היום אנו לומדים בעמוד היומי (ברכות מא.) את מקור ענין השיעורים שבתורה. כאשר הגמרא אומרת בתחילה שיסוד ומקור ענין השיעורים בתורה הוא מהפסוק בתורה המפרטת את כל שבעת המינים.
כאשר הגמרא מביאה את דברי רב חנן שאמר על מה שכתוב בפסוק שבעת המינים "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח, ח), שכל הפסוק כולו לשיעורין נאמר.
והוא מפרט: "חטה – דתנן: "הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפיו וסנדליו וטבעותיו בידיו – הוא והן טמאין מיד; היה לבוש כליו, וסנדליו ברגליו, וטבעותיו באצבעותיו – הוא טמא מיד, והן טהורין עד שישהא בכדי אכילת פרס, פת חטין ולא פת שעורין, מיסב ואוכלן בלפתן". שעורה – דתנן: "עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא, ואינו מטמא באהל". גפן – כדי רביעית יין לנזיר. תאנה – כגרוגרת להוצאת שבת. רמון – כדתנן: כל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים. ארץ זית שמן – אמר רבי יוסי ברבי חנינא: ארץ שרוב שיעוריה כזיתים. דבש – ככותבת הגסה ביום הכפורים".
הרימון נוצר אך ורק כדי שישערו בו!
ודבר זה פלא והפלא הוא – וכבר הפליג מרן החזון איש בענין האיך מכאן אנו רואים ביתר שאת ענין כביר זה ש'איסתכל באורייתא וברא עלמא', כאשר יש לומר שכל תכלית בריאת פירות ארץ ישראל הוא שלתכלית שישמשו כמקור למשקל ונפח השיעורים הנצרכים לדרכה של תורה!
וכך מובא בספר 'מעשה איש' לתולדותיו של האדם הגדול בענקים מרן החזון איש זצ"ל: כך היה מפרש רבינו את מה שאמרו חז"ל (ברכות מא.) על הפסוק "ארץ חטה ושעורה וגו" כל הפסוק כולו לשיעורין נאמר, רמון כדתנן כל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים". ולכאורה מה ענין שמיטה אצל הר סיני, הרי הפסוק מדבר בשבחה של ארץ ישראל וכיצד למדו מכאן לעניין שיעורים?
אלא – היה מרן זצ"ל מדגיש – הקב"ה ברא את הרימון בשביל דין התורה הזה שכלי בעלי בתים שיעורן כרימונים!
אך ורק משום כך בראו!
ואם כן מובן שאם הקב"ה קבעו בתורתו, לא משום ליזיל ולימנות כרוכלא קבעו, אלא להוריתנו דבר זה שכל עצם יצירת הפירות הללו – משום קיום מצוות וחישוב אופן שיעוריהם הוא!
כך גם היה מרן זצ"ל אומר דבר מבהיל (כתבם במכתב להגר"מ שולמן זצ"ל, נדפס בספר 'שלמי נזיר' עמוד ע'): האדם נברא בשיער.
בשביל מה?
– – – בשביל מצות תגלחת שבתורה!
למה נולד האדם על ידי אב ואם?
כיוצא בזה מובא בשם ה'פחד יצחק' הגר"י הוטנר זצ"ל שהיה אומר בענין מצות כיבוד אב ואם – שרק בגלל ציווי התורה למצות כיבוד אב ואם, לפיכך גזרה חכמתו יתברך שיולד האדם ע"י אביו ואמו!
פלא והפלא!
היינו, שלא כפי שנדמה שהטעם שנצטוה האדם במצות כיבוד אב ואם הוא משום שנתגלגל ממילא שנולד להוריו, לפיכך חייב לכבדם.
לא כן! אלא אסתכל באורייתא וברא עלמא, כלומר – דווקא משום שרצתה התורה להזהיר על מצות כיבוד אב ואם, וכדי שתוכל מצוה זו להתקיים, לכן ניתנו לאדם אב ואם, ולולא זאת היה נולד באופן אחר! וכי נבצר מידו יתברך מאומה? הלא ברצונו יעשה ככל שיחפוץ!
ומבהיל הוא, שנמצא לפי זה שלא האב והאם סיבת המצוה, אלא להיפך מצות כיבוד אב ואם גרמה למציאות של אב ואם!
מוראדיג!
תפקידנו בעת הזאת
וממילא נוכל ללמוד לדידן, שעה שאנו עומדים זה כג' ירחים במצב מלחמה בארץ ישראל, כאשר דם יהודי נשפך כמים רח"ל, והסוף להתכתשות עם 'בני דודינו' פראי האדם אינו נראה באופק הקרוב, שעלינו – הלגיון הנבחר בני התורה – מוטל להגביר חיילים לתורה ביתר עז וביתר כוח – שהרי איסתכל באורייתא וברא עלמא, התורה היא זו שמכתיבה מהלכים ומנהלת מערכות.
ומביא בספר 'במסילה נעלה' את דברי מרן החזו"א שכל זמן שרבותינו הגרב"ב ליבוביץ בעל ה'ברכת שמואל' והגר"ש שקאפ בעל ה'שערי יושר' זכר צדיקים לברכה עוד היו בחיים, לא היו הנאצים ימ"ש יכולים לכבוש את ליטא, כי עמלם בתורה עד נשימתם האחרונה הגנה על ליטא ורק לאחר שנלקחו לבית עולמם נפלה ליטא בידי הארורים!
שכן רק היגיעה ועמל התורה של ה'שערי יושר' וה'ברכת שמואל' הם ושכמותם מגינים על העולם! הם החומה נגד השונאים והאויבים!
וזאת עלינו לדעת שארסנל הנשק של העם היהודי שבכוחו לנטרל מחבלים ואויבים ושאר מרעין בישין נמצא בין דפי הגמרא, בין קושית הריטב"א לתירוץ הרשב"א, בחידושי רבי עקיבא איגר וחידושי רבינו חיים הלוי ובשאר חלקי התורה הקדושה.
וזהו הנשק המספק ביטחון אמיתי ומונע מהומות ומלחמות וחוסך פיגועים ומחלות, וזוהי ההגנה האמיתית, וכפי שהתבטא בעת האחרונה מרן הגאון רבי דוב לנדו שליט"א לקצין בצבא: "אנחנו המגינים, אתם המוגנים!" וככל שהגנה זו תתעצם ותתגבר ליד הסטנדרים, וקול יעקב יגבר, אזי לא יוכלו ידי עשו וישמעאל לשלוט בנו, ויהיו הם כלים מאליהם, ולא יוכלו להזיק יותר לשום יהודי באשר הוא שם!