קחו את השמן למשה רבנו
"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר" (כז, כ)
מלאכת המחשבת שבשמן זית זך
הציווי על הכנת שמן זית זך כתית למאור שונה משאר הציוויים, בכך שיש עליו הדגשה מיוחדת "ויקחו אליך".
מקשה ה"כלי יקר": מדוע דווקא את השמן צריך להביא למשה? מפני מה בארון, בשולחן, בבגדי הקודש, באפוד ובחושן הוא סומך על חכמי הלב שיעשו אותם כדת וכדין, ואילו בשמן זית היו צריכים להביאו לפניו? לכאורה זוהי המשימה הכי פשוטה – אוספים את טיפת השמן הראשונה שיוצאת מן הזית, ובה משתמשים למאור.
באה התורה ללמד אותנו כאן עניין חשוב:
כשמכינים ציץ מזהב – מבינים שעשו כאן משהו גדול. כשיוצרים חושן עם אבנים יקרות, או פרוכת שמצדה האחד יש דמות אריה ומן הצד השני דמות נשר זוהי אומנות מיוחדת, ומרגישים: עשינו משהו. אבל שמן זית? כל ערבי פשוט יודע להכין… זה נראה קל ואף אחד אינו מעריך את המעשה הזה.
לפיכך אמרה התורה: "ויקחו אליך" – קחו את השמן למשה רבנו, והוא ילמד אתכם כמה שווה טיפה אחת של שמן, מה ערכה של מצוה אחת שיהודי עושה, מה גדול ועצום הוא דיבור קטן של רוחניות או רגע אחד של התעוררות.
*
פרופסור יעקב ורדי שימש במשך שנים כמנהל מחלקת נוירולוגיה בבית החולים 'שערי צדק'. מוצאו מרומניה, ולאחר השואה עלה ארצה והתגורר בקיבוץ של 'השומר הצעיר'. במשך שנים שימש כנוירולוג מומחה בעל שם ומפורסם, ובשלב כלשהו הפתיע את כולם וחזר בתשובה שלמה.
כאשר שאלו אותו מה היה הטריגר לחזרתו בתשובה, נהג לענות: "סטיקר שהודבק במכונית שעמדה לפניי ברמזור", וכך סיפר:
הוא היה בנסיעה בתל אביב ונעצר באחד הרמזורים, כאשר סטיקר קטן צד את עיניו. נרשמו בו שלוש שורות: "הדואג לשנה – יזרע חיטה" – לחם הוא עיקר מזונו של האדם, הוא משביע באמת, אלא שמדי שנה צריך לעבוד ולזרוע מחדש. "הדואג לשנים – יטע מטע" – עץ מצמיח מדי שנה פירות חדשים, כך שהשקעה בעצים היא בעצם דאגה לשנים. המשפט השלישי היה: "הדואג לדורות – יחנך את בניו".
"ההמתנה ברמזור ארכה דקה" – סיפר פרופסור ורדי – "קראתי את הסטיקר והרהרתי לעצמי: בקיבוץ השומר הצעיר זרעתי חיטה, דאגתי לשנה. במשך זמן מה התגוררתי במושבה, שם היו לי מאה דונמים של מטע, דאגתי לשנים. אך מה עם הדאגה לדורות? מה אני מלמד את ילדיי? – להרוויח עוד כסף? לנסוע לעוד טיול? מדוע אני מזניח את הדורות? החלטתי שאני מוכרח לחפש משמעות בחיי, וזה היה הרגע בו החל מסע התשובה שלי".
ללמדנו מה כוחו של רגע אחד של קריאת סטיקר ברמזור… שבריר דקה של התעוררות הנשמה… משה רבנו, שהוא גדול הדור, ילמדנו כמה שווה טיפה אחת קטנה של שמן זית זך!
