"קח לך סמים" (ל ל"ד) – פרשת קטורת כתובה על קלף כתב אשורית – ב'סדר היום' כתב במעלת אמירת פר' הקטורת על קלף בכתב אשורית: 'וענין הקטורת הוא לבטל כל נגע ופגע רע החושש עליו ועל נפשו, וראוי להשתדל בכל עוז בזה, ולכתוב כל ענין הקטורת בקלף כשר בכתיבת אשורית ולקוראו פעם בבוקר ובערב בכוונה גדולה ואני ערב
אחד עשר סגולות בקטורת – אמירת פר' הקטורת על קלף כתב אשורית, מסוגל לישועות ורפואות, לברכה והצלחה, וב'סגולות ישראל' (מערכת ק-כ) אסף וקיבץ ומנה 11 סגולות שיש באמירת הקטורת, ואלו הן: א. מבטלת מגיפה וחולאים רעים. ב. ינצל משעבוד מלכויות. ג. הברכה מצויה במעשה ידיו. ד. ינצל מדינה של גיהנם. ה. מבטלת קליפות וחיצונים וסיטרא אחרא. ו. מבטלת כשפים. ז. מבטלת הרהורים רעים. ח. נוחל ב' עולמות, עוה"ז ועוה"ב. ט. מסלק דינים מעליו. י. ימצא חן וחסד בעיני רואיו. יא. מסוגלת לעשירות (אוצר פלאות התורה).
הזמנים לאמירת פרשת הקטורת ואמירת פיטום הקטורת בסעודה
- הזמנים לאמירת פרשת הקטורת – נוהגים לומר פרשת הקטורת בשחרית מנחה וערבית. הטור בהל' תפלה (או"ח סי' קל"ג) אחר שהביא המנהג לומר פר' הקטורת בתפילת שחרית, כתב: 'וכן בערב, לאחר שיגמרו תפילת ערבית, נוהגין לומר פיטום הקטורת'. וכן פסק הרמ"א (או"ח סי' קל"ב ב) וב'שער הכוונות' (ברכות פ"ה אות ט"ו) הביא מהאר"י לאומרו גם במנחה (מג"א ובבאר היטב סי' רל"ד סק"ב) ובמשנ"ב (סי' קל"ב סקי"ג) פירש דמה שכתב הרמ"א בסימן קל"ב לומר פיטום הקטורת בערב, היינו – לאחר תפילת מנחה או קודם לה . ובאמירת קטורת בשחרית. יש נוהגים לאומרה לפני התפילה, ויש לאחריה, ויש לפני ואחרי התפילה. ה'חכם צבי' נהג קודם תפילת שחרית, ואחר התפילה אמר ברייתא (כריתות ו.) 'פיטום הקטורת כיצד'. וביאר בנו היעב"ץ מנהג אביו, דלכאורה היה צריך לומר פר' הקטורת אחר התפילה, כי סדר העבודה היה להקדים התמיד לקטורת. ע"כ עשה פשרה וקרא פסוקים קודם תפילה והברייתא אחר תפילה (וכן היעב"ץ בסידורו
- אמירת פיטום הקטורת בסעודה – ה'בן איש חי' (פר' בהר אות א) כתב: יזהר לומר בסעודה פיטום הקטורת. וה"פרי עץ חיים' (שער עולם העשייה פ"ד) מעיד על האר"י, שנהג במגיפה לומר פר' הקטורת אחר חצות לילה, ומסוגל מאד אם יאמרו ביחד י' יראי ה'. וה'אבודרהם' (מוצ"ש) כתב, נהגו בפרובינציא לומר במוצ"ש אין כאלוקינו ופיטום הקטורת, למען נתעשר ונצליח בדרכינו. וב'ארחות חיים' (מוצ"ש) כתב: לפי שהשבת נקראת כלה ודרך לבשם הכלה, ובשבת שהוא יום חופתה לא צריכה בשמים דשמחת חופתה משמחה יותר מבשמים, ובמוצ"ש מבשמים אותה בפיטום הקטורת (אוצר פלאות התורה).
