דקה מתוקה על העמוד היומי: זמן ערבית
הגאון רבי גדליה הוניסברג שליט"א על הוראותיו והנהגותיו הקדושות של מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל על חשיבות סדרי הישיבה וחשיבות התפילה בישיבה | מגזין 'במה'
המבט של רבינו זצ"ל על סדרי הישיבה: רבינו אמר לי כמה פעמים על התקופה שלמד בישיבת לומז'א, "אפילו שהייתי חוזר להתפלל עם אבא ועם החזון איש בנץ" [באופן טבעי רבינו יותר נמשך לכך ולתפילה בנץ] "אבל כשהייתי בישיבה לא היה דבר כזה להתפלל בנץ, הייתי מתפלל בישיבה. סדרי הישיבה זה מעל הכל".
עוד הוסיף רבינו, "גם אם הייתי רוצה לפעמים ללמוד את הלימודים שלי, נכנסתי לכל השיעורים ואף פעם לא החסרתי שיעור. על השיעורים, הסדרים והתפילות שמרתי מכל משמר. כשבחור לומד בישיבה, סדרי הישיבה הם מעל הכל".
הוסיף ואמר לי בנו, הגאון רבי יצחק שאול שליט"א, עד כמה היה חשוב לרבינו על עצמו ועל ילדיו לישון בזמן ולקום בזמן. כל הדור יודע על ההתמדה העצומה והמופלגת של רבינו שר התורה, אך מעולם בכל ימי חייו הוא אינו הולך לישון לאחר השעה אחת עשרה בלילה. גם בחתונה של המשפחה וכל דבר שלא יהיה, זו השעה המאוחרת ביותר שהולך לישון. רוצה לקום מוקדם? זה משהו אחר, אבל שעת השינה אינה עוברת את אחת עשרה. מיותר לומר שהדוגמה הכי גדולה שיש לנו בעמל בכל התורה כולה וידיעת כל התורה זה רבינו זצ"ל, ודווקא בגלל כך שמקפיד כל ימיו לישון מוקדם.
"גם עלינו הילדים, אבא הקפיד מאוד מאוד שילכו לישון בזמן מוקדם. גם אם מישהו רצה ללמוד מאוחר, לא הרשה". "היה לי חבר", סיפר הגאון רבי יצחק שאול שליט"א, "שהיה נראה לכאורה שלומד מצוין כל היום והיה הולך לישון מאוחר. אמרתי לאבא, הנה פלוני לומד כל היום וגם הולך לישון מאוחר. אבא אמר לי, נראה אותך לומד כל היום טוב ואחרי זה נדבר. אין דבר כזה, גם אם נראה לך כך, זה לא נכון, כי אין אפשרות כזו גם ללמוד כל היום טוב וגם לישון מאוחר".
עוד הדגיש: "אבא אומר תמיד: מתמיד אמיתי הוא מי שהולך לישון בזמן ומנצל את הזמן". שמעתי מרבינו, שהמשגיח הגה"צ רבי אליהו דושניצר זצוק"ל, סיפר להם בישיבה שמרן ה"חפץ חיים" זיע"א היה בכל לילה מטפס ומסובב את מנורות הנפט בישיבה בראדין בשעה אחת עשרה בלילה, כדי שכל הבחורים בישיבה ילכו לישון בזמן.
בהשגחה פרטית שמעתי מהגה"צ רבי שמעון גלאי שליט"א שסיפר כי אביו בהיותו בחור ישן אצל מרן ה"חפץ חיים" זיע"א, והחפץ חיים אמר למי שאחראית לחלק את האוכל בבית, אני מבקש להקדים לתת לו אפילו לפני, כי הוא צריך לחזור בזמן לישיבה.
מעשה מופלא בעניין זה אירע עם הגאון האדיר רבי שלמה ברמן זצוק"ל, ראש ישיבת פוניבז', גיסו של מרן הגר"ח זצ"ל. בהיותו בחור כשלמד בישיבה גדולה, ישן אצל מרן החזון איש זיע"א. החזו"א הקפיד שישן לפחות שבע שעות בלילה, שילך לישון לא יאוחר מהשעה אחת עשרה וחצי בלילה. בשעה שש וחצי בבוקר העיר אותו החזו"א לקום להתפלל בישיבה.
מדי יום התקבצו אנשים בביתו של החזו"א לתפילת ותיקין, אך יום אחד היו רק תשעה אנשים. ניסו לחפש אחרי עשירי למניין ולא מצאו. אחד אמר לחזו"א, אני לא מבין מה הבעיה, אפשר להעיר את ברמן שיתפלל איתנו ויהיה לנו מנין. אמר מרן החזו"א, אותו לא אעיר, צריך שיהיה לו כוח ללמוד בצלילות כל היום בישיבה. אנחנו נישאר בלי מנין, אני אתפלל ביחידות ולא אעיר בחור שצריך ללמוד בישיבה למחרת.
