מאת: אברהם פוקס ויעקב לוסטיגמן
לקראת מלאת 29 שנה להסתלקותו של מרן פוסק הדור רבן של כל בני הגולה, הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, עלינו לפקוד את ביתו של תלמידו המובהק, זקן הפוסקים מרן הגאון הגדול רבי אביגדור נבנצל שליט"א, רבה של ירושלים שבין החומות, ומחבר ספרי 'ביצחק יקרא' ושאר ספרים, משרידי דור דעה, אשר זכה ועדיין זוכה להרביץ תורה לתלמידיו עשרות שנים, במרחק של מאות מטרים בלבד ממקום המקדש.
היסטוריה מעניינת ורוויית הוד מסתתרת בין כתליו של הבית הגדול הזה, ועל כך נרחיב בהמשך בסייעתא דשמיא.
הגענו לשיעור הקבוע שמוסר הרב מדי 'ליל שישי', על סדר הרמב"ם. קודם לכן ירדנו להתפלל ערבית בכותל המערבי, ואיחרנו לשיעור בכחצי דקה… הרב כבר היה בעיצומו, קורא בשטף את דברי הרמב"ם, בפרק ב' מהלכות מעילה, עוצר, מעיר הערה, שואל שאלה וממשיך לקרוא. מדי פעם מתפתח דיון ער כשהשומעים מעלים שאלה, הרב משיב להם ובמקום מתפתח מעין 'משא ומתן' קטן, ומיד לאחר מכן ממשיך הרב בלימוד.
דבר אחד חשוב בוודאי כבר הספקנו ללמוד אצל הרב שליט"א… לא על כל שאלה חייבים לענות, או כדברי הפתגם המוכר היטב בהיכלי התורה: 'מקושיא לא מתים'. הרב השאיר שאלות רבות כשהן פתוחות, העלה את תמיהתו, חידד אותה, והמשיך הלאה בשיעור מבלי להתעכב עליה יתר על המידה.
השיעור נמשך חצי שעה, וכמו שהוא התחיל בדיוק נמרץ, כך גם הסתיים בדיוק כעבור חצי שעה, וראה זה פלא… הרב הצליח להכניס בתוך מחצית השעה הזאת, בדיוק פרק אחד ברמב"ם. פרק שלם, לא פחות ולא יותר.
לאחר שהתפזרו שומעי השיעור, זכינו והקדיש לנו כמה דקות מזמנו, כדי להעלות זיכרונות מהימים בהם היה לומד תורה מפיו של רבו המובהק, רבינו הגרש"ז אויערבך זצ"ל.
נציין כי אף שלמרן זצ"ל היו כמה וכמה תלמידים גדולי עולם, חביבות מיוחדת במינה היתה לו לתלמידו הגר"א נבנצל שיבלחט"א, ובמשך עשרות שנים היה לומד איתו בחברותא (הגדרה שהרב שליט"א חולק עליה מכל וכל כפי שיובא בהמשך), ומלבן איתו סוגיות עמוקות בש"ס ובהלכה.
- איך הכל התחיל? כיצד זכה הרב להתקרב כל כך למרן הגרש"ז?
"הייתי תלמיד שלו בישיבת 'קול תורה', ואח"כ ביקשתי ללמוד איתו", מספר הרב. "אמנם בישיבה הייתי תלמיד כמו כל התלמידים. לאחר מכן הייתי גם זמן מה 'משיב' ב'קול תורה', אבל הקשר התחיל עוד קודם לכן".
- למה באמת ראה הרב כבר באותם ימים להתקרב דווקא לרבי שלמה זלמן? הרי אז הוא עדיין לא התפרסם כאחד מגדולי הדור?
"הוא היה כבר אז אדם גדול!", משיב הרב בחדות.
- האם הרב ראה אצל מרן הגרש"ז דרך מיוחדת להורות לתלמידים איך להתחבר ללימוד הגמרא? הרי לא כל אחד זוכה בתחילת דרכו להרגיש את ה'גישמאק' והטעם בלימוד הגמרא, היתה לו איזו דרך מיוחדת בעניין?
"ראשית כל הוא היה לומד טוב", אומר הרב ומחדד את מה שאומרים רבים מגדולי ישראל שכדי להרגיש טעם בלימוד צריכים בראש ובראשונה ללמוד היטב ולהגיע לבהירות שבעקבותיה מגיעים הסיפוק וההנאה.
הרב מוסיף עוד נקודה, ומתאר את החביבות המיוחדת שבה היה נוהג רבינו לחנך את תלמידיו, גם כשרצה להעיר להם על התנהגות הטעונה תיקון.
