עמוד היומי עם גישמאק: לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל
האם יתכן, כי הרואה את פני המלך בכבודו ובעצמו, לא יברך מאומה, ואילו הרואה
את התזמורת המנגנת לכבודו של המלך, יברך? הבה נבדוק.
חכמינו ז"ל מלמדים אותנו, כי אם תקרה לאי מי מאיתנו הזדמנות לחזות בפניו של
מלך, עליו לנצלה ולא להניח לה לחמוק מתחת ידיו – "לעולם ישתדל אדם לרוץ
לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד, אלא אפילו לקראת מלכי
אומות העולם."
ההסבר שהגמרא מעניקה לריצה זו היא, ש"אם יזכה, יבחין בין מלכי ישראל למלכי
אומות העולם", היינו: שאם יזכה לחזות בביאת משיח צדקנו, שיבא במהרה, יבחין
עד כמה רבה היא גדולתו ונעלה, לעומת הכבוד שמלכי אומות העולם זכו לו, ויידע
לאשורו את שכר עושי המצוות ("מגן אברהם" או"ח סי' רכ"ד ס"ק ז').
האם הריצה לקראת המלך אינה נוגדת, במקרים מסויימים, הלכות אחרות? נניח, כי
המלך העומד להגיע הוא 'רשע', הרי אסור להסתכל בפניו של הרשע, או שהעומדת
בראש הממלכה היא אשה, הלא יש לחוש לאיסור הסתכלות בפני אשה. ובכן, מדברי
הפוסקים עולה, כי אין צורך להסתכל בפניו של המלך כדי לראותו. די בהתבוננות
בקהל הרב שנאסף להקביל את פני מלכו, ובמבטי ההערצה שהם תולים בו, כדי
לקבל את הרושם הדרוש על כבוד המלכות (עיי' שו"ת "שבט הלוי" ח"א סי' ל"ה). אכן, ברכת
"שנתן מכבודו לבשר ודם", שמברכים למראה המלך, ניתנת לברכה גם אם אין
רואים את פני המלך אלא חוזים בכבוד הרב המוענק לו (עיי' בשע"ת סי' רכ"ד ס"ק ה').
מאידך, מלך שמופיע ללא גינוני כבוד, אינו זוכה שיהודי יברך בגינו, שכן, הוא נטול
כבוד מלכות ("כף החיים" סי' רכ"ד בשם הפוסקים). נמצאנו למדים, שאין צורך לראות את
המלך, אלא די בחזיון כבודו הרב (עיי "שבט הלוי" שם, ובשו"ת "בצל החכמה" ח"ב סי' י"ג).
לאור האמור, ניתן להבין היטב את פסק ההלכה של רבי יהודה החסיד (ספר חסידים סי'
תתק"נ), כי מי שראה את המלך פעם אחת, לא יתבטל מתלמודו כדי לראותו בשנית,
אלא אם כן הוא נוחל בביקורו השני כבוד גדול יותר מאשר בביקורו הראשון. שכן,
לא נועדה הריצה לקראת מלכי אומות העולם, אלא כדי להתבונן בכבוד המוענק
להם, ואם נוסף על כבודם מבראשונה, יש להתבונן גם בו, ולקוות כי תחזינה עינינו
בקרוב, כי גם כבוד גדול זה, הרי הוא כאין וכאפס לעומת כבודו של מלך המשיח (עיי'
"מחצית השקל" סי' רכ"ד על המג"א ס"ק ז)
(מאורות הדף היומי)