עוד סיפר לי הגאון רבי יצחק שאול שליט"א מספר נקודות חשובות בעניינים אלו של סדרי הזמן והתפילות בישיבה. רבינו כל חייו מקפיד מאוד להתפלל את כל שלושת התפילות ביום מיד ברגע שאפשר. זריזין מקדימין למצוות, לא לדחות, להתפלל. אך כשהלך ללמוד בכולל חזון איש והיו שם סדרים של כולל כמו בישיבה, היה רבינו מתפלל תפילת מנחה בצהרים ולא בשעה 12:30 וכן תפילת מעריב התפלל בכולל ולא כמנהגו ארבעים דקות אחרי השקיעה. כאשר היו סדרים של ישיבה והכולל, זה היה הכי חשוב בעיניו.
מקורבו של רבינו, הרה"ג רבי אברהם ישעיהו אפשטיין שליט"א הוסיף סיפור מדהים. פעם היה עם רבינו בברית בראשון לציון. בדרך חזרה מהברית הבחין רבינו שמתחיל להתקרב זמן מעריב, ארבעים דקות אחרי השקיעה, ואמר לרב אפשטיין שליט"א, "לא ממשיכים לנסוע, מחפשים בית הכנסת בדרך ונתפלל מעריב בזמן".
הרב אפשטיין שליט"א אמר לרבינו, יש בלדרמן תפילת מעריב כל חצי שעה. אמר רבינו, "לא, אני צריך מעריב ישר בזמן, נעצור את האוטו ונחפש בית כנסת איפה יש מנין שמתחילים בזמן הקבוע שאני מתפלל, ארבעים דקות אחרי השקיעה".
הוסיף הרב אפשטיין שגם כשרבינו נוסע לחתונות של נכדיו בירושלים משום שצד הכלה מתגורר בירושלים, דבר ראשון רבינו אינו מסכים להתפלל באולם ומיד כשמגיע זמן ארבעים דקות אחרי השקיעה, רבינו עוזב הכל ומחפש בית הכנסת לתפילת מעריב.
עוד סיפר הרב אפשטיין שליט"א, כי רבינו תמיד היה אומר לו שחפץ להגיע לבית הכנסת לפחות כמה דקות לפני שמתחילה התפילה והסביר זאת בכך שכתוב שזה כבוד שמים שהאדם מגיע כמה דקות לפני התפילה וממתין לתפילה. כתוב בפסוק (מופיע בברכות ו.), לו הקשבת למצוותי, ורש"י מפרש שזו לשון המתנה, תמתין בשביל מצוותי אשר ציוויתי.
"רבינו מזכיר בכל פעם את הפסוק הזה ואומר לבוא כמה דקות קודם לתפילה, לקיים 'לו הקשבת למצוותי'". לאחר מכן מסיים הפסוק בברכות מופלגות למי שמקיים כך.
אני זוכר כמו עכשיו מרבן של ישראל מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל, שסיפר לנו שבישיבה קטנה הייתה תפילת מנחה בשעה אחת וחצי בצהרים ולפעמים בחורים מתעכבים עד שנכנסים לביהמ"ד להתפלל.
אמר לי מרן הגראי"ל זצוק"ל שתמיד היה אומר לבחורים שמתעכבים: "אני רואה אתכם מתעכבים ולא נכנסים מיד למנחה, אתם מפסידים לענות אפילו אמן אחד על הקדיש לפני שמונה עשרה כי אין לכם ערך מה זה אמן אחד. אם מישהו היה מחלק מעט כסף בתוך ביהמ"ד כולכם הייתם רצים לביהמ"ד לקבל. אחר כך יגיע אדם לעולם האמת, כמה צער יהיה לו על כל אמן שהפסיד, הוא לא יודע איזה ערך של מיליונים על כל אמן. אני רואה כמה אתם מתמהמהים, כמה תצטערו. מצד שני, אלה שמזדרזים כמה גדול יהיה שכרם וכמה ישמחו".
שאלתי את רבינו, מה אפשר לומר דברי חיזוק לבחורים שמסיימים כיתות ח' ועכשיו מתחילים זמן קיץ. הם כבר התקבלו לישיבות קטנות ומרגישים טוב, מה לומר להם שלא ירפו מעצמם בלימוד בימים שנשארו עד סוף הזמן?
אמר רבינו משפט נורא: "אם הם ילמדו טוב עכשיו, הם יצליחו תמיד. אם לא ילמדו עכשיו טוב, גם בישיבה הם לא יצליחו".
סיפרתי את המשפט המבהיל הזה לרבינו מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל ושאלתי מה התכוון רבינו, מדוע מי שלא ילמד עתה בהתמדה לא יצליח גם בישיבה?
אמר לי רבינו הגראי"ל זצוק"ל: "מי שהוא לומד בהתמדה – הוא תמיד מתמיד, מי שעכשיו לא מתמיד גם בישיבה לא יתמיד".
(פורסם במגזין 'במה' הביא לדפוס: הרב ישראל קוטלר)