עמוד היומי עם גישמאק: וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבריך?
בבית אבות שכחו בערב שבת להוציא את הנורה מהמקרר, וכנראה שבשבת יכשלו הרבה מעמי הארץ בהדלקת הנורה, גם אחרי שידעו שהיא נדלקת בשבת, כי חלק מהזקנים הם עמי הארץ ולא מבינים שיש בזה חילול שבת. נשאלת השאלה האם מותר להוציא את הנורה בשינוי כדי להצילם מעון?
במסכת שבת דף ד ע"א נאמר: "וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חברך", ולכן לכאורה אין אומרים לאדם חטא והוצא את הנורה בשינוי כדי שאחרים לא יחללו שבת במזיד. אך הנה התוס' (שם ד"ה וכי) שאלו ממסכת עירובין (דף לב ע"ב) ששם רבי סובר שניחא ליה לחבר לעשות איסור קל ולא יעשה עם הארץ איסור גדול? ואמרו בתוס' כמה תירוצים וחילוקים בדין זה.
התירוץ הראשון: שבעירובין מדובר שלא יאכל עם הארץ טבל על ידו, דאמר ליה מלא לך כלכלה של תאנים מתאנתי, יעו"ש. כלומר כאשר נעשה האיסור על ידו מותר לו לחטוא כדי להציל את חבירו. והוסיף הריב"א שבעירובין עדיין לא נעשה האיסור, משא"כ בהכניס פת לתנור שכבר נעשה מעשה איסור וממילא יגמור להתבשל, באופן זה אסור.
לפי זה בנידון שאלתינו לפי התירוץ הראשון אולי למנהל בית האבות מותר להוציא בשינוי את הנורה, מאחר והוא אשם שלא הוציא את הנורה בערב שבת. ואמנם לא עשה מעשה בפועל, אלא ששכח להוציא את הנורה, אך מסתבר שגם באופן שכזה מותר לו להוציא בשינוי. ולפי הוספת הריב"א יתכן שלכל אדם מותר להוציא את הנורה מכיון שעדיין לא פתחו עמי הארץ את דלת המקרר.
עוד הקשו התוס' מגיטין (דף מא) שאמרו מי שחציו עבד וחציו בן חורין כופין את רבו ועושה אותו בן חורין? ותירצו: שכיון שזוהי מצוה רבה היא, שונה הדבר, וכמו שמצינו במעשה עם רבי אליעזר ששיחרר את עבדו להשלים למנין, כיון שמצוה דרבים שאני.
ובעניננו מסתבר שזה נחשב כמצוה דרבים, וכשם שמצינו באותה שפחה חציה בת חורין שנהגו בה מנהג הפקר, וכפו את רבה לשחררה דהוי כמצוה דרבים, כך בעניננו מותר לעבור על שבות כדי להציל את עמי הארץ והרבים מעון.
עוד תירוץ כתבו בתוס' שדוקא היכא שפשע אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך, כגון בנידון של רדיית הפת שמי שהכניס את הפת לתנור פשע, משא"כ בשאר המקומות בש"ס שמצינו שמותר לחטוא כדי להציל את חבירו. לפי תירוץ זה יש לדון לכאורה דבעניננו נחשבים עמי הארץ פושעים דשגגת תלמוד נחשב זדון, ולפי זה אסור.
והנה מהמגן אברהם (סימן רנד ס"ק כא) משמע שאם נעשה האיסור על ידו, אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך, אבל אם לא נעשה האיסור על ידו וחברו פשע אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך. השער הציון (סימן שו ס"ק מו) הביא מהאליה רבה והפרי מגדים שבאיסור דרבנן אפשר לסמוך על התירוץ שבתוס', שבמצוה רבה אפשר להקל אפילו כשפשע, וכאותו תירוץ בתוס' שהם נחשבים כפושעים בשפחה ובכל זאת מותר בגלל מצוה דרבים.
לאור זאת בנידוננו יתכן שמותר לכל אדם להוציא את הנורה בשינוי, כיון שהוצאת הנורה בשינוי היא רק איסור דרבנן [ויש להתבונן איך לעשות שינוי שיחשב לדרבנן], ומותר לעשות איסור דרבנן להציל רבים מעון אפילו כשהם פושעים, וכל שכן שמותר למנהל עצמו להוציא את הנורה כיון שהאיסור נעשה על ידו.
(חשוקי חמד)