מאת: הרב אליהו שור
השי"ת מצווה אותנו בציווי נצחי: "זכור את אשר עשה לך עמלק!" מה עשה עמלק? ומה עולל שככה הגעתו? כשהדברים מגיעים עד כדי כך שנצטווינו להכרית את זרעו ואת שמו עד סוף כל הדורות?!
התשובה היא: אשר קרך!!!
כמו שידוע שעמלק לא בא אלא לקרר את האמבטיה הרותחת. שכן מקודם להתקפותיו המתועבות רעדו כל אומות העולם רעידה עצומה מעם ישראל לנוכח ניסי ה' ונפלאותיו שעשה להם. בראותו זאת, שם לו עמלק למטרה לקרר את האמבטיה הרותחת. כשמלחמתו בעם ישראל לא היתה רק בעצם פעולת המלחמה שהיתה פעולה פראית וברברית לכשעצמה. אלא עומק רוע נוסף היתה טמונה במלחמתו זו, בכך שכל מטרתו במלחמתו בעם ישראל לא היתה על שטח, טריטוריה או ערך אחר, אחר שלבני ישראל לא היתה כזאת בימים האלו, אלא אך ורק לקרר!!! לקרר את פחד האומות לבל יראו מד'! לקרר את הרעדה שאחזה בהם מעם בני ישראל! ולקרר את עם בני ישראל מיראת ד'!
בשכך: עמלק שהוא היצר הרע יסכים שיהודי יניח תפילין, אבל שלא יעשה זאת עם ברען יהודי!
עמלק גם יסכים שיהודי ישמע שיחות מוסר והתעוררות בכל עת ובכל מצוא, אבל הוא שם דגש על כך שיצא ידי חובתו בשמיעתם בלבד, ולא יעורר את ליבו להסיק מסקנות מעשיות לעלייה בתורה ויראת שמים. עמלק אף מסכים שיהודי ישב וילמד תורה כל ימי חייו, ובלבד שיעשה זאת בלי ה'ברען' וה'לעבעדיגקייט' שמאפיינים את לומדי התורה המאושרים.
כזה הוא עמלק! וככזה עלינו להיאבק מולו!
"דע את האויב!" אמרו חכמינו. ואויבינו עמלק, אויב מלא רוע, כל מטרתו אינו אלא בקירור וגימוד ערכי ה' ותורתו לכדי פעולות מעשיות בלבד, בלא לעשותם עם ההתלהבות והשמחה שבמצוות ה' ותורתו.
מצוה בהתלהבות = מחיית עמלק
כפי שמסופר על הרה"ק רבי יואל מסאטמר זי"ע שכבר בעת היותו רך בשנים היתה ידועה התלהבותו והתעלותו בשעת קיום רצון ה' ומצוותיו. ופעם בעת שאביו הרה"ק הקדושת יו"ט זי"ע הצטרך לנסוע לעיר אחרת לכמה ימים עקב אסיפת רבנים מסויימת, צירפו אליו לנסיעתו.
בשהותו במקום התפלל רבי יואל בדיוק כמו שהתפלל בעירו, עם כל ההתלהבות והברען, מלווה בתנועות ידיים אופייניות. אולם רב מסוים שהדבר לא מצא חן בעיניו הלך ולחש באוזניו: "בחורצי'ק, פורים עדיין איננו מתקרב…" כאומר: "מה לך מתלהב ועושה תנועות ידיים משונות שמתאימות יותר לימי הפורים, התפלל בשקט כמו בחור נורמלי בלא לעורר מהומות מיותרות!"
הרבי מסאטמר בשנינותו הנודעת כבר בקטנותו ענה לו בין רגע: "לא רק שאחדל מהתלהבותי בתפילה כלל, אלא שאילו הייתי יודע שגם המן בכבודו ובעצמו ישהה באסיפה זו יחד איתנו וינסה לקררני בתפילתי, הייתי מביא עמי גם את הגראגער (- רעשן) הכבד כדי למחות את שמו ולאבד את קרירותו המקולקלת!"…
שכן המן הרשע, עם יחוסו המרשים מזרע אגג ועמלק, פעל אף הוא באותם שיטות ולשם אותה מטרה: לקרר את ליבות ישראל והתלהבותם לעשות נחת רוח לבוראם שבשמים!
על כן בימים אלו שסגולתם למחיית עמלק נודעת, שומה עלינו לעורר ולהתעורר לעשות את כל מעשינו ופעולותינו בעשיית המצוות מתוך ברען וחיות אמיתי, כמו גם מתוך שמחת הלב פנימית וחיצונית על גודל זכותינו להיות בניו של מקום ולקיים את מצוותיו.
