עמוד היומי עם גישמאק: אם יהיו כל אגמים דיו ואגמים קולמוסים ושמים יריעות
ויבקש או ויבקש…
אנו כבר עמוק בתוך השלושים יום שקודם חג הפורים הקרב ובא, פנינו אל הגאון הרב מרדכי צבי ברנשטיין שליט"א מגדולי ההוראה בירושלים עיה"ק ומחבר סדרת פסקי הלכות "איש יהודי", לשמוע ממנו אודות החידוש האדיר בענין קריאת המגילה שזכה להגיש לפני הציבור.
הגרמ"צ מבכר לפתוח בסיפור מעניין:
בעיצומו של יום הפורים לפני מספר שנים, קבלו מתפללי אחד מבתי הכנסת הגדולים בקריה החרדית בבית שמש, שיחת טלפון בהולה כי עליהם להופיע במהירות האפשרית בהיכל בית הכנסת!
ומה ראו על ככה, ומה הגיע אליהם של מתפללי שטיבל זה להשליך אחר גויהם את כל העיסוקים הבוערים של היום העמוס בשנה ולהתאסף בבהילות ובדחיפות?? מסתבר שמבלי משים, טעה הקורא בטעות קלה מאד. בפסוק "אשר הגלה מירושלים" מופיעה המילה "הגלה" בשלוש צורות ניקוד, ובאחת מהם טעה הקורא והתבלבל, באופן שמשמעות המילה השתנתה.
שעות חלפו, כמסיח לפי תומו הגיע אחד השומעים לפני הגאון רבי שמואל יוסף שטיצברג שליט"א מרבני קהילת גור בבית שמש, לברר אם יצא ידי חובתו, הרב הפוסק ערך סבב שיחות בהול עם גדולי ההוראה, ומחוסר ברירה התקבלה ההוראה הנחרצת לחפש בעצם יום הפורים אחר כל המתפללים, ולכנס אותם לקריאה חוזרת.
כהמשך לסיפור שנשמע קצת רחוק ובלתי מחייב, מציג הגרמ"צ בפנינו רשימה מעניינת מאד, תיכף יסביר את פשרה…:
וַיְבֻקַּשׁ או וַיְבַקֵּשׁ, וַיִּכְתֹּב או וַיִּכָּתֵב או וְיִכָּתֵב, יַעֲשֶׂה או יֵעָשֶה, שָׁוֶה או שֹׁוֶה, לָבוּז או לָבוֹז, נַעֲשָׂה או נַעֲשֶׂה, יֹשֵב או יָשַב, יָצָא או יֵצֵא, וְקִבֵּל או וְקִבְּלֻ, הָגְלָה או הַגֹלָה או הֶגְלָה, וְהַרְכִּיבֵהוּ או וְהִרְכִּיבֻהוּ, וַתִּנָּתֵן או וְתִנָּתֵן, יִמְלְאוּ או יְמַלְאוּ, וַיִּקָּרְאוּ או וַיִּקְּרְאוּ, נִתַּן או נָתַן, עָמַד או עָמֹד או עֹמֵד, וּבֹא או וּבָא, וְעָשֹׂה או וְעָשָׂה או וַעֲשֵׂה, וַיִּתְלוּ או וְיִתְלוּ, אֱמֹר או אָמַר, אֹהֲבָיו או אַהֻבָיו, סִפְרֵי או סֹפְרֵי, וַיָּבֵא או וַיָּבֹא, וַיִּלְבַּשׁ או וַיַּלְבֵּשׁ, נָפַל או נֹפֵל, וַיַּבְהִלוּ או וַיְּבַהַלוּ, וַיֵּשֶׁב או וַיָּשָׁב…
למי שעוד לא קלט, מדובר ברשימה של מילים בהטיות ניקוד שונות, כולם מופיעות במגילה, ובחלק הארי מהם, טעות קלה מצריכה לחזור על הקריאה!
ניתן לכם עוד דוגמא קלה שגדולים וטובים הרימו ידיהם לעומתה… בפרק ח' פסוק י' נאמר: ויכתב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ ויחתם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח סְפָרִים וגו', בחנו את עצמכם אם אתם יודעים לקרוא נכונה את המילים "ויכתב" "ויחתם"… התשובה היא כמובן: וַיִּכְתֹּב, וַיַּחְתֹּם.
וכעת אנו נותנים את רשות הדיבור להגרמ"צ ברנשטיין שמציג את המצוקה והפתרון:
לדאבוני, ולדאבון לבם של מאות מורי הוראה, אלפי שאלות שכאלו עולות מידי שנה בשנה לפני הרבנים. מה שיצר במשך השנים עשרות רשימות שעורך כמעט כל רב ופוסק, שם הוא מציין את המקומות המועדים לטעות מסוכנת שמעכבת את הקריאה.
