"ועשו ציץ… ושמת אותו על פתיל תכלת" (כ"ח ל"ו-ל"ז)
איתא בגמ' (חולין קל"ח.) כיפה של צמר היתה מונחת בראש כה"ג ועליה ציץ, לקיים מה שנאמר 'ושמת אותו על פתיל תכלת'. ופירש"י כיפה כובע קטן. תמה המלבי"ם: לשיטת רש"י שמתחת הציץ היה לובש הכה"ג כובע, איך היה מותר לכה"ג, ללבוש כיפה הרי זה יתור בגדים. ויש שתירצו: א. אין זה יתור בגדים, כיון שהוא צורך הציץ. ב. לא היה כיפה של צמר מונחת בראשו תחת הציץ רק שלא בשעת העבודה, וכשלא לבש השמונה בגדים רק הציץ לבד לבש הכיפה, (כך כתב ה'ברוך טעם' על הטורי אבן חגיגה י"ז.) ג. ע"פ מה שכתב הרי"ף (פ"ו דשבת) דהוה רק שני אצבעות, ולכך אין עליו שם ייתור בגדים ('צפנת פענח' תניינא הל' יסודי התורה פ"ו). וה'כסף משנה' הל' כלי המקדש פ"י הל' ג' תמה, מדוע הרמב"ם לא פסק שהיה לכה"ג כיפה, הרי זה סתמא דגמ'. יש שמתרץ את שיטת הרמב"ם: דמוכרחים אנו לומר דלא חשו אהך כיפה של צמר דאיתא שם בחולין, כי לשון כיפה בכל מקום הוא כובע המכסה הראש, וזה א"א, למאי דקימ"ל ששערו של כה"ג היה נראה בין ציץ למצנפת להנחת תפילין, לכן דחוה מהלכה, ונתיישב בזה תמיהת ה'כסף משנה על שהשמיט הרמב"ם הך כיפה של צמר (הכתב והקבלה). ויש שמתרץ את הרמב"ם: לפי מאי דקימ"ל (עירובין ג:) דכהנים לא היו מניחים תפילין של יד, דכתיב 'ילבש על בשרו' שלא יהיו דבר חוצץ בין בגדיו לבשרו, א"כ ה"ה על מצחו שלא יהיה דבר חוצץ בין ציץ למצחו, וא"א בכיפה של צמר המפסקת (וע"כ כפירש"י ורמב"ן בחומש) ולכן השמיטו הרמב"ם, והגמ' בחולין ס"ל אע"ג דכתיב 'על מצח אהרן' מ"מ לא מקפידים על חציצה (וכס"ד דש"ס זבחים י"ט. כך כתב החת"ס חולין קל"ח) (מעדני אשר).
- האם לכהן גדול היה אסור ללבוש משקפיים בעת העובדה דהוי יתור בגדים או דילמא משקפיים לא נחשב למלבוש ולא הוי יתור בגדים
הנה ב'דברי מלכיאל' (ח"ד סי' ל"א) כתב: נראה דכהן היה אסור ללבוש בתי עיניים בעת עבודה דהוי כתוספות בגדים. וב'חשוקי חמד' (סנהדרין ל"ו:) נסתפק האם הלובש משקפיים יש בזה משום יתור בגדים, וכתב שיתכן שמשקפיים לא הוי יתור בגדים, כי אינו בגד אלא תכשיט, ויתור בגדים נאמר רק כאשר מוסיף ללבוש בגד, ומביא בשם גיסו הגר"ח קנייבסקי זצ"ל שמשקפיים לא הוי יתור בגדים, כיון שאין בהם ג' על ג'. ומעיר ב'חשוקי חמד' שב'דרך חכמה' (פ"י מהל' כלי המקדש ה"ג ביאור הלכה ד"ה מניח) כתב: לכך לא הוי תפילין יתור בגדים, שאין בהם ג' על ג', והא דכתב הרמב"ם (שם ה"ח) דצילצול קטן הואיל וחשוב הוי יתור בגדים אפילו בפחות מג' על ג'. י"ל שהוא חשוב כי הוא בגד וצריך להשתמש בו, אבל תפילין שאינו לצורך בגד, אלא לצורך מצוה, והוא תכשיט ולא בגד אינו חוצץ. ומה שנאמר בגמ' (שבת ס"א.) 'תפילין דרך מלבוש', אין הכוונה שהוא בגד, אלא שהוא דרך לבישה, אבל בגד לא הוי, כמו כן אפשר לומר על משקפיים, שהוא דרך מלבוש, אך אינו בגד (מעדני אשר).
