להורדת ולהדפסת דפי ההלכה – לחצו כאן
סוף זמן החמץ
השנה תשפ"ד בעזרת ד' יתברך בהגיע ערב פסח י"ד ניסן [על פי שעון הקיץ]
סוף זמן אכילת חמץ: מג"א לחומרא – 9:31 מגן אברהם – 9:54 להגר"א בני ספרד ושו"ע הרב – 10:26
לקראת סוף זמן אכילת חמץ: יש לצחצח את השיניים היטב, ולהצניע את המברשת והמשחה שאינה כשרה לפסח. ולהוציא את המשחה ומי-הפה הכשרים לפסח. כמו כן, אין להשתמש בפסח בחוט דנטלי המשוח ב"ווקס", מחשש עמילנים של חמץ.
סוף זמן ביעור החמץ: מג"א לחומרא – 10:47 מג"א – 11:16 לגר"א בני ספרד ושו"ע הרב – 11:32
שריפת החמץ וביטולו: לכתחילה, יש לשרוף באש, בלא חומרי דליקה. כמו כן, אפשרי (במקום שלא ניתן להדליק אש),לפורר לים או בשירותים. נהוג לשרוף עם החמץ את הלולב, פתילות החנוכייה, הפרשות החלה שנשארו. (מרן החזון איש זצ"ל שרף את ציפורניו שנטל במשך השנה). יש אומרים, שיש להקפיד על הפרדה בין בשר לבין חלב במדורת החמץ. שהרי אסור לבשל בשר בהמה בחלב מן התורה, אף בלא אכילתם. אחרי השריפה אומרים בנוסח ביטול חמץ: "שראיתיו ושלא ראיתיו ושביערתיו ולא ביערתיו" (השו"ע תל"ד, ג) יהא הפקר כעפר הארץ". ואף שהחמץ נשרף, שמא לא נשרף היטב. והכוונה גם על הנמכר לנוכרי, שמא לא הייתה המכירה כדין.
הערה: מי שלא הספיק למכור את החמץ, ונשארו לו מוצרי חמץ החשובים לו ביותר, בטרם הגיעה שעה שישית (12:38) יארזם בחבילה, וילך לשדה הפקר, הרחק ממקומות מגורים, ויפקיר את החמץ, ויניחנו שם, ואם ימצאהו אחר החג – יזכה בו מחדש..
חובה לעשות עד סוף ביעור חמץ
1.ניקוי וטאטוא אזור ארוחת הבוקר, כולל המדף במקרר עליו היו שאריות החמץ, פח האשפה וכו'.
- ניקוי סופי של הטלפונים הנייחים והניידים, כולל המטענים (גם בפסח פה – סח)
- יש מהדרים, להחליף את ראש המטאטא או לנקותו במסרק סמיך.
- הוצאת השקית מתוך שואב האבק והחלפתה.
- ניקוי יסודי לרצועות השעונים, הצמידים והטבעות. טבעת עם אבן שלשו איתה בקביעות בצק, לדעת הגרצ"פ פרנק זצ"ל עדיף להטמינה עם כלי החמץ בארון שנמכר בו החמץ.
- הזרמת מים רותחים עם חומר פוגם לפתח יציאת המים בכיורי המטבח והחלפת הרשתות.
- ניקוי קל בניגוב למחשב וכל ספיחיו, ולאוכלים מעליו בקביעות, בעזרת שואב וממחטות לחות.
- מעבר סופי על חדר המדרגות מהכניסה ועד פתח הדירה, כולל ארונות חשמל וטלפון – לדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל חובה על כל דייר עד הדירה שלו, אא"כ ממנים שליח שיבדוק בכל הבניין.
- נעילת דלתות הארונות המסומנים, בהם מונחים החמץ וכליו הנמכרים, כולל ספרי בישול ואפיה, ספרי טלפון, ויש מוסיפים ברכונים של כל השנה והטמנת המפתח במקום ידוע.
- ניעור הבגדים, הזקנים והשיער.
בזאת תם מבצע הכנת הבית לפסח תשפ"ד
יש המתעדים בצילום את הבית הנקי…. ויש אומרים בשעה זו, את מילותיו של הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטצ'וב זי"ע, שהיה אומר בערבי פסחים, בראותו את העמל, הטרחה והיגיעה להגיע לפסח כשר:
"יהי רצון שהמלאכים העולים מקשר"נ – קרצוף, שטיפה רחיצה, ניקוי ימליצו טוב בעדנו"
הכשרת אלמנטים אורטודנטיים – פלטות, גשרים, שומרי מקום, לקראת הפסח
סתימות קבועות, וכן שיניים תותבות, לדעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל, כיון שבולעות כל השנה מ"דבר גוש" של חמץ חם מאוד, או ממאכלי חמץ חריפים, אין לאכול בהם חמץ חם (עוגיות עם קפה לוהט, פיצה חמה וכדומה) 24 שעות לפני סוף זמן אכילת החמץ, היינו, השנה מבוקר יום ראשון י"ג ניסן שעה – 9:31 ואזי, אין צריך להחמיר בפסח שלא לאכול מאכלים או משקים חמים מאוד או חריפים, שמניעת שמחת יום טוב כהפסד מרובה, ויש לסמוך על הסוברים, שנותן טעם לפגם מותר בפסח (מנחת שלמה ב, מג) וכן דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (בשבות יצחק יט, ג) והגרי"י קנייבסקי זצ"ל (ארחות רבנו ב, עמ' כט).
