"זיין אגוטער מענטש…" פעם ראיתי באיזה מקום, ראש כולל שניגש אל אחד בבית מדרש, הוא מצא אותו בה', ו' או ז' בחודש ואמר לו, 'תראה, יש לי כאן את המעטפה של המשכורת שלך, כבר ארבעה – חמשה ימים, מראש חודש שאני מחפש אותך בכולל…
– אני מחפש אותך ולא מצאתי אותך.
טוב שמצאתי אותך עכשיו, פה ב"איצקוביץ", ואני יכול לתת לך את המעטפה. אני לא רואה אותך בכולל…
התנהגות כזו,
איך הבריאות, בסדר?'
זה ממש "דוגמא" של – "א גוטער מענטש"…- באירוניה אני מתכוין.
מה אתה הולך "לעקוץ" אותו? ואתה הולך להגיד לו "לא היית" ו"איפה היית"? וכו' אולי יש לו טירדות קשות?? תחשוב,במצב הזה, איך אתה. היית מתנהג?!
לא צריך ככה לדבר אליו…
אני רק מדבר לעצמי, אבל זה ממש כל ה"שפיץ" של תורה, וכל ה"שפיץ" של מוסר…
— במה זכית להיות אדון על כל בני דורך?…
– כך כתוב ב"חובת הלבבות" בשער הכניעה פרק י'.במה זכית להיות אדון על כל בני דורך"?…
ועיין שם, מה שהשיב" החכם אחד שכתוב שם, על השאלה הזו, במה זכית להיות אדון על כל בני דורך? וזו העבודה הכי קשה.
זה יותר קשה מ"גלגולי שלג" ומתעניות ומסיגופים, וכמו שכותב הגר"א, שלא בדברים האלה צריך להתייסר אלא בשמירת הלשון". וזה יותר קשה מכל העבודות שבעולם, העבודה הזו של, "לעולם יהיה אדם מן הטובים…"
אז מען דארף זיין א גוטער. וצריך להיות בן אדם…[- צריך להיות טוב].
בכל דבר צריך להיות בן אדם, לא משנה אם אשתו מדברת אליו או שהוא מדבר עם הילדים…
איך הוא מדבר?
איך הוא מדבר עם הילדים?? – איך הוא מדבר?
הם לא שומעים מלה טובה ממנו, תמיד… תמיד הוא עם טענות, תמיד טענות… אנחנו זכינו, לפחות, לראות אנשים… זכינו לראות את ר' וולוול צ'צ'יק, איך שהוא היה מדבר עם כל ילד ועם כל מי שיהיה, איזה מלה טובה.
הוא היה תופס ילד ואומר לו.
דו ביסט דאך א געוואלדיגער גוטער "בעל מסביר"
אתה לא מבין אידיש? איז זייט מיר מסביר דער פשט…
הוא היה לומד עם תלמידים שואל איזו שהיא שאלה, והתלמיד אשר לא יודע מימינו לשמאלו שום דבר, היה רועד ורוטט… אז יש כל מיני נוסחאות של דיבור.
יש נוסחאות "שליליים" שאני מנוע, מלמסור כאן דוגמאות על זה, מפני כבודם של בני התורה היושבים כאן. אבל כעת נדבר כאן נוסח חיובי…- איך מדברים?!
ר' וולוויל היה מלטף אותו ואומר לו, 'דו ביסט דאך א גוטער "בעל מסביר"…
'אתה הרי כזה 'בעל מסביר" טוב, אז בא… בא ותסביר לי…
וכמובן שהוא, ר' וולוויל, מסביר…
הוא יודע שאין לילד מה להגיד והוא בעצמו מסביר, אבל עדיין זה נקרא שהילד, הוא "א גוטער בעל מסביר…" וכו' וכו', וכל זה הוא רק כדי לרומם אותו כמו שכתוב ב"אגרת הגר"א", ויש בזה שתי גרסאות.
'ובזה רוב התורה לשמח בני אדם'.