משראינו את גודל המצוקה, הגינו בס"ד רעיון אדיר שזכה לעידוד גורף ונדיר מגדולי ישראל: ערכנו מגילה מודפסת – תיקון קוראים, בשם "מגילת אסתר קריאה כהלכה" והדגשנו בתוך המגילה כל מילה שעלולים לטעות בה, וזאת רק אם מדובר במילה שאכן משנה את המשמעות ומעכבת את הקריאה. (על נקודה זו של ברירת המילים היתה עבודה של צוות שלם במשך חודשים, כדי שהקוראים לא יסבלו לחינם מכל מילה שמישהו החליט שהיא מעכבת…). ישנם קרוב למאה (!) תיבות שכאלו במגילה. הרעיון גאוני ופשוט: השומע אוחז את המגילה המודפסת ויודע לעקוב אחרי הקריאה לפי ההדגשות, וגם הקורא יכול להכין את עצמו לפני הקריאה ב5 דקות בשינון המקומות שהוא שם לב שהוא מתבלבל בהם!!
את התלהבותם של גדולי ישראל לא צפינו. גאון ישראל מרן ראש הישיבה הגאון רבי דוב לנדאו שליט"א ישב עם הספר בחביבות גלויה שעה ארוכה, תוך שהוא עובר בין בתרי המגילה ומשתעשע בטעויות העלולות להתרחש. רבי דוב לא חסך בדבריו, וסיפר לנו על כמה מקרים משעשעים של כאלו שלא ידעו לקרוא פסוק בצורה נכונה…:
רבי דוב פותח את החומש, ומקדים: "מעשה שהיה, ואני בעצמי הייתי שם ושמעתי זאת"… "פעם השתתפתי בדרשה, ואחד שאל שם קושיא על יעקב אבינו, קושיא נוראה… ומהי הקושיא? הנה כאן אומר יעקב אבינו לעשיו: נמצא חן בעיני אדוני, ואילו אחר כך הוא אומר: למה זה אמצא חן בעיני אדוני?!…". רבי דוב מזדעק: אבל זה לא אמת! כשקוראים ככה לא יוצאים ידי חובה!! הוא לא ידע להפסיק בטעמים הנכונים, כך צריך לקרוא (רבי דוב מטעים לפנינו בטעמי המקרא): 'למה זה' – למה אני צריך את זה, ורק אחרי שמכניסים כאן פסיק, ממשיך הפסוק – 'אמצא חן בעיני אדוני'!… כשקוראים נכון מבינים את המשמעות האמיתית שיעקב אומר לעשו שהוא רוצה למצוא חן בעיניו.
רבי דוב ממשיך וצולף בשבט ביקורת: "מילא בעלי קריאה של שבת שמכינים את עצמם, אך בשני וחמישי ישנם כאלו שלא הכינו וקוראים במהירות", הוא מבקש: הביאו לי חומש, ופותח בתחילת פרשת תצוה: "ישנם כאלו שניגשים לקרוא במנחה של שבת, ובטוחים שהם יכולים, והם קוראים 'ואתה תצוה וכו' להעלות נר-תמיד', מבלי לדעת שיש להפסיק בין נר לתמיד. זוהי טעות! זה לא "נר תמיד"… כוונת הכתוב שהענין של 'להעלות נר' צריך להיות 'תמיד'…" וכהנה יש עוד רבות.
בהמשך הצגנו לפניו את המאמר ההלכתי המובא בסוף המגילה המחלק בין ההיתר לקרוא ללא טעמים לבין שינוי משמעות שמעכב, וגאון ישראל מתעכב על כך ומדגיש כמצטרף לדברים: אם קוראים ללא טעמים זה לא בהכרח מעכב, אך אסור שיהיה שינוי משמעות! צריך לדעת היכן לשים את ההפסק! מרן נקט בפנינו בפסוק נוסף לדוגמא: "הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך-מבוא השמש, אנשים לא קוראים נכון!! יש להפסיק בין דרך למבוא, המחבר את שניהם משנה את המשמעות"! (יעויין פירש"י)
זמן רב זכינו לשהות בלשכת הגזית, כאשר רבי דוב עובר בעיון, מעיר ומאיר, "זייער פיין", "זייער גוט", "זייער מדוייק", "זה דבר טוב מאד, הרי הניקוד הנחוץ יותר חמור מהטעמים"!!! לבסוף חתם במשפט קצר שאמר הכל: "אשריכם, יישר כח, זהו תיקון גדול"!
מעניין ביותר היה אצל הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א. הוא בדק את הספר, ולאחר שנהנה מהרעיון הפתיע אותנו ממרומי גילו ומעמדו בשאלה פרקטית אותה כפל פעמיים בכדי לוודא שאכן כך: זה נמכר בחנויות?… לסיום הפעים אותנו במשפט שאמר הכל (ההתבטאות הגיעה בעקבות עיונו בתיקון קוראים עם ההדגשות שמצורף למגילה): התיקון הוא תיקון, זהו תיקון לדור!