הלא אחי ובשרי הוא והשמדתו כאילו נאכל חצי בשרי כדרך שהתפלל על מרים
- "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך מתוך בני ישראל" (כ"ח א) – כתב הכלי יקר: הוסיף כאן לשון 'ואתה' לומר לך שמצד מעשה העגל נתרחק אהרן כמו שנפסלו בכורי ישראל ומשה קרבו בתפלתו כמ"ש " ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא" (דברים ט, כ). ועניין תפלה זו שתלה משה בעצמו לאמר הלא אחי ובשרי הוא והשמדתו כאילו נאכל חצי בשרי כדרך שהתפלל על מרים, נמצא שבעבור שקרבו משה אליו ע"כ נבחר בזכות משה, אע"פ שגם הוא היה בתוך בני ישראל עובדי העגל מ"מ קרבו מתוך בני ישראל העובדים והכל בעבורך לכך נאמר "ואתה הקרב אליך את אהרן". ומפני מה נאמר "מתוך בני ישראל". לפי שאין הנבואה שורה על נביאי ישראל כי אם בזכות ישראל, כמו שפירש רש"י (דברים ב ט"ו-י"ז) על הפסוק "וידבר ה' אלי". ובא לומר שאף על פי שהיה אהרן ראוי להרחיקו בגלל מעשה העגל, מכל מקום קירבו ה' בעבור שני דברים – האחד, בעבור משה, כי הוא אחיו וכבודו של אהרן הוא כבודו של משה. והשני הוא בזכות שהיה אהרן נותן ליבו לבעיות והמריבות שהיו בקרב בני ישראל, והם היו צריכין לכהן כזה שעושה שלום ביניהם.
על עבירות שבין אדם לחבירו לא מועילה תשובה – שח רבי אברהם מרדכי קליערס ז"ל על אביו רבי משה קליערס זצ"ל, (רבה של טבריה): מי שלא ראה את הרתת והחלחלה שאחזה את אבי בשעה שהיה נזקק לשאלות של איסור והיתר, לא ראה פחד מימיו! תדיר היה שרוי במיצר, שמא הטריף חלילה עוף של הזולת שלא כדין, ונמצא שגרם היזק לפלוני. הוא היה אומר, 'המיקל במקום שצריך להחמיר, עבירה שבין אדם למקום בידו, כי הוא האכיל טריפות, אבל ניתן לעשות תשובה על כך. אבל המטריף במקום שיש להכשיר, והמחמיר במקום שיש להקל, הרי עבר עבירה שבין אדם לחבירו, שעליה אין תשובה ויוה"כ מכפרים, עד שירצה את חברו, ולרצות אדם קשה הרבה יותר מלרצות את הקב"ה' (ילקוט מאיש לרעהו).
התנוך והבוהן – למה דווקא במקומות אלו?
