רבי דוד ברוורמן שליט"א מביא בספרו 'היא שיחתי' רעיון יפה עם מוסר השכל מחכים.
כפי הידוע, היפנים נודעים בחיבתם לדגי ים טריים. אך עם השנים הצטמצמה אוכלוסיית הדגים בחופי יפן, כתוצאה מהדיג המופרז. כדי לפתור את המחסור, רכשו הדייגים ספינות גדולות והפליגו ללב ים, שם שוחות להקות ענקיות של דגים. אך בשל המרחק הרב אליו הפליגו הספינות, איבדו הדגים מטריותם בטרם הגיעו אל החוף. הצרכנים היפניים אניני הטעם חשו בהבדל הדק וחדלו לרכוש את הדיג שהגיע בספינות מלב הים.
הדייגים, שביקשו לקלוע לטעמם המעודן של הסועדים היפניים, התקינו על סיפוני הספינות מקפיאי ענק, בהם אוחסנו הדגים תיכף עם שלייתם מהמים. בהגיעם לחוף הופשרו הדגים והוצגו בשווקים כדגה טרייה. אך היפנים חדי החיך זיהו מיד שלא מדובר בדגים טריים, וסרבו לקנות את התוצרת שהוקפאה והופשרה.
מומחי הדייג, שבקשו למלא את הביקוש הגבוה לסחורה טרייה, הציעו לדייגים לאחסן את הדגים במכלי ענק מלאים במי ים, כדי שהדגים יגיעו לחוף בעודם חיים וטריים. אך הרעיון היצירתי לא שינה את התוצאה במאומה. התברר שהדגים שהורגלו לזרימת מי הים השוצפים, לא רוו נחת מהשהות במכלים העמוסים והצפופים. השחייה במים הנייחים הסבה להם דיכאון, שבא לידי ביטוי בצלחת. מה שגרם לחלק מאוכלי הדגים להגדיל ולטעון, שנדבקו בעצבותם של הדגים המדוכאים, שהפליגו לחוף כשהם דחוסים במכלי מים עומדים.
לבסוף הבזיק במוחו של אחד הדייגים רעיון בלתי שגרתי ויוצא דופן. על פי ההצעה החדשה, הוכנס לכל אחד ממכלי המים כריש ענק. הכריש הטורף השביע את רעבונו במספר דגים חסרי מזל, אך שאר הדגים זכו לחוש במים זורמים וקוצפים, שלא חוו כמותם אפילו בהיותם במעמקי הים. הכריש המהיר ששחה בתזזיתיות במי המיכל, עורר את הדגים והפיח בהם רוח חיים. הדגים שהיו בתנועה מתמדת, נותרו בטריותם עד הגיעם לחופי יפן. כך הצליחו הדייגים לספק לסועדים האנינים דגי ים טריים ורעננים, ושוק הדגה היפני שגשג לשיאים חדשים.
הכריש המפיח רוח חיים בדגים הקטנים מהווה משל ליצר הרע. אמנם היצר הרע לא חדל להציק לאדם ולהתיש אותו במאבקים בלתי פוסקים. אמנם על פניו נראה שחיינו היו הרבה יותר טובים ונעימים בלעדי היצר הרע. אולם האמת היא, שהמאבק עם היצר הרע הוא זה שנותן טעם לחיים. אמנם היצר הרע משול לכריש טורף, שמצליח לחטוף דגים טריים. אמנם היצר הרע מצליח מעת לעת להכשיל את האדם בעוונות ובחטאים. אבל בלעדיו לא היתה לאדם התמודדות ובחירה.
אם האדם היה חי על מי מנוחות, בדומה לדגים שהובלו לחוף במים נייחים, לא היה כל טעם וענין בחייו. דוקא המלחמה המתמדת כנגד היצר הרע, היא זו שנותנת משמעות לחייו של האדם ומזכה אותו בשכר נצחי בעולם הבא.
(מתוך הספר הנפלא 'לרומם')