מאת: הרב צבי גטקר
"ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת"
ידוע שישראל ראשי תיבות "יש ששים ריבוא אותיות לתורה", ורגילים להבין שהוא רמז שכל יהודי קשור לתורה, אבל נראה לומר שאין זה רק רמז, אלא כל יהודי יונק את חיותו ממש מהחיבור שלו לתורה, וראיה נפלאה לכך מפרשת השבוע, משה רבינו ביקש "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת", כלו' שאם הקב"ה חלילה היה מוחה את שמו של משה מספר התורה לא היה לנו משה רבינו. משום שברגע שאין שמו בספר התורה הרי נגדע מקור חיותו.
לפני כחודש, הלך לבית עולמו, רבי צבי וולק זצ"ל, מחבר הספרים 'יונת צבי' ממודיעין עילית. בכל רחבי הארץ, ידעו על נדבנותו הגדולה, לתורה, לישיבות לכוללים, לבתי תפילה ולחסד, את כל הונו פיזר, כאשר מאיש עסקים בעל הון, הפך לאברך כולל כפשוטו, וגם אז המשיך ובזבז את ממונו, ולא השאיר אחריו מכל הונו הרב כי אם 'קבא דמוריקא' כפשוטו!.
הסיפור המרגש שעומד מאחוריו
אך לא רבים יודעים את הסיפור המרגש שעומד מאחוריו, ומאחורי השבט הגדול – משפחתו הענפה, שרק לפני קצת יותר משלשה עשורים, היו משפחה אמידה, עם ילדים נשואים, אבל כולם רחוקים, מעולמה של תורה, ובדרך פלאית הקשר הנפשי למקור החיות, ל'ספר התורה', הביא אותם להיות הפנים של עמלי התורה, מהיושבים ראשונה באהלה של תורה, בעיר התורה.
רשות הדיבור נתונה להרב צבי רפאל הלוי וולק זצ"ל:
אבא נפטר כשהייתי כבר קרוב לגיל החמישים, מאוד כיבדתי אותו בחייו בכל מאודי, ורציתי להמשיך לכבדו במותו, נזכרתי כי אבא כתב ספר תורה לכבוד נשמת אביו, והחלטתי אף אני לעשות כן, אך לא ידעתי היכן קונים ס"ת, והנה, בחברה שבה הייתי מנהל, עבדה כמנהלת חשבונות, אשה חסידית, פניתי אליה שתתווך לי ס"ת סופר טוב וראוי ו'כל מה שצריך', היא כמובן נענתה ברצון, אך בד בבד אמרה לי את משפט המחץ, אדון וולק, אתה רוצה לקנות ס"ת במחיר גבוה, אתה יודע לפחות מה כתוב בו??
אני לא ידעתי, אך לא ייחסתי חשיבות לכך, אמרתי לה, אני לא יודע מה כתוב בספר שאותו אני רוצה לקנות, אבל אני יודע כי בכך אכבד את אבא.
אך היא בכל פעם שהיה לנו שיחה בעניין התקדמות הספר והתשלומים, הייתה אומרת לי שוב ושוב, אדון וולק, איך יתכן שאינך יודע מהו ספר התורה, שאותו אתה כותב, דע לך, מי שרוצה לדעת מה כתוב בספר שאתה קונה, צריך ללכת לסמינר של יהדות..
באחד הפעמים, עצרתי את עצמי וחשבתי, למה לא באמת, הרי האשה הזו צודקת, למה אני לא חושב שכדאי לי באמת לדעת מה כתוב בספר שאותו אני כותב?
וכך מצאנו את עצמנו, אני וילדי הנשואים, בסמינרים של ערכים, שבסופם כולנו נהיינו שומרי תורה ומצוות!. בניי הפכו לאברכים מוכשרים, ובנותי לנשות בני תורה.
אני המשכתי בעסקיי הפורחים, ומאז ליבי היה פתוח לתורה, וכיסי להחזקתה.
אך אשתי שתחי' לא וויתרה
אך אשתי שתחי' לא וויתרה, ואמרה לי, לא מספיק רק לשמור מצוות, הרי התקרבנו לספר התורה, לנותן התורה, הנך צריך גם ללמוד את 'ספר התורה', ההוא, שכזכור כתבת..
אני השבתי לה כי אני אכן קובע עיתים לתורה, חוק בעל יעבור, כל יום, אך אינני יכול לעזוב את כל מה שאני מנהל, אינני צעיר כבניי..
אך היא לא ויתרה, וביקשה בשבילי ובשבילה, קיים נא את צו התורה, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך!, והגית בו יומם ולילה.
וכך מצאתי את עצמי, אחרי תקופה, אברך מן המניין, השוקד על התורה מבוקר ועד ערב, כי איך אמרה מנהלת החשבונות, 'מי שכותב ספר תורה – לפחות כדאי שיידע מה כתוב בו'.
אך כאן עדיין לא מסתיים הסיפור:
גב' ק. ההיא ששכנעה אותנו לקרוא את הספר, את ספר התורה, כבר נישאה לפני 21 שנים!, ועדיין לא היו לה ילדים.
ולכן כשלבני נולד הבן הבכור למז"ט, חשבנו שנינו כי ראוי לכבד את משפחת ק. ב'קוואטר' בברית לרך הנולד, כלומר להיות הזוג שמעביר את הנימול אל מקום הסנדקאות, שזו סגולה נודעת לזש"ק.
אך כשפניתי אליה היא אמרה, תודה לך הרב וולק, אך אני בגילי לא נוטלת את הכיבוד הזה, אני ובעלי מאמינים מאוד בסגולה הזו, של 'קוואטער' אך עלינו היא כנראה לא פועלת.
אני התעקשתי, טענתי, כי משפחה שלימה שנוסדה בזכותה, וכעת מתרחבת בקדושה ובטהרה, זו עת רצון מיוחדת בשבילה, וליבי אומר לי, כי כעת היא תוושע.
הם השתכנעו, ובאו לברית המרגשת.
ואכן, כעץ חיים, זכות ספר התורה וספרי התורה שלאחריו, עמד לה, ועשרה חודשים לאחר הברית נולדה לה בת!.
מה גדולה כוחה של אכפתיות, של מילה נכונה וכנה, מה גדולה כוחה של מצווה, כוחו של ספר התורה, להעמיד משפחה לדורות של תורה, ולהעמיד אדם שמסר את כולו, גופו נפשו, וכל ממונו כפשוטו, לתורה.
ופירותיהם בעוה"ז, בישועה למעלה מדרך הטבע.
(לתגובות והארות [email protected])