מכתית ומכתישה יוצאים גדולי עולם
אין זה הלימוד היחיד מן השמן –
הזית בטבעו מר וקשה, ואין בו לכאורה כלום. כאשר רוצים לתת דוגמא למרירות משתמשים בו – "יהיו מזונותיי מרורים כזית" (עירובין יח ע"ב). נראה כי בלתי אפשרי לאכול אותו או להוציא ממנו נוזל כלשהו, ופתאום אנו רואים שטוחנים אותו, דורכים עליו וכותשים אותו – והנה יוצא ממנו שמן זית!
יתרה מכך, זית הוא מר וקשה לשכחה, אך לאחר שהוא עובר את תהליך הכתישה – יוצא ממנו שמן שהוא סגולה לזיכרון!
נתבונן בחייו של משה רבנו, גדול האומה. הוא נולד בבית של עמרם, גדול הדור, ויוכבד שהייתה נביאה, אחיו הוא אהרן הכהן ואחותו מרים נביאה. אלא שרק שנתיים זכה להתגורר בגן העדן הזה… מגיל שנתיים עד גיל עשרים, שמונה-עשרה השנים הקריטיות בחייו, הוא גדל בבית פרעה שהוא בית עבודה זרה וכישופים, הבית הטמא ביותר בעולם! בגיל עשרים הוא יצא משם, להכיר את אחיו וללמוד תורה, אך אז הוא נאלץ לברוח לבית יתרו, ושם הוא מוטל במשך עשר שנים לבור, מבלי שתהיה לו אפשרות ללמוד. אחר כך הוא משמש במשך ארבעים שנה כמלך בכוש.
ואנו שואלים את עצמנו: היתכן שאדם כזה, שעד גיל שמונים מנותק מעמו, יכול להיות מוסר התורה? היעלה על הדעת שאדם שחי לבד עשרות שנים, ללא כל קשר ליהודים, יהיה אדון הנביאים?
הסוד הזה טמון בשמן זית. ממאכל שהוא קשה לשכחה, מר וקשה מעצם טבעו ומהותו – יוצא שמן זית שהוא מאור החכמה ויפה לזיכרון.
לפיכך אמרה התורה "ויקחו אליך" – בני ישראל צריכים לקחת מוסר מחייו של משה רבנו. אם הוא הצליח לצאת מתוך המצב הנורא שבו היה, ואף פעם לא הרגיש מיואש וכמי שאין בידו לשנות את מצבו, כך כל יהודי יכול. משה רבנו, גם בהיותו בשפל המדרגה, הרגיש את כוחו ואת רוממותו – וכמותו צריך לחוש כל יהודי, גם כאשר מצבו שחור משחור.
*
יהודי מארצות הברית שימש כסוכן של חברת מוצרים. הוא לא הצליח במיוחד בשיווק, ובניסיון להרחיב את מעגל הלקוחות שלו ולהרוויח יותר, התייעץ עם מביני דבר, שהמליצו לו לפנות לשוק היפני. בתחילה נרתע מן הרעיון. מה לו וליפנים? איך יסתדר שם? אך כשמצבו הוסיף להיות עגום הבין כי אין לו הרבה מה להפסיד, וטס ליפן.
הוא ישב במקומו במחלקה הראשונה. לנוסע שישב בסמוך אליו הוגשו סעודת גורמה ויין יקר, אך הוא לא העלה בדעתו להתכבד ממנעמי המחלקה הראשונה והסתפק בתבנית חד פעמית קטנה שהכילה אוכל כשר. הנוסע שלצדו הבחין בכך והרים גבה: "יש אוכל כל כך משובח במחלקה הראשונה, מדוע אתה מסתפק באוכל העלוב הזה?"
הוא סקר אותו. לבושו היה יקר והעיד על היותו אדם עשיר, גוי גמור מדושן עונג. הוא תהה אם יבין את תשובתו. בכל זאת השיב: "אני יהודי. יהודים אינם אוכלים כל אוכל. אנחנו מקפידים לאכול אוכל כשר, וגם היין צריך להיות כשר".
כצפוי, בן שיחו לא הצליח להבין: "אתה נוסע לבד במטוס. אף אחד לא רואה מה אתה עושה. מה הבעיה שתאכל ותשתה כל דבר?"