כוונה במצוות למחיית עמלק
כשאף בדורותינו אנו, יכולים אנו לקיים את מצות מחיית עמלק במלא ההידור, שכן בכל מצוה ומצוה שאיש יהודי מקיים כראוי, הרי הוא מקיים בכך מצות מחיית עמלק בהידור רב! אחר שאין לך מחיית עמלק גדולה יותר ממחיית מורשתו הרוחנית שתמציתה מלחמתו הכבירה בקיום המצוות. לכן כשיהודי עושה ההיפך ממעשה עמלק, ומקיים מצוות ה' בהידור ומתוך שמחה והתלהבות, הרי הוא מקיים בכך את מה שכתוב בתורה 'מחה תמחה את זכר עמלק' בכל הפרמטרים האפשריים.
כשיסוד זה מפורט בהרבה מספרי החסידות והמוסר, וביותר בספה"ק 'בית אהרן' להרה"ק רבי אהרן מקרלין זי"ע שכותב בלשונו הצחה: "כל איש ישראל, כל מה שהוא עושה, צריך לראות שבזו העשיה יתמחה הזכר של עמלק…". והוא מסיים בהבטחה: "וכאשר יהיה נזהר בזה… הרי בטוח אני אשר חיש מהר יהיו פטורים מכל הצרות…". הרי לך דברים כדורבנות עד כמה מחיית עמלק תלוי באופן קיום המצוות!
ימח שמו!
מסופר גם על אחד מנקיי הדעת שבירושלים ששמעוהו פעם צועק במקוה לפנות בוקר בפתע פתאום: "ימח שמו! ימח שמו!". הנוכחים במקום נבהלו גם נחפזו ואצו במהרה לבדוק מה קרה, "שמא מחבל צמא דם פרץ למקוה בקדרותא דצפרא" חשבו באימה. כשבבהלה שאלו את החסיד "מה קרה? מה לקריאת 'ימח שמו' בבוקרו של יום רגיל?! וכי היטלר או סטאלין קמו לתחייה ח"ו?"
"לא ולא!" השיבם החסיד, "אלא שנזכרתי עתה במילותיו הבהירות של הבית אהרן מקרלין זי"ע שבכל עשיה ועשיה שאדם עושה בעבודת ה' צריך לראות למחות את עמלק ולאבד את זכרו. והן עתה בעת קושרי את מנעלי על פי ההלכה, השמאלית קודם הימנית, קיימתי בכך מצוה נשגבה שבכוחה למחות את עמלק מן העולם.
לכן נזעקתי שאכן ימח שמו במהרה לעד ולנצח נצחים, לשמחת ליבם של כלל שלומי אמוני בני ישראל!" סיים החסיד. כשממנו נלמד עד כמה עלינו לכוון בעת שאנו מקיימים את מצוות ה' וציוויו, שאנו מוחים את עמלק בכך!
על כן עם ה' חזקו ונתחזקה לעבוד את ד' יתברך בכל כוחנו ומרצנו, ומתוך אמונה שלימה בו יתברך, שבכך אנו מוחים את עמלק שבכל דור ודור.
ונתחזקה גם שלא לשים יהבנו בנדיבים אשר שקר הבטחתם, ובריצה אחר הכסף וההבל (כפי שכבר אמרו המגידים ש'דולר' בגימטריא 'עמלק'. חושבנא דדין כחושבנא דדין. והוא פלאי!) אלא נקיים את כל מצוות ה' בחיות ובהתלהבות, וע"י כך נמחה את זכר עמלק ונאבדו כליל!
אין הכסא שלם
נסיים בסיפור נפלא.
"למה, למען ד' אין בביתך כסאות נורמליים כמו כל בן אדם רגיל?" תמה אחד מתלמידיו של רבי שלמה בלוך זצ"ל בפניו.
מנהג מעניין היה מונהג בביתו של רבי שלמה בלוך זצ"ל תלמידו של החפץ חיים זי"ע, לפיו אין יושבים בבית על כסאות רגילים – כסא לאדם, כסא לאדם. אלא רק על ספסלים רחבים וגדולים, שבכוחם להחזיק כמה אנשים יחדיו. ועל מנהג תמה התלמיד ודרש להבין פשרם של דברים, באשר הקפדה של ישיבה על ספסלים דייקא, נראית הקפדה תמוהה ביותר.
"מה אעשה? ועדיין לא נמחה זכרו של עמלק מן העולם!" השיבו רבי שלמה במהרה.
"מה הקשר בין עמלק לבין הכסאות בבית?" תמה התלמיד.
"אגיד לך פשרם של דברים", החל רבי שלמה להסביר, "ספסל מחזיק כמה אנשים בבת אחת, והוא עומד על שתי רגליים בלבד. לעומת זאת, הכסא הוא בעל ארבע רגליים, והוא מחזיק אדם אחד בלבד."
"מוסכם"? שאל רבי שלמה.
"כן" השיב התלמיד.
