השכן שלנו רבי מאיר טובול הי"ו מספר: אחותו קבורה לא הרחק מציונו הק' של רבנו אור החיים הק'. מידי שנה ביום פקידת שנתה הוא פוקד את ציונה בהר הזיתים, קורא תהלים ומדליק נרות. בהזדמנות זו הוא גם ניגש לציון רבנו האוה"ח הק' אומר תהלים ומדליק נר.
לילה אחד רבי מאיר חולם שהוא נמצא בעבודה כמידי יום ביומו, והנה דרך מערכת הכריזה הוא שומע שעליו להגיע לטלפון במשרד בדחיפות, הוא ניגש לעבר הטלפון מתוך חשש שאולי קרה משהוא במשפחה, כאשר הוא הרים את השפופרת הוא נדהם לשמוע שמעבר השני של הקו מדבר אתו לא אחר מאשר רבינו חיים בן עטר ע"ה, וכה דבריו:
"אתה מבקר בציון שלי, ואף פעם לא מבקש דבר, אם אתה צריך דבר מה תוכל לבקש". כך נגמרה השיחה, וכך חלפה השינה. רבי מאיר התעורר – והנה חלום – חלום טוב – חלום שלום. עוד באותו בוקר, רבי מאיר עשה את דרכו לציונו של רבנו אור החיים הק', כשכל כולו אחוז התרגשות, בהר הזיתים בהגיעו לציון הוא החל להשתטח על הציון כשדמעות מציפות את עיניו, כדרכו בקודש הוא קרא פרקי תהלים, והדליק נרות לע"נ הצדיק.
הוא הודה לרבנו על שהתגלה אליו בחלום, וביקש שיעתיר עליו מלפני שוכן מרומים שיפקוד אותו בבן זכר זרע של קיימא, היות ויש לו רק הוא גם הבטיח שיקרא לבן בשם חיים ע"ש רבנו אור החיים הק'.
באותה שנה ביום ההילולא טו' בתמוז, רבי מאיר זכה להכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו, ושמו יקרא בישראל – חיים.
(קונטרס להתהלך באור החיים ח"ב עמ' 131)