"פעם החברותא שלי ואני דיברנו בלימוד עם הרב ובמהלך השיחה צחקנו יותר מדי, באופן שאינו מכובד דיו, אתה יודע איזו נזיפה הוא אמר לנו? הוא אמר לנו: 'כנראה שסמכתם היום גאולה לתפילה'…".
(ע"פ הגמרא בברכות דף ט ע"ב: "אמר ליה רבי אלעא לעולא: כי עיילת להתם שאיל בשלמא דרב ברונא אחי במעמד כל החבורה, דאדם גדול הוא ושמח במצוות, זימנא חדא סמך גאולה לתפילה ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא").
- הרב אומר שהוא היה נוהג בחביבות, אבל מבחינת צורת הלימוד עצמה, האם היה מעודד התלמידים לשאול שאלות?
"כן. ב'קול תורה' שאלו שאלות (באמצע השיעורים). כשהגענו לפוניבז', שם לא היה מקובל בזמנו לשאול שאלות, אבל חניכי 'קול תורה' התקשו לעמוד בכך, והכניסו לפוניבז' את המושג של השאלות במהלך השיעורים".
אבל יש מקרים שזה בבחינת 'טענו חיטים והודו לזכר קדשו'…".
- אם תלמיד היה שואל איזו שאלה 'לא לעניין', כיצד היה מרן זצ"ל מגיב לדבריו?
"הוא היה אומר: יש מושג של 'טענו חיטים והודה לו בשעורים', אבל יש מקרים שזה בבחינת 'טענו חיטים והודו לזכר קדשו'…".
- עברו 29 שנה מאז הסתלקותו של רבינו זצ"ל, אחרי כל כך הרבה שנים שחלפו, איך אנחנו יכולים היום לקחת משהו מזכרו ומורשתו?
"לפני הכל יש את הספרים שלו, וכן את פסקי ההלכה שלו".
- האם היתה לו דרך ייחודית בצורת הלימוד והפסיקה? במה הוא התייחד מיתר הפוסקים, מעבר לכך שהיתה לו חיבה יתירה אצל כל תפוצות ישראל, וכולם אהבו אותו מאוד?
"הוא היה עוסק בבירור הלכות רפואיות וכדומה, והגיע עד ה'למעשה' של זה, בהתאם למציאות. כך גם בהלכות שבת (בנושאים שהתחדשה בהם מציאות חדשה)".
- האם רבינו זצ"ל אהב שהתלמידים שואלים אותו שאלות בגמרא?
"כן. הוא אהב שאלות ועודד לשאול. אבל לא רק בגמרא, הוא גם היה אומר שיעור ב'שב שמעתתא' פעם בשבועיים".
- בשיעורים אלו היו מתווכחים, היתה 'ריתחא'?
"אכן".
- אומרים שרבינו היה משקיע במיוחד במצוות ביקור חולים?
"אכן. גם היה מרנין לב אלמנות. היתה אלמנה אחת שהוא היה מקפיד לקנות אצלה יין לפסח, גם אם היו לו הרבה בקבוקי יין אצלו בבית".
- הוא הסביר למה הוא מהדר במצוות אלו?
"זה כתוב בתורה".
- אבל בתורה יש תרי"ג מצוות?
"אכן, הוא הקפיד גם על שאר תרי"ג המצוות…".
החתונה של עצמו והחתונה של אחותו!".
- ובכל זאת, מאיפה היה לו זמן להשקיע בהליכה לביקור חולים וכדו'? הרי היה מתמיד גדול…
"לי הוא אמר פעם שבבחרותו הוא לא הלך אף פעם לחתונה, חוץ משתי חתונות… החתונה של עצמו והחתונה של אחותו!".
- האם בשיעורים שמסר בגמרא, הוא היה מגיע עד ל'הלכה למעשה', או שהוא למד כמו שמקובל בישיבות רק גמרא עם ראשונים ואחרונים.
"איני זוכר שהוא דיבר באופן מיוחד על ה'למעשה' בשיעורים אלו".
- הוא היה מעודד בחורים ללמוד יותר בעיון או בבקיאות? היתה לו עמדה מסוימת בנושא הזה, או שכל אחד ילמד מה שלבו חפץ?
"אני חושב שהוא רצה שילמדו דווקא בעיון, לא סתם מה שלבו חפץ".
- אם אפשר לשאול את הרב, לגבי הבית הזה, האם רבינו זצ"ל התייחס פעם אודות המגורים פה, קרוב כל כך למקום המקדש?