הגרמ"צ ממשיך לספר: נדמה כי ניתן להוציא חיבור מיוחד על התגובות המפתיעות של גדולי ישראל ועל הסיפורים המעניינים שהיו בפיהם… כשהגעתי לפני מורי ורבי הגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט"א, הוא הפתיע אותנו וסיפר כי סימן בעיפרון במגילה הכשירה שלו מקומות המועדים לטעות. (יש לכך מקור ברור בפוסקים הקדמונים בגלל החשיבות הרבה למנוע טעות חמורה, ואכהמ"ל, ומעשה רב ללמדנו עד היכן מגיעים הדברים).
הוא הוסיף וסיפר לנו כי הגיע אליו שאלה על בעל קריאה ותיק ששנים ארוכות היה קורא "ומרדכי ידע את כל אשר נַעֲשֶׂה, במקום נַעֲשָׂה – שינוי משמעות מובהק. את אותם מילים עצמם אמר לנו אחר כך גם הגאון רבי יחזקאל דרברמדיקר שליט"א מגדולי תלמידיו של הגרמ"ש קליין שליט"א. את השיחה חתם הגרי"מ בפסק מכריע: לאור הטעויות הרבות והשאלות הסבוכות שמגיעות לפתחי בנדון זה, סבורני כי צריך שתהיה מגילה מודפסת שכזו בכל מעמד קריאה, אם בבית ואם בבית הכנסת!
עמוד ההוראה רבי עמרם פריד מתפלא בקול במכתב ששלח אלינו: "והדבר פלא שעד עכשיו לא היה דבר כזה"…
הרב ברנשטיין משתף, כי בתחילה חשש שמא אנשים לא יקלטו שהדבר בא להקל עליהם, ויחשבו שמדובר בעוד המצאה מחמירה שבאה להקשות ולגרום לעצבים… אך התגובות היו מעודדות מאד, אנשים ספרו שבכל שנה הם נעצרים עשרות פעמים באמצע המגילה בגלל "נערווין", וכעת חסכו את הכל בסומכם על ההדגשות, וקריאת המגילה התקצרה אצלם בכמחצית מהזמן הרגיל… כך הם גם מספרים על בחורים שהוריהם נתנו להם לראשונה רשות לקרוא את המגילה לבני הבית, וזאת בגלל ובתנאי שיחזיקו השומעים את המגילה ויעקבו אחר הקריאה…
הוא נזכר בחיוך: במהלך העריכה הראיתי את המגילה לאחד מרבני ירושלים, הוא דחק בי להזדרז ולהוציא אותה לפני פורים ואמר לי: אני רוצה שהנשים לא יתנו הנחות לבעליהן…. שיעמדו עם ההדגשות ויבדקו כל מילה שלא טעו….
עוד הוא מספר: במהלך העריכה גילינו מרגלית נדירה שנתנה לנו זריקת עידוד עצומה! הפוסקים מזהירים כי מי שאינו בקי ברמה גבוהה בקריאת המגילה, "מסתמא שלא יהיה יכול לומר שורה שלא בשיבוש", ואם אינו בטוח שלא יטעה, אסור לו לברך על הקריאה!! (שע"ת תרצ א, הביאו כה"ח שם ל, ועי' שע"א ו נח). במילים אחרות, המגילה הזו נותנת חותם כשרות לקריאת המגילה, אחר שהיא חודרת לדעת בני אדם ומאתרת את כל המקומות המועדים.
הגרמ"צ מציין: ישנם בורים שמצטטים את הפסק כי אין מדקדקין בטעויותיה, ושוכחים את המילים הכתובות בצמוד לזה כי היינו דווקא בטעות שאינה משנה את המשמעות. ערכנו מאמר שלם על כך בסוף המגילה, יוסיפו חכמים לקח.
לסיום הוא אומר: הבשורה היא לכלל הקוראים את המגילה, בבית הכנסת, ובודאי בבית, הן לשומעים בשעת מעשה, והן לקוראים בהכנתם. למגילה צירפנו תיקון קוראים (28 שורות) עם הדגשות, מה שמקל על ההכנה בצורה משמעותית.
חובבי ספר והלכה, ייהנו בוודאי לשמוע על נידון הלכתי שכמעט לא מצוי ובמהלך העריכה הוא קפץ למולינו באלף אזהרות…. ההדגשות בוצעו בצורה שהמילים המודגשות מודפסות באדום. וכאן מתעוררת השאלה: האם מותר להדפיס ספר מכ"ד ספרי הקודש במיני צבעונים?…. לא נלאה את הקוראים בכל התהליך שעברנו מהגמ' ועד לאחרונים, רק נציין את המסקנא: המשנה ברורה (סי' שלד שעה"צ לז) מתיר בזמנינו, וגם לדעת השולחן ערוך הרב שאוסר, מיני צבעונים פירושם צבע שאינו מתקיים, ולא מה שאנחנו קוראים לו צבעוני… ההוכחה החותכת לכך היא מדברי התוס' שמפרש על אחד ממיני הצבעונים המובאים בגמרא שהוא חומר מסוים שבמקום אחר בגמ' מפורש שצבעו שחור…. והרי שלא הצבע משנה כי אם העמידות. גדולי ישראל ראו והסכימו לכתחילה, והמגילה יצאה לאור עולם כלולה בהדרה…