- "ולקחת מדמו ונתתה על תנוך אזן אהרן… ועל בהן ידם הימנית ועל בהן רגלם הימנית" (כ"ט כ) – למה דווקא במקומות אלו? אמר הקב"ה: אוזן ששמעה על הר סיני: "אנכי, ו'לא יהיה לך אלוהים אחרים", ולסוף מ' יום שמעה לקול העם שאמרו: 'קום עשה לנו אלוהים' צריכה כפרה. רגלים שבאו להר סיני ולסוף מ' יום רצו לעשות העגל צריכים כפרה (מדרש הביאור כת"י ). ב. להודיע שיש להיזהר בעבודות המקדש, שישמעו באזניהם יפה צווי הקב"ה, ויעבדו בלב ונפש בידיהם ורגליהם, ונותן בצד ימין להורות שהעבודות יהיו שלמות וישרות, ונותן באגודל כי הוא החזק והסבלן מהאצבעות (אברבנאל). ג. 'תנוך האוזן' כפרה על ששמעה אזנו שאמרו הערב רב 'קום עשה לנו אלוהים', ולא כפף אהרן תנוך אזנו שלא ישמע הדברים, ועל בהן ידו הימנית שלקח הזהב בבוהן יד ויצר עגל בחרט, ועל בוהן רגלו הימנית שאמרו לו 'קום', וקמים ע"י בהן הרגל שכופף הבוהן וקם (ש"ך).
חידות לפרשת השבוע:
- א. מדוע המזבח הפנימי שהיו מקטירים עליו קטורת נקרא מזבח, הרי לא היו מקריבים עליו זבחים?
- ב. איזה דבר בפרשתנו קשור למראה שראה משה רבנו בסנה?
- ג. כמה כלים במשכן נעשה בהם נס?
- ד. מי נקרא שמו ע"ש שהיה מאיר לרבים?
- ה. מה הקשר בין היונה מתיבת נח לפרשתנו?
- תשובה לחידה א. כתב הרד"ק שהיה מזה עליו דם הזבח פעם אחת בשנה פר ושעיר של יום הכיפורים.
- תשובה לחידה ב. איתא בגמ' (סוף חגיגה) דעובי ציפוי הזהב של המזבח היה כעובי דינר, וכתב שם בתוס' בשם מדרש תנחומא שמשה רבינו היה תמה היאך שייך שלא יישרף העץ, הלא עובי דינר הוא דבר מועט? אמר לו הקב"ה: כך דרכי באש של מעלה שהיא אש אוכלת אש ואינה מכלה כדכתיב "והסנה איננו אוכל".
- תשובה לחידה ג. כתב ה'בכור שור', חמשה כלים היו במשכן וכל אחד ואחד מהם נעשה בו נס, הארון, השולחן, המנורה ושני המזבחות: הארון – היה עומד בנס כדאיתא במגילה (י:) שלא תפס מקום דמקום ארון אינו מן המניין. השולחן – דאיתא בגמ' (מנחות כ"ט.) עה"פ "לשום לחם חום ביום הלקחו" שהיה סילוקו כסידורו שהיה נשאר חם וטרי. במנורה היה נעשה נס בנר מערבי שהיה נותן בה שמן כמו בכל הנרות וממנה היה מתחיל את ההדלקה ובה היה מסיים את ההדלקה. במזבח העולה נעשה נס שירדה אש מן השמים ובמזבח הקטורת נעשה נס שלא היה ציפויו אלא כעובי דינר זהב ועמד ציפויו כמה דורות.
- תשובה לחידה ד. איתא במדרש תנחומא בפרשתנו: אביאל שהיה אבי אבינר נקרא נר ע"ש שהדליק נרות לרבים במבואות האפלים.
- תשובה לחידה ה. איתא במדרש תנחומא עה"פ בשיר השירים "עינייך יונים", עם ישראל דומה ליונה כשהיה נח בתיבה כתיב "וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב", ואח"כ שלח את היונה וכתיב "ותבוא אליו היונה וכו'" וע"י היונה יצאו מן התיבה, אמר הקב"ה: מה היונה הביאה אורה לעולם, אף אתם שנמשלתם ליונה הביאו שמן זית והדליקו לפני את הנר שנאמר "ואתה תצווה את בני ישראל וייקחו אליך שמן זית זך".
(מתוך עלונו של הרב צ'ולק -תשפ"ג)