה; ואף בפעולות קלות שאינן מסיחות את הדעת. ויש אומרים, שמותר לנגב את הידים בעת ברכת 'על נטילת ידים' לסעודה, כיון שהניגוב הוא חלק ממעשה הנטילה, ועל כן הוא חלק מהמצוה שמברך עליה. ויש אומרים, שהניגוב מותר גם בעת ברכת 'אשר יצר'.