"הוא בא לכאן פעם ב'חול המועד', כדי לראות את מקום המקדש מהגג".
- היו יהודים שהקפידו לבוא לכותל כל פחות מ-30 יום, כדי שלא יתחייבו בקריעת הבגד לכשיבואו בפעם הבאה… האם גם הוא הקפיד על כך?
"דעתו היתה שמי שגר בירושלים לא צריך לקרוע".
- אחד מנכדי הרב מעיר שהטעם לכך שהמתגורר בירושלים אינו צריך לקרוע לדעת רבינו הגרש"ז, הוא כי בכך שאינו מגיע הוא מראה שאינו מצטער. ובהתאם לכך נשאלת השאלה, האם רבינו זצ"ל כן הקפיד לבוא כל פחות משלושים יום להראות צער על החורבן?
"מסתמא…".
אני לא חברותא! אני תלמיד, לא חברותא
- הרב למד עם רבי שלמה זלמן בחברותא עשרות שנים…
הרב קוטע את השאלה ומוחה על הניסוח שלה: "אני לא חברותא! אני תלמיד, לא חברותא. פעם כשמלאו ארבעים שנה ללימוד שלי אצל הרב, חשבתי שצריך לעשות שמחה, שהרי אמרו בגמרא (ע"ז דף ה') "לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין", (ועכשיו אני כבר יכול לכאורה לעמוד על דעתו), אבל אחר כך ראיתי שגם אחרי ארבעים שנה עדיין לא זכיתי להגיע לזה…".
- באיזו צורה היה הלימוד, היה עניין מיוחד שהיה עוסק בו, או בצורת לימוד גמרא על הסדר?
"בדרך כלל הלימוד היה באיזה עניין שהיה עוסק בו, או בשיעורים שעמד למסור. לא גמרא על הסדר. הרב היה מדבר על עניינים בהלכה. כך למשל, לפני שיצא הספר 'שמירת שבת כהלכתה', היה מלבן בפניי את הסוגיות הללו".
- גם בישיבה הוא היה לומד עניינים?
"בישיבה מסר שיעורים על הגמרא".
- והיה קורא בפנים גם את לשון רש"י והתוס', או רק מציין בעל פה את דבריהם".
"כן, (היה קורא בפנים)".
- איפה היה הלימוד, הרב היה מגיע אליו הביתה?
"לרוב למדנו בחדר מיוחד שהיה לו ב'שערי חסד'".
אחד הנכדים מעיר שחדר זה היה מיוחד ללימוד של רבינו זצ"ל עם יבלחט"א הרב שליט"א, ומוסיף שקראו לו 'החדר הסודי'. שאלנו את הרב כמה אנשים ידעו על הסוד הזה, והרב משיב בחיוך: "הרבה".
"איך התחיל הלימוד המשותף"
- "איך התחיל הלימוד המשותף", שואל אחד הנוכחים.
"ביקשתי מהרב שילמד איתי"… מגיב הרב בפשטות.
- הרב אלכסנדר הוכברגר מנאמני ביתו, שואל את הרב מה צריך הציבור להתחזק לאור המצב שעם ישראל נמצא בו…
"כדאי להרבות באמירת תהילים, וכן להרבות בשמירת הלשון".
- האם יש לרב שליט"א הנהגות שהוא קיבל מרבי שלמה זלמן זצ"ל, שהרב נוהג בהן עד היום, כחלק מהקשר שבין תלמיד לרבו?
"למשל זה שהיה מברך על היין בסעודה שלישית".
בסיום השיחה מציין הרב, במענה לשאלה, שרבינו זצ"ל, היה מתנגד לכך שירקדו בכותל המערבי, ואפילו כשעשו קידוש לבנה, לא הרשה שירקדו בניגון 'טובים מאורות' כנהוג, כי אין הדבר מתאים לרקוד במקום שבו נחרב בית מקדשנו, ומוסיף הרב שגם רבו הגאון רבי נחום פרצוביץ זצ"ל, התנגד לזה.
"אדם גדול בירושלים"
לאחר סיום השיחה רוויית ההוד, ולאחר זכינו להתברך מפיו של הרב שליט"א, שמענו את סיפורו המופלא של הבית, מפיו נאמן ביתו הרב ר' אלכסנדר הוכברגר שליט"א:
מסלון ביתו של הרב, ניתן היה לראות בעבר בקו ישיר את מקום המקדש. ואכן, בסלון פעורים חלונות רחבי מידות, כך שאין צורך לגשת לחלון ולהשקיף, וניתן היה לשבת ליד השולחן וללמוד, ובמקביל לראות את מקום המקדש פרוש אל מול העיניים.