וכך אמר הסטייפלער אדם שרוצה להצליח, יעשה זאת בלי פרסום
- על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת" (ל"ד א) – רש"י אומר שלוחות הראשונות נשתברו כי היו בתשואות וקולות ולכך שלטה בהן עין הרע, ולוחות שניות שהיו ללא פרסום נשארו. וכך אמר הסטייפלער אדם שרוצה להצליח, יעשה זאת בלי פרסום. ולת"ח אחד שהיו לו צרות רבות אמר שזה בגלל ששמו התפרסם, ומצווה שנעשית בפרסום יורד רוב הערך שלה. ויש בארץ יהודי שמחזיק למעלה מאלף אברכים, והוא משלם בזמן ויותר מהרגיל. והוא סיפר שפעם הרב שטיינמן זצ"ל שאל אותו אמור לי למה אתה מצליח כ"כ, הרי אני מכיר אותך אתה לא ידוע כ'הכי' מוצלח באסיפת כספים? א"ל ראש הרשת אולי זה בגלל שאני משלם בזמן? א"ל הרב שטיינמן 'לא נראה לי'. א"ל אולי זה בגלל שלפעמים אם נשאר לי אני משלם יותר? א"ל הרב שטינמן 'לא נראה לי'. ואז שאל הרב איזה שלט תלוי על הכולל שלך גדול או קטן? ענה ראש הכולל אין שם שלט! קם הרב שטיינמן ואמר לו: 'לכן אתה מצליח!'.
- על ציורים של משה ואהרן בשערי הספרים
"וראו בני ישראל את פני משה" (ל"ד ל"ה) – ציורים של משה ואהרן בשערי הספרים – מה שמצינו בספרים ישנים ועתיקים שמצויר על שערי הספר ציורים של משה רבינו ואהרן הכהן, ולפעמים יש ציורים של האבות הק' והנביאים, האם יש בזה זלזול בכבוד האבות והנביאים, כי ציורים אלו הם בדויים. והשיב רבי חיים קנייבסקי זצ"ל: 'זה רק משל ואין חשש'. וגם מדברי ה'חתם סופר' נראה שאין חשש בדבר (ח"ו סי' ו) דנשאל אודות טס של כסף שבולט בו צורת משה ואהרן, ומניחים אותו על ס"ת, האם צריך להשחית הצורה שעליו משום 'לא תעשה לך פסל וכל תמונה' (לעיל כ, ג), והקל בעניין. דלא חשש לציורים של משה ואהרן שעליו, רק נחית לדון בלאו ד'לא תעשה לך פסל', ופסק להקל. ועיין בשו"ת חת"ס (יו"ד סי' קכ"ט, ד"ה וזאת) שדן שם בתשובה לעניין ביכ"נ שעשו בחלון עיגול כצורת חמה, וניצוצות בולטות סביבות העיגול כניצוצי חמה בזריחה, ובתוכו כתוב שם הוי"ה ובצדו כתוב 'ממזרח שמש עד מבואו', וכתב שאין זה אסור לדעתו 'מ"מ מעשה גויים היא זו שדרכם להדפיס בשערי ספרים או במטבע של שווידן עיגול או משולש ובתוכו הוי"ה, וניצוצים בוערים ממנו, כדרך שמציירים היהודים קרני הוד של משה רבינו, כל עושין אלו צורות ודמיונות לזיו הודו, דמה דמות תערכו לו, ובפרט במקום קדוש ובמזרחו שהכל משתחווים למולו בכניסה לפתח ביהכ"נ בוודאי מכוער הדבר', אך אין מדבריו ראיה לאסור לעשות ציורים של משה ואהרן בעצמם בשערי הספרים, דהעניין המדובר שם הוא לעשות דמיון לזיו הודו ית', וכמו שכתב בתוך דבריו כי מה דמות תערכו להשי"ת, אבל ציור משה ואהרן בעלמא לא מצינו בזה צד איסור. אמנם ה'דבר שמואל' (סי' רמ"ז) קורא תיגר על זה: 'מעולם מצטער הייתי בקרבי על עשיית הדיוקנאות הללו של סיפורי תורתנו הק', לא מחמת דין מעשה הצורה לנוי כשאינה שלימה, אלא מפני חשש זלזול הקדושים אשר דמו אותם כמלאכי אלוקים, וכמעט אין עין שלנו שולטת להסתכל בהם, ואיך נערוך אותם במעשה ידינו בחפצנו כל האדם כוזב בצורות מדומות בזויות כוזבות ומשתנות כל אחד לפי העולה על דעתו, באותו פרק, באותו מקום ובאותה שעה, מבלי שום תועלת ותוספת תבונה על התורה ועל העבודה' (אוצר פלאות התורה).
חידות לפרשת השבוע:
א. היכן נרמז בפרשה שיש לאדם נשמה יתרה בשבת, ומדוע ניתנה לאדם נשמה יתרה בשבת?
ב. היכן נרמז בפרשה שהגיהנום שובת בשבת (כדאיתא בסנהדרין ס"ה:)?
ג. מדוע נותנים מחצית השקל רק מגיל 20?
ד. מה הקשר בין הכיור לפר' שקלים וירידת הגשמים?
ה. מי היה שקול כג' אלפי איש?
ו. שפתיו של מי בפרשה נעשו של זהב?
ז. איזה פסוק מהפרשה כתב הרמב"ם (באיגרת תימן) לאלו שהיו בדור של שמד?
ח. מי עוד התפלל 'שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך'?
