מאת: הרב ישראל היימן
אל האכסניה שעומדת בצד הדרך נכנס אדם, לבוש בהידור מוגזם ומלווה בפמליית משרתים. הוא ניגש אל בעל הבית וציווה אותו בקול נוקשה להגיש סעודה דשנה לכל הקבוצה. הוא נמצא בנסיעת עסקים ארוכה מאד וחפץ לטעום טעם של מאכלים ביתיים מידי פעם.
בעל הבית שהבין שמולו עומד גביר גדול אץ למטבח לצוות על הטבחים לעשות כרצון האיש במהירות. בינתיים הוא פנה לסדר את החדרים הנוחים ביותר לאדון ולשאר אנשיו.
אחרי זמן מה ירד האדון מחדרו כשהוא צועד מעדנות וכולו אומר כבוד מוכן ומזומן להסב לארוחה המוכנה. בירכתי החדר ישב הלך בלבוש מרופט. אין איש יודע מהיכן הוא ומה מעשיו. הוא שילם מראש על חדר זול ללינת לילה אחד וכעת סועד לעצמו את סעודתו הדלה. אף אחד לא מעלה בדעתו שמדובר באחד מגאוני הדור, רב אחת הערים המפורסמות ומתלמידיו המפורסמים של הגאון מווילנא, העורך גלות תחת מעטה חשאיות, כמנהג רבו שעשה זאת גם בשנים עברו.
הגביר היהיר עבר בדרכו ליד מקומו של ההלך. האחרון ממקומו ניסה באדיבות להסב את תשומת ליבו של העשיר. "אפשר להחליף עם כבודו מספר מילים"?
העשיר לא חנן אותו אפילו במבט קל והמשיך למקומו כאילו לא שמעה אוזנו מאומה.
"חבל", הפטיר ההלך בקול רם. "נדמה לי שאנחנו מאותו מקום ורציתי למסור לו דרישת שלום ממקומו".
זמן מה לאחר מכן נתעורר העשיר וחשב לעצמו. הלא ההלך הזה כנראה מגיע מהעיר בה אני מתגורר, אני לא יודע מי הוא אבל כנראה שהוא מזהה את פני המוכרות לכל תושבי העיר. כיון שגעגועי לעירי גדולים עד מאד, אולי שווה להשפיל מעט את כבודי ולשמוע מעט מעיר מכורתי בה לא ביקרתי זה חודשים ארוכים…
הוא פנה אל ההלך שעדיין ישב שם ועיין בספרים עתיקים. "בוא רגע"! פקד בזילזול.
כעת ההלך לא שומע כלום… אבל הרעיון לחקור אותו על העיר המוכרת ואולי גם על משפחתו האהובה כבר בער בעצמותיו של העשיר. באנחה קם העשיר ממקומו ופנה אל ההלך העני. "מהיכן אתה? מה אתה יכול לספר לי"?
"אני ואתה מאותו מקום באנו. עונה ההלך. ונדמה לי שגם לאותו מקום אנחנו הולכים, למקום עפר רימה ותולעה…
אל מקומו חזר העשיר מעט פחות יהיר ממה שקם ממנו.
וכבר מעשה היה בתלמיד של מרן הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל
במדרש רבה בפרשתנו מובא עה"פ "היא העולה על מוקדה על המזבח". 'שכל המתגאה איננו נידון אלא באש. שנאמר היא העולה על מוקדה'.
כלומר: אדם שמעלה את עצמו בגאווה נידון במוקד שהוא סמל של אש.
המדרש מביא שכל מי שחטא בגאווה, מדור המבול עבור דרך סדום ופרעה ועד סנחריב ונבוכדנצר, כולם נידונו באש.
להודיעך כוחה של הגאווה שמקורה בכפירה במי שאמר והיה העולם. כאשר אדם מייחס לעצמו כוחות או כישרונות, הצלחות ותוצאות, הרי שהוא כופר במי שעשה עושה ויעשה לכל המעשים כולם – כולל אלו שאתה עצמך עושה!
וכבר מעשה היה בתלמיד של מרן הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל – ראש ישיבת פוניבז לצעירים שסיפר לו שפעם הלך לשאול שאלה קשה וסבוכה את מרן שר התורה רבי חיים קניבסקי זצוק"ל בסוגיות הקשורות להלכות בנית המשכן.
ר' חיים אמר לו שהוא זוכר שיש שאלה כזו אבל לא זוכר מי שואל אותה. לשאלת הת"ח מה התירוץ ענה לו ר' חיים שמסתמא מי ששואל גם מתרץ אבל כאמור הוא לא זוכר מי זה ולכן אין לו אפשרות לבדוק.
אותו ת"ח ששאל את השאלה התפלא מאד. הרי ידיעותיו העצומות של מרן שר התורה בכל מרחבי התורה הן מן המפורסמות ומה לה לשכחה שכזו בבית מדרשו.
קטע אותו ר' מיכל יהודה ואמר לו, כנראה מצאת את זה אח"כ בספרו של ר' חיים עצמו 'ברייתא דמלאכת המשכן'…
לשאלת הת"ח את ר' מיכל יהודה מהיכן הוא יודע על הסיפור, ענה ראש הישיבה שהוא לא מכיר את הסיפור המסוים הזה אבל גם לו קרה כבר כמה פעמים שכששמע מר' חיים שהוא לא זוכר הלך ומצא את זה בספריו.
אלו הם הנהגותיהם של גדולי עולם החבוקים ודבוקים בקודשא בריך הוא, מתהלכים בענווה ומתרחקים מכל נדנוד של גבהות הלב.