זה יסוד הדברים מה שיש להגיד בזה, ואפשר לדבר מזה הרבה דוגמאות.
– תסלחו לי מאד. אבל אני אומר את זה לעצמי.
יש כאלה, שבתוך ה'זמן' אינם מופלגים בשקידת התורה. אבל כשמגיע "בין הזמנים' שצריך לעזור בבית – אז הוא נהיה מתמיד… נהיה "מתמיד"… כשמגיעים כמה שבועות שבאמת זה הזמן להתנהג באופן של 'לעולם יהא אדם… 'אז מען דארף זיין אמענטש אויך' – [שגם צריך להיות בן אדם], פתאום… תוקף אותו כזאת "שקידת התורה". והוא "מחליט"… – 'הנה כעת הסתלק ר' משה פיינשטיין, ר' יעקב קמינצקי הסתלק, ור' יעקב קנייבסקי – הסטייפלער הסתלק… אני מוכרח להיות ה'ממלא מקום שלהם…
ובדיוק מראש חודש ניסן, הוא מתיישב ללמוד… ולא רואים אותו בכלל בבית.
ובדיוק מראש חודש ניסן, הוא מתיישב ללמוד… ולא רואים אותו בכלל בבית.
אומרים לו, 'צריכים עזרה בבית…'
– הרי צריכים להכניס את הפסח… והיא 'רובצת תחת משאה…'
צריכים לעזור משהו.
…לא! הוא צריך עכשיו להעמיד ממלא מקום לגדולי הדור…
– …בדיוק מראש חודש ניסן, והוא יחזור הביתה בערב פסח אחר הצהריים אחרי שהוא יגמור להגיד סדר אמירת קרבן פסח… יש לו הרי זמן גם להגיד 'קרבן פסח…'
אַי, בכל זאת הוא הרי לא כזה שקדן?!… הרי כבר שנים שהשקידה שלו מאד רופפת… ועם החלטה לבד לא נהיים שקדנים, ואפילו בשבועיים האלה שהוא יושב כל הזמן בבית מדרש, הוא הרי לא ממש ילמד בשקידה – כמו שצריך. הוא ילך מארון לארון, יוציא ספר פה – ספר שם, ידליק סיגריה, וישוחח עם חבר וכו', בגדר של 'הלך ולא עשה שכר הליכה בידו…' והוא מתהלך עם הרגשה שהוא עשה דבר גדול… הוא "מעמיד ממלא מקום", בזמן קשה כזה, שמתקיים הכתוב ואכחיד את שלושת הרועים בירח אחד… ה'קהילות יעקב', ר' יעקב קמינצקי, ה'אגרות משה'…
– זה חסר דעת…
זה לא נותן סייעתא דשמיא!!
אין מזה לא סייעתא דשמיא ולא משיגים עם זה לא "מדרגות, לא קדושה, לא ידיעת התורה ולא איזה שהוא סייעתא דשמיא לדעת תורה ולגדול בתורה, ככה, עם כזו התנהגות, לא משיגים גדלות, לא על חשבון השני!
לא על חשבון השני!
כמו שאמר ההוא מטורונטו:
– ר' משה פיינשטיין יותר מתמיד ממך, אבל כשאני בא אליו הוא שם את העט על השולחן, ודי, אין עכשיו 'עגונה' ואין עכשיו 'חליצה', אין עכשיו שאלה של 'קידושין' ולא שאלה של 'גרופה וקטומה' בשבת ואין עכשיו שום שאלה של סתימה בשיניים ואין עכשיו שאלה של ניתוח, אין עכשיו שום דבר… עכשיו יש רק את זה מטורונטו שצריכים לדבר אתו יפה, ולשאול אותו מה נשמע אצלו, מה אפשר לעזור לו, ובמה אפשר לסייע לו…
כל דבר צריך לעשות בדעת!!