"השתא, הבה נא חומש שמות" ביקש רבי שלמה. התלמיד לא הבין לאן חותר רבי שלמה, אולם פקודתו שמרה נפשו, ולפיכך הביא את החומש.
רבי שלמה דפדף בחומש למקום כלשהוא, אחר הורה לתלמידו: "קרא!"
היה זה בסוף פרשת בשלח בקטע של פרשת עמלק, שם כותב רש"י על הפסוק "כי יד על כס קה מלחמה לד' בעמלק" כך: "ומהו כס ולא נאמר כסא? (אלא) אף ה' נחלק לחציו. נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם, עד שימחה שמו של עמלק כולו".
התלמיד עדיין לא הבין, ולפיכך הסביר לו רבי שלמה: "כסאו של הקב"ה בעוונותינו עדיין אינו שלם, שהרי לא נמחה זרעו של עמלק מן העולם. אם כן כיצד אנו יכולים לישב על כסא שלם בן ארבע רגליים בשעה שלהשי"ת אין כזאת?" סיים בתהיה.
זוהי הסתכלות נכונה של יהודי ירא שמים שמחשב את כל צעדיו על פי התורה!
ולאור דברים אלו המסקנה פשוטה שעלינו לפעול שיהיה שמו וכסאו של הקב"ה שלם ודבר זה נעשה ע"י מחייתינו את חיידקי העמלק – שהם המעכבים את שמו של הקב"ה מלהיות שלם – ע"י עשיית המצוות בחיות ובהתלהבות!
מצות מחיית עמלק
המצוה: שנצטוינו להכרית זרעו של עמלק ולאבד זכרו מן העולם, זכר ונקבה, גדול וקטן!
וכשאנו עומדים בשבת פרשת זכור, שנקבעה שבת זו בסמיכות לחג הפורים, באשר את חג הפורים אנו חוגגים לזכר מפלתו של אותו צורר, בן אחר בן לאגג ולעמלק, שלא שקט על שמריו וניסה לדבוק בדרכי אבותיו המתועבים, ולהשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים. וד' אלוקינו הפר את עצתו ואת זממו, והפך את הקערה על פיה, כשאותו תלו על העץ, ואילו אנו ובנינו ובני בנינו ניצלנו ממזימתו לחיי החיים בהידבקות באמונת אומן בקל ברוך הוא, הזמן גרמא לעסוק במצוה זו.
הטעם: כל המיצר לישראל שנוא אצל ד' יתברך בתכלית השנאה! כשהקב"ה פורש את כנפיו על בנו בכורו ישראל ושומרו ומגינו מכל תוקפיו ושונאיו. כשלכן לא רק המפר את דבר ד' שנוא לפניו ביותר. כי אם גם, או אולי בעיקר המצר לעמו ישראל, שנוא לפניו בתכלית השנאה!
והוא שנוא לפניו עד כדי כך שהקב"ה מצוונו להכרית זרעו וזכרו מכל וכל, יותר מכל העמים שהרעו לישראל. ועובדא זו היא בשל כך שהוא הגדיל לעשות הרע, כשלא רק שהצר לישראל בלבד, אלא שהוא קירר את האמבטיה הרותחת, באותתו לשאר העמים והאומות ששמעו ונרגזו מעם בני ישראל בצאתם ממצרים, שאפשר להילחם בהם ולהפיל בהם חללים. לכן אף הוא מידה כנגד מידה מתועב ביותר, ובאשר הוא הגדיל עשות הרע, אף שנאתו כלפיו גדולה וחזקה. עד כדי כך ש'אין שמו של הקב"ה ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק מן העולם'.
ספרי היסוד שעוסקים במצוה זו: במקומות מפוזרים בש"ס, וברמב"ם הלכות מלכים פרק ה'.
מצוה זו נוהגת: המצוה מוטלת על הציבור כולו. ובספר החינוך מציין: "ובאמת, כי גם על כל יחיד מישראל הזכרים מוטל החיוב להרגם ולאבדם מן העולם אם יש כוח בידם בכל מקום ובכל זמן, אם אולי ימצא אחד מכל זרעם!"
מהיחודיות במצוה זו: עומק ההכרתה שהוטלה על עמלק, כשאנו מצווים להכרית זרעו וזכרו עד השורש ובכל האופנים!
עצה טובה קמ"ל: לאור מצוה זו, וכשאנו רואים עד כמה המיצר לישראל שנוא לפני הקב"ה. עלינו להיזהר במשנה חשיבות לא לצער או להצר לישראל חברינו, שגם הוא בכלל כלל ישראל, כדי שלא לעורר חרון אף ח"ו, אלא אך להרבות אהבה, אחוה, שלום ורעות בישראל!
לתגובות, הארות, והצעות
כתבו לעורך 'לקראת שבת' במייל: 10[email protected]