מרדכי כהן
כותב ידידי ר' דוד שרייבר מהסיפור המדהים שבוע שעבר, על הזוג מב"ב שנפקד בזש"ק ללא התערבות רפואית: "אני מבקש שתשתף את הציבור בסיפור נוסף שהיה לי ממש לאחרונה:
ביום שישי שעבר שוחחתי בטלפון עם ידיד. תוך כדי השיחה נשמעו כמה וכמה פעמים צליל של שיחה ממתינה. כשזה חזר על עצמו שוב ושוב החבר החל סונט בי: דוד, "מי מחפש אותך כל הזמן, מה נהיית לי בן אדם חשוב?".
הסברתי לו שאני עוסק בפעילות של חסד לקראת שבת בעיקר, ובמסגרת זו אני מקבל הרבה שיחות. החבר התייחס בזלזול. משההפרעות לא פסקו, החבר אמר לי: "בא נעשה בדיקה. תענה לשיחה של אחד מהפונים, אבל אל תנתק אותי, תעשה שיחת וועידה, אני רוצה להיות שותף סמוי לשיחה"…
לא אהבתי את הרעיון, אבל הלחץ של החבר המזלזל גבר עלי, ועשיתי כדבריו. עניתי לשיחה. על הקו היה ר' שמשון. אברך מוכר מהאזור.
– כן ר' שמשון, איך אוכל לעזור לך?
– אני מסופק אם תוכל לסייע, אבל לפחות תקשיב לי, כי עצוב לי מאד בלב. הבנים שלי מגיעים מהישיבה לשבת חופשה, ולי אין עם מה להכין להם שבת…
– ומה קורה כל שבת, ר' שמשון?
– כל שבת אני אוכל חלה וטונה, גם אשתי והקטנים. מסתדרים עם מה שיש וזה בסדר. כשהבחורים מגיעים מהישיבה אני לא יכול להרשות לעצמי שלא ימצאו שולחן שבת ערוך כדת. אסור לי שזה יקרה!
– שמשון, אתה יודע הרי שאני מנהל מטבח שמבשל ארוחות לשבת. בא תעלה ותיקח אוכל מבושל כפי הצורך…
– צר לי ר' דוד. הבחורים שלי לא יאכלו אוכל שלא בושל בבית…
– אז איך אוכל לעזור לך?
– אתה לא חייב לפתור את הבעיות שלי… רציתי להשיח את דאגתי. תודה שהקשבת לי. אגוט'ן שבת דוד…
– גוט שבת, שמשון.
השיחה נותקה רק בצד אחד. הידיד שלי שהיה שותף סמוי לקו היה נתון בהלם.
– תגיד דוד, זה רציני? יש פה בשכונה שלנו אברכים שאוכלים בשבת חלה ושימורי טונה? אתה מאמין לזה?
– לא… אני לא מאמין. אני פשוט יודע שזה נכון, אין לי צורך להאמין במה שידוע לי…
– דוד, מתקשה להאמין למה ששמעתי.
אני עושה לך העברה מיידית של אלף ש"ח כדי להעביר לשמשון. שיקנה כל מה שצריך לשבת וברווח. בבקשה תעדכן אותי שהכסף הועבר…
– בשמחה ידידי, ה' ישלם שכרך.
את אנחת הרווחה ששמשון שיחרר כשהגעתי אליו עם אלף שקלים במזומן, אין לי דרך להעביר, לא בעל פה ולא בכתב!
כך מסבב כל הסיבות דאג משמים שהידיד הסקרן שלי יאזין לשיחה לא לו, רק כדי לפתור מיידית ובהרחבה את המצוקה בביתו של ר' שמשון!