כאשר בנו את ישיבת 'פורת יוסף' הסמוכה למעונו, היה נידון באיזה אופן בדיוק תיבנה הישיבה, והיה הדבר תלוי בדעת השכנים סביבותם. מביתו של הרב נשקף היה באותה העת הכותל המערבי, אשר עיני כל ישראל נשואות אליו, ואם תיבנה הישיבה בצורה מסויימת, יוסתר הכותל המערבי לחלוטין מן הבית. המצופה היה כי מצד הרב יתבקש לבנות את הישיבה באופן שלא יסתיר מביתו את הכותל המערבי. אולם למרבה ההפתעה, ביקש הרב שליט"א שיבנו את הישיבה דווקא באופן שיסתיר ממנו את מראה הכותל המערבי, בנמקו: "אני מעדיף לראות בית מקדש מעט כשהוא בנוי ועומד על תלו, מלראות את שריד בית המקדש עצמו כשהוא בחורבנו…".
אגב אורחא נציין אודות הקשר הייחודי שהיה בין הגר"א נבנצל ובין רבינו הגרש"ז, מה שסיפר נכדו של מרן זצ"ל, שרבינו הגרש"ז זצ"ל בעצמו ביקש להתברך מפיו של הרב נבנצל, בערב יום הכיפורים, והרב התנגד לכך משום שלא ראה עצמו ראוי לברך את רבו, אבל הגרש"ז התעקש על כך בתוקף והרב נאלץ לברכו על פי ציוויו. כמו כן נוהג היה הגאון רבי חיים קרייוזווירט זצ"ל, להגיע לרב שליט"א ולהתברך מפיו, וכך היה המעשה:
חג הפסח תשנ"ה. במורד רחוב בתי מחסה עצר טנדר, הגאון הגדול רבי חיים קרייזווירט זצוק"ל גאב"ד אנטוורפן, ירד ממנו, אחריו הרבנית ע"ה ובני המשפחה המורחבת. כולם צעדו למפתן ביתו של המרא דאתרא, מרן הגאון רבי אביגדור נבנצל שליט"א. הם נוקשים על הדלת ביראת כבוד, ורבי חיים זצוק"ל נכנס ומבקש לקבל את ברכת הרב שליט"א לרגל החג. כדרכם של גדולי תורה, השיחה קלחה בדברי תורה והלכה, ולאחר שכל אחד מהנוכחים התברך, הם יצאו את הבית כלעומת שבאו.
אחד מבאי הבית, שהתפלא מעט על הגעתם של 'פנים חדשות' אלו לבית הרב, ניגש אל הגר"ח קרייזווירט זצוק"ל עם צאתו את הבית ושאלו לפשר העניין. הגר"ח נענה וסיפר בהתרגשות רבה: 'מידי חג ומועד נוהג הייתי לקיים מצוות הקבלת פני רבו ברגל, בעלותי יחד עם בני המשפחה אל מעונו של מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל, שם זכינו אף להתברך מברכות פיו. משום מה, בבואי אליו בחג האחרון, צץ ועלה בליבי החשש כמה עוד נזכה לערוך ביקורים שכאלו, ומצאתי את עצמי שואל: ממי עוד נוכל בדורינו לקבל ברכה?
נענה מרן הגרש"ז זצוק"ל ואמר לי: 'ישנו אדם גדול בירושלים, ממנו ניתן לקבל ברכה, שמו רבי אביגדור נבנצל, והוא מתגורר בבתי מחסה שבעיר העתיקה'… כעת' סיים הגר"ח כשדמעות חונקות את גרונו, 'חודש לאחר עלותו בסערה השמימה, מקיים אני את צוואתו ובא לכאן'.
מני אז, בכל חג ומועד עלה הגר"ח זצ"ל למעונו של הגר"א נבנצל שליט"א. והיו הגאונים מתענגים על התורה בצורה שהפליאה את כל הרואים. שיחתם התנהלה בכמין 'קודים' השמורים לענקי התורה: 'זה נסתר מהסוגיא בנדרים ס"ו', 'יש לכך ראיה מרבינו תם בתוספות ביבמות ע"ט' וכדומה. המביטים מהצד לא הבינו מאומה, אבל בהחלט קיבלו מושגים חדשים בידיעת התורה.
העלון נהדר וכתוב נפלא
תענוג לקרוא כל שורה
יישר כח