הרב ישראל ליוש
וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן (מ לד)
פרשתנו מסכמת את הפרשות האחרונות בהן עסקנו במלאכת המשכן! על פי דברי הרמב"ן מתבאר, שמלאכת המשכן היתה חוליה נוספת בשרשרת האירועים בהווייתו של ישראל לעם סגולה, החל מהירידה לארץ מצרים והשעבוד בו, ניסי מצרים, עשרת המכות וקריעת ים סוף, שהיו הכנה לקראת המעמד הנשגב שבו ניתנה תורה לישראל, עת שמעו הדברות מפי הגבורה, ונבחרו להיות לו לעם סגולה מכל העמים. ואז, אחר שהגיעו לדרגה עצומה כזאת, היו ראויים למשכן שבו ישרה הקב"ה את שכינתו בתוכם.
מתבאר, שהמשכן הוא מתנה לישראל, שזכו בו רק אחר מתן תורה, עת הגיעו לדרגה גבוהה ונשגבה. אלא שמדברי ה'ספורנו' בפרשת תרומה (כה ט) לא משמע כן, וז"ל: "וכן תעשו אתם כדי שאשכון בתוככם, לדבר עמך ולקבל תפלת ועבודת ישראל, לא כמו שהיה הענין קודם העגל, כאמרו 'בכל המקום כו' אבוא אליך'", מבואר שלפני חטא העגל, עם ישראל היו בדרגה גבוהה יותר, שבכל מקום שהזכירו את שמו, הקב"ה נגלה אליהם, ולא כביכול הצטמצם למקום מסוים שרק בו הוא משרה את שכינתו.
הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל מיישב, ומקדים שאלה נוספת בשמו של ה'שם משמואל', אם כדברי ה'ספורנו', מדוע אנחנו מבקשים שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, הרי לפני בניית המשכן והשראת השכינה כאן בתחתונים, היינו קוראים אליו מכל מקום, ורק בעבור חטא העגל ירדנו, כביכול, לדרגת המשכן?
אלא מבאר בעל ה'ברכת מרדכי' זי"ע, ששני מעלות נפרדות נאמרו כאן, ואין אחת באה על חשבון חברתה. יש מעלת 'אבוא אליך', שהקב"ה בא ממקומו לקבל תפילת האדם, והיא מעלה התלויה במעשי בני אדם, ועל כן אחר חטא העגל, לא היו ישראל בדרגה כזו שה' יבוא אליהם לכל מקום.
ויש מעלה נוספת, והיא 'משכני בתוככם', בתוך כל אחד ואחד, הקב"ה משרה שכינתו כאן בתחתונים במשכן ובתוך כל אחד ואחד מישראל.
ואמנם אחר חטא העגל כבר אין את מעלת 'אבוא אליך' והקב"ה כבר לא בא לקריאת כל אחד ואחד, אבל יש מעלה אחרת שכל אחד יכול להיות משכן לשכינה הקדושה, שהרי ה' קבע משכנו כאן בתחתונים במשכן ובליבו של כל אחד ואחד.
ועל זאת אנו מתפללים, שישוב ה' – אחר שגלינו וחרב בית מקדשנו – וישרה שכינתו שוב בבנין בית המקדש, ובליבו של כל אחד ואחד, אבל מעלת ה'אבוא אליך' תלויה בנו ובמעשנו, שנתקן כל מה שפגמנו מחטא העגל, ונזכה שוב לשני המעלות כאחד, שישכן דירתו בתחתונים ויבוא אלינו כשנקרא אליו באמת ובלב שלם.
"היכן נמצא הקב"ה?" – שאל פעם הגה"ק רבי מנחם מנדל מקאצק זי"ע, ותיכף ענה: "בכל מקום שנותנים לו להיכנס…" והוסיף: "כמו אצל מלך בשר ודם, אם יעמידו חביות עם טינוף לפני פתח ביתו, וכי יוכל להיכנס לביתו?! כך אצל ממ"ה, כל אחד יכול להיות מקום להשראת השכינה, אך צריך לסלק את חביות הטינוף… ‘ולא יהיה בך ערות דבר ושב מאחריך…'"
נפלא מאוד משלו של בעל ה'נועם אלימלך' זי"ע שהביא בשמו של הגה"ק המגיד ממעזריטש' זי"ע למלך ששכן כבוד בארמונו, והנה בא אוהבו הגדול של המלך והזמינו לבוא לביתו לסעודה אשר הכין לו, הרי בוודאי יכעס עליו המלך מאוד, כי אין זה מכבודו לצאת מארמונו ולבוא לבקר איש מהעם בביתו, אף אם תהיה זו סעודה גדולה ומרשימה כראוי וכיאה לכבוד המלך, כי כדי לזכות לביקור כזה, צריך סיבה מיוחדת וזכות גדולה, וגם זה יצלח לו רק אחר עמל ויגיעה רבה בקרב אנשי חצר המלכות, ושתדלנות רבה אצל אנשי השלטון, שרים ונכבדים.
אולם כשהמלך נוסע בדרך ממדינה למדינה ומעיר לעיר, לבקר את העם, אזי אף מחוץ לארמונו בכל בית מלון שיכינו לו ובלבד שיהיה זה מקום נקי ומסודר, מפואר ויפה, כראוי לכבוד הודו, אף אם הוא ישכון בכפר פשוט.
והנמשל: כאשר בית המקדש היה קיים והקב"ה שכן בארמונו ובטרקלינו, מי שרצה להתקרב אליו ולשאוב רוח הקודש, היה עליו לבוא לשם, ולעבוד עבודה גדולה. אבל עתה שחרב בית המקדש בעוונותינו הרבים, וכביכול השכינה הקדושה נעה ונדה בכל הארץ, ומחפשת מקום אשר תוכל לשכון בו, הרי היא תשכון בכל מקום שיהיה נקי ומסודר לכבודו ית', ובוודאי שמקום כזה הוא ליבו של האדם השלם, הזך ונקי מעבירות, עמל בתורה ועוסק ביראת ה'.