וזו ההתבוננות הגדולה, להתבונן בסילוקן של חכמי ישראל… הגפנים האלה, החכמי ישראל, שהם ההיפך של 'מלומדה', אלה שהליבם קרוב אלי, ה'לב-טוב' שזה ה'מעיין המתגבר, כמו שהיה הרבי אומר ש'הלב טוב' הוא המעיין המתגבר, לב אבן לא יכול להיות 'מעיין המתגבר', לא יכול להיות…
כי זה לא עם אמת…
– לא…
וממילא, זה לא 'אמת'… וזה לא ענוה' ולא 'צדק'…וזה לא 'תורך נוראות ימינך'…ולא 'שמן ששון מחברך'…
ואצל אחד שנוהג כך נראה 'דבר פלא'.
הוא כבר הולך ל'פארק'… הולך ל'גן חיות'… הולך פה הולך שם וכו'.
אחר כך, כשמגיע 'חול המועד' אז כל ה"התמדה" שלו חולפת, הוא כבר הולך ל'פארק'… הולך ל'גן חיות'… הולך פה הולך שם וכו'.
ה"התמדה חלפה' – הלכה לה…זה ברור, שגדולים בתורה לא יצאו מזה…- לא יצאו 'גדולים בתורה'!!
ותדעו לכם כלל מי שהוא 'שקדן' ומי שהוא 'מתמיד' מוצא זמן להכל…
ככה זה, מי שמתמיד מוצא זמן לכל. וזה תספר לכם כל אמא… כל אמא תספר לכם שככה הוא המצב בבית, אלו הילדים שהם בטלנים, הם לא לומדים ולא עוזרים. אבל המתמידים, בדרך כלל, הם גם לומדים בשקידה וגם מוצאים את הזמן לעזור, רק צריך שיהיה עם קצת שכל ותכנון. כשהוא מתכנן את הדברים הוא עושה מה שצריך לעשות, ומה שאחר שמסתובב עושה ביום שלם, הוא עושה בזריזות, גומר את הענין וחוזר לתלמודו, וכך הכל בסדר. כל דבר צריכים לעשות בדעת, זה מה שראו אצל הגדולים.
ברוך ה', דרך הישר והטוב לבן תורה בהנהגת ביתו
יש כאלה שממש, בלי עין הרע, אפשר לומר עליהם מה שאומר הרמב"ן, 'אשרי מדבר מלים על אוזן שומעת', כמו שאני רואה כאן, שיש שמיישמים את מה שמרן הרב שך אמר לר' שמואל צ'צ'יק
מה הרב שך אמר לו?
הרב שך אמר לו, לבוא הביתה עם חיוך ולצאת מהבית עם חיוך…
זה נפלא כשעושים כך וזה מאד טוב.- כי זה עושה טוב על הלב.
ואמנם הרב שך אמר לו את זה, אבל, זה הוראה בשביל כולנו. לבוא הביתה עם חיוך,ולצאת מהבית עם חיוך…
אפילו אם יש לך אלף דאגות ואלף טרדות… ויש לך גם אלף "טענות" על הבית וכו'…
– כדרך בן אדם שאפילו לא התחיל לעבוד על מדותיו, ולכן הוא תמיד רואה שהשני לא בסדר.
כי הוא פשוט, לא מבין!!…אבל. – אומר הרב שך, את היסוד הזה. 'אתה נכנס הביתה עם חיוך, תמיד…ואתה יוצא מהבית עם חיוך…- כך אומר הרב שך,ואני אומר, שבאמת זה לא תמיד כל כך קל ולא תמיד כל כך פשוט, לחייך… אבל, זהו, 'ויצר ה' אלקים את האדם…'
– זה מה שרוצים מבן אדם.
שידע איך להתנהג, ולא לבוא הביתה כמו "חסר דעה".בעצבות וברוגז, ולא לספר צ ר ו ת …– ולא לספר קשיים…אלא, לדבר, רק דברים שמחים…- לעשות שמחה.תמיד צריך לעשות שמחה בבית…
זה התפקיד שלנו! נכון.בטח שזו "עבודה"…
אבל בן אדם הרי רוצה לעשות משהו, ולא סתם לשמוע שיחות מעניינות וסיפורים מעניינים…- ממילא הוא צריך לעבוד על עצמו.להשרות תמיד אוירה שמחה ונעימה.