- תשובה לחידה א. כתב 'בעל הטורים' עה"פ 'וביום השביעי שבת וינפש' שהם סופי תיבות 'שתים', מפני שיש לאדם שתי נפשות בשבת, וב'ספורנו' כתב, לכך ביום השביעי נעשה האדם בעל נפש יתרה שהיא תוספת הכנה להשיג מה שכיוון הקב"ה בשלמות פעולתו, באמרו 'נעשה אדם בצלמנו כדמותנו'. ומעניין שרש"י (ביצה ט"ז.) כותב שהנפש היתרה שיש באדם הוא 'רוחב לב למנוחה ולשמחה ולהיות פתוח לרווחה ואין נפשו קצה עליו', ומאידך כתב 'בעל הטורים' (ויקרא י, י) לכך אדם מרגיש כבדות במוצ"ש בגלל הנשמה היתרה שאבדה ואז האוכל מכביד עליו.
- תשובה לחידה ב. כתב ה'בעל הטורים', 'וינפש' בגימטריה: 'אלו שבגיהנם' – שאף אור של גיהנום שובת בשבת.
- תשובה לחידה ג. כתב ה'חזקוני', לפי שמחצית השקל באה לכפר עליהם ופחותים מבן 20 אינם נענשים בידי שמים ואינם צריכים להביא כפרה.
- תשובה לחידה ד. כתב 'רבינו בחיי' הטעם שנסמכה פר' כיור לפר' שקלים, לפי שהיו מי הכיור מרבים הגשמים והשקלים היו צדקה, ובזכות הצדקה הגשמים מתרבים ובביטולה נעצרים כדאיתא בגמ' (תענית ח) 'אין הגשמים נעצרים אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים שאינם נותנים', והש"ך כתב: להודיע שכשם שהשקלים באו עבור האדנים לכפר על עוון העגל, כך בא הכיור לכפר על חטא העגל, שהכיור נעשה מהנדבות שנדבו הנשים במשכן וכיוון שסירבו הנשים להתנדב לעגל והתנדבו למשכן, ראוי הכיור לכפר על עוון העגל, ולכך נאמר 'ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה' ולא נאמר 'לרחצה ידיהם ורגליהם', לרמז דחוץ מידיים ורגליים, בא הכיור לרחוץ מזוהמת העגל.
- תשובה לחידה ה. איתא בזוהר (בלק קצ"ד א) עה"פ 'ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש' – אלו יונס וימברוס בני בלעם שהיו שקולים כג' אלפי איש, עוד כתב הזוהר: ג' האלפים שנהרגו כולם היו מהערב רב בני בנות שמעון, כלומר, את הזהב שעשו ממנו את העגל נתנו אלו שאימותיהן משבט שמעון ואבותיהם מן הערב רב.
- תשובה לחידה ו. איתא בפרקי דר"א (פרק מ"ה) לקח משה העגל ושרפו באש והיה משקהו לישראל, וכל מי שהיה נושק העגל בכל ליבו היו שפתיו נעשות של זהב ושבט לוי היו הורגים אותו, עד שנפלו בישראל כשלשת אלפי איש.
- תשובה לחידה ז. כתב הרמב"ם (באיגרת תימן פ"א) את הפסוק 'מילאו ידכם היום לה', שפסוק זה ייאמר גם לנמצאים בדורו של שמד שישישו בו הנמצאים בו, ומה שסובלים ייסורים ואבדן הרכוש וקלקול כל מצביהם, כי כל זה תפארת להם לפני ה' יתעלה והישג עצום לכל אשר יארע להם כקרבן כליל על גבי המזבח.
- תשובה לחידה ח. בהגהות 'עיני שמואל' (בסוף הגמ' יומא נ"ב:) מביא שב'עבודת ישראל' (לר"י קמחי קס"ז:) הביא בשם 'ברית מנוחה', שבקודש הקדשים היה חקוק שם ה' באותיותיו ובניקודיו בשער הארון, וכאשר היה רואה הכהן ששער הארון היה מלא זוהר לבן, היה שמח מאד, ואם היה רואה שהיה אדום, לא היה סימן טוב לישראל ולא לכהן, וכראות הכהן האדום הזה, היה מתאונן ואומר – 'ריבון העולמים שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך', והיה מרבה בבקשות ובתחנונים לפני הקב"ה, והיה קו אחד נקשר עד חוץ לעזרה, והיה כה"ג מנענע הקו, והיה רומז לבנ"י שיצעקו אל ה' וישובו אליו בכל לבבם, וכראות הכהנים והעם שהכהן מנענע הקו, צועקים בנפש מרה ושואלים רחמים לפני הקב"ה, ומיד האדום היה חוזר ונהפך ללבן, והכה"ג היה מנענע הפעמונים מרוב השמחה.