"האלוקים רואה אותי" – ניסה היהודי להסביר – "יהודי הוא עבד ה', והוא מקיים את מצוות האלוקים בכל מקום שבו הוא נמצא".
התפתחה ביניהם שיחה ידידותית, ועד לסיומה של הטיסה דברו על נושאים שונים. כאשר נחת המטוס והם נפרדו איש לדרכו, הקריא לו הגוי את מספר הנייד שלו, והציע שיתקשר אליו אם הוא זקוק לעזרה כלשהי.
היהודי ניסה את כוחו בשיווק המוצרים שלו, אך עד מהרה התברר לו כי כל הרעיון לנסוע בטעות יסודו. בכל מקום הבהירו לו כי ישנם כבר מוצרים דומים מקומיים הרבה יותר זולים. בלית ברירה הזמין לו כרטיס טיסה חזור, וניסה להתמודד עם תחושות האכזבה והתסכול שמילאו אותו.
יום לפני הטיסה נזכר ביפני שטס אתו והחליט להתקשר אליו. אולי לא יועיל, אבל כנראה לא יזיק. ברגע שבו הציג את עצמו – ניכרה התלהבות בקולו של העשיר היפני. "חיכיתי לך", אמר בכנות, "לא היה לי את מספר הטלפון שלך ולא יכולתי להתקשר אליך. הייתי רוצה שתבוא אל המשרד שלי".
כשהגיע היהודי אל הכתובת שמסר לו, התברר כי מדובר במפעל של סוני. הבניין ענק, ובכל מקום שולט פאר והדר. הוא מחפש את האיש ומופנה אל משרד המנכ"ל. רק כעת התברר לו שהאיש שטס אתו הוא לא אחר מאשר המנכ"ל של סוני.
המנכ"ל קיבל אותו בחביבות גלויה לעין, ומיד ניגש לעניין: "כשפגשת אותי חזרתי מביקור בסניף של סוני בארה"ב. זהו הסניף הגדול ביותר שלנו, ובו נמכרים כמויות המוצרים הגדולות ביותר בכל העולם. הסיבה שלשמה נסעתי לשם לא הייתה נעימה כלל – התברר כי מנהל הסניף מעל בכספים ושבר את האמון המוחלט שהיה לנו בו. הגעתי לשם כדי לראיין מועמדים ולמצוא מישהו אחר. ידעתי כי עליי לחפש אדם חרוץ ומוכשר, אך בעיקר חיפשתי אדם נאמן, שאוכל לסמוך עליו. לא הצלחתי לחוש רוגע מול אף אדם. ואז טסתי איתך וגיליתי אדם ששומר בנאמנות על הוראות האלוקים, אפילו שאף אחד לא עוקב אחריו ולא מדווח על מעשיו. ראיתי איש שמסוגל להסתפק באוכל פחות טוב, רק משום שכך ציווה אותו אלוקיו. אחר כך שוחחנו קצת וגיליתי כמה פיקח אתה. ברצוני להציע לך את המשרה ולמנות אותך למנכ"ל של חברת סוני בארה"ב".
כך הפך האיש בין רגע מסוכן מוצרים כושל – למנכ"ל סוני בארה"ב הנהנה ממשכורת עתק, מלבד דיבידנדים ממכירות החברה.
אולי פחות נעים היה לאכול אוכל לא כל כך טרי ארוז בשני ניילונים בתוך חמגשית קטנטונת כאשר מימינו ומשמאלו מתענגים אנשים על ארוחות גורמה – אך דרכו של זית מר להוציא שמן זית!
"ויקחו אליך" – כך גדל משה רבנו, כי מן הכתית ומן הכתישה צומחים ועולים גדולי עולם.
(רבי גואל אלקריף שליט"א – שש באמרתך)
להודות לכם על כל הסיפורים הנפלאים של כל יום ! עלו והצליחו !!! גם בזכותכם התחלתי עמוד היומי !!!
תודה