אנשים הרי עוברים כל מיני עניינים בחיים, כל מיני קשיים, לא משנה מה שיהיה. בבית לא צריך לספר מזה.
אומר לו הרב שך: 'אמנם היא כזאת, אבל ודאי שהיא צודקת…'
בספר הקדוש "אור יחזקאל", בו יש מכתבים של מרן המשגיח, ר' יחזקאל, שהוא ממש ספר כביר…
– הוא הספר שבו אספו את המכתבים של המשגיח, ספר כביר ממש, והוא ממש ספר לימוד [ולא ספר קריאה בעלמא, צריך ממש ללמוד את הספר הזה שהוא ממש משיב את הנפש…
– אצלי הספר מלא קווים… קווים… קווים…
מה שכל פעם אני מסמן לעצמי.
את זה אני אומר, מכיון שכל דבר צריך לדעת, וצריך לדעת גם איך "לתמרן" את הדברים.
– אתה מבין? ושם בספר בסימן רי"ט, בתוך כל הנושא שם, באמצע, יש שלש שורות בו הוא
כותב, שמאד חשוב, לא לספר צרות לאשתו…- לא לספר צרות לאשתו!
הוא הפסיד בתקופת מלחמת העולם הראשונה את כל ממונו, הוא לא סיפר לאשתו
הוא מספר על ר' נחום זאב, שהיה בן של ר' שמחה זיסל, הסבא מקלם, שכאשר הוא הפסיד בתקופת מלחמת העולם הראשונה את כל ממונו, הוא לא סיפר לאשתו. – לא סיפר לאשתו!! גם חתנו, אביו של הרב דסלר, הפסיד את כל ממונו, כאשר החליפו את המטבעות במדינה והרבה הפסידו מליונים, וכו', הוא לא סיפר לאשתו. וזה משני טעמים…- אומר המשגיח. ואמנם זה כתוב שם מאד בקיצור, אבל כשתתבונן ותאריך בזה, אתה תראה שזה כך. טעם אחד הוא, מכיון שהיא לא בנויה לקבל דברים כאלה…זו "סיסמא" של הרב שך.- הרי סוף סוף הרב שך אמר, אתה לומד תורה והיא לא לומדת תורה…
ההוא אומר לו שיש לו איזה ויכוח או סכסוך עם אשתו, היא כך וכך והיא כזאת וכזאת…
אומר לו הרב שך, 'אמנם היא כזאת, אבל ודאי שהיא צודקת…'
– בגלל שאתה לומד תורה והיא לא לומדת תורה…
שבגלל שהיא לא לומדת תורה, לכן היא לא יודעת את כל הדברים שאתה יודע, וממילא היא בכלל לא בנויה לזה, לכל מה שאתה בנוי.
– אתה הרי בנוי עם "השגחה פרטית" ועם "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" ', [ברכות ס' ב'], עם דברי חז"ל שאומרים "אית מאן דפרע בגופיה" ואית דפרע בממוניה" וכדומה, כל ההתחזקויות וכל הדברים האלה וכו' וכו' שהם כולם דברים אמיתיים…
תדע לך. הכל דברים נכונים… ובכל זאת, הרי בקושי שהוא בנוי לזה…אבל היא,- בקושי אתה בנוי לזה… בודאי שלא בנויה לזה. זה דבר אחד, ש"היא, לא בנויה לזה".
ושנית,
שזה דברים ללא תועלת…- לא יהיה לך מזה שום תועלת….אלא רק מטרד תמידי יהיה לך מזה. אתה חושב שאם תספר זה יעזור לך וכו',- לא יהיה לך מזה שום תועלת.כלום לא,יהיה לך מזה מטרד תמידי. וכל ערום יעשה בדעת.
('משיבת נפש', שער ב', פרק י' – י"ב)