והמדקדקים, מגעילים את התותבות לפני פסח (שו"ת מנחת יצחק ח, לז) ולדעת הגר"ש וואזנר זצ"ל בכלי ראשון או עכ"פ בעירוי מכלי ראשון, ואם עלולים להתקלקל, אפשר להגעילם בכלי שני (שו"ת שבט הלוי א, קמח עפ"י דברי החת"ס יו"ד צה בשם רבו הגר"נ אדלר). אכן, הלכה למעשה – הכשרה פשוטה ומועילה לכל אלמנט נשלף: לאחר ניקוי יסודי, להכניסו לכלי שיש בו תערובת של שליש מים (פושרים) ושני שלישי מלח – לחצי שעה – כן דעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל בדומה להכשרת חביות הבולעות מיין נסך.
הערה: בעלי גומיות – חובה עליהם להחליפם. לפני הפסח ומאז שהוחלפו, אין לאכול או לשתות, חמץ בחום "היד סולדת בו וחובה לדעת, שבעלי אלמנטים שאינם נשלפים (קוביות צמודות וגשרים קבועים) בנוסף להנ"ל, עליהם להימנע מאכילה ושתיית חם ביותר- כC 45 צלזיוס במשך הפסח.
דברים האסורים באכילה ובשתייה במשך יום י"ד ניסן
- מצה שיוצאים בה ידי חובה בלילה – זמן האיסור: מעלות השחר – 4:46 (משנ"ב תע"א, י"ב). ויש נוהגים, מראש חודש ויש מפורים (שו"ת אגרות משה א, קנ"ה) אבל, האיסור מן הדין – בערב פסח.
האיסור כולל: קטנים משיודעים לספר ביציאת מצרים – שיהיה חידוש באכילת המצה בליל הפסח.
מותרים: מצה עשירה (רק במי פירות), לבני אשכנז – עד סוף זמן אכילת חמץ 9:31 מצה מטוגנת, או מבושלת (שניצל עם פירורי מצות בשמן עמוק, קניידלך לאוכלי שרויה) – עד שעה עשירית של היום 3:56. אבל אסורים עוגה ועוגיות מקמח מצה אפויות (אפילו מעורבות ביין ובדבש) – משום שלא נתבטל מהם שם מצה – שער הציון שם.
- יין ומיץ ענבים – שו"ע תע"א: "ויין מעט לא ישתה" (מרחיק התיאבון) הרבה – מותר. היינו לדעת המשנה ברורה: שתי כוסות של רביעית – 172 סמ"ק. ולדעת הגרי"ח זוננפלד זצ"ל השותה את הכמות המותרת, לצאת כל הדעות – עלול להגיע לשכרות בליל הסדר. טעימה מעטה – מותרת ורצויה, לבחירת יין או מיץ ענבים הראויים למצווה.
- מרור – רמ"א תעא, ב: "ויש נוהגים שלא לאכול חזרת בערב פסח כדי שיאכל מרור לתיאבון…" ובמשנ"ב שם: "ואין למנהג זה טעם", וכוונתו, שאדרבה, טוב שלא יאכלנו בלילה לתיאבון כי הוא זכר לעינוי. הלכה למעשה: אף שערוה"ש, ה התיר, כיון שהובא בשם הרשב"א, לחיבוב מצוות מרור, אין לשנות המנהג.
- חרוסת – נהגו שלא לאכול, אף שבוודאי יאכלוה לתיאבון.. ואולי מחשש שלא יישאר אכילתה בלילה.
ערב פסח אחרי חצות היום – 12:38
מעיקר הדין אסורה כל מלאכת קבע, אפילו בחינם ואין רואים ממנה סימן ברכה. בפרט בירושלים עיה"ק ת"ו, מקום הקרבת הפסח [יש לציין, שבלוח לא"י בשם הפר"ח שבירושלים יש להימנע ממלאכה גמורה, אף קודם חצות היום], ולמעשה כתב מרן הגרשז"א זצ"ל שלא שמענו לנהוג כן (הליכות שלמה ח, דבר הלכה, י).
שכחו או לא הספיקו לעשות לפני חצות – מותרות עשיית מלאכות כדלהלן, וע"י גוי אפילו בשכר, כמפורט:
- תספורת השיער וגילוח – שכחו מקודם, מותר אחרי חצות ע"י גוי אבל לא ע"י ישראל אפילו בחינם, אא"כ הישראל עני שאין לו מה לאכול בליל הסדר ובחג, לא מצא כזה, והשערות ארוכות (לקראת ספירה) – מותר להסתפר ולהתגלח ע"י עצמו. אישה לצורך מצוה או צניעות – מותרת בכל אופן, כל מה שצריכה.
- קציצת ציפורנים – קוצצים ציפורניים לפני חצות ואם שכחו, מותר אחרי חצות, ע"י עצמו או ע"י אחרים ללא שכר. בני אשכנז שקצצו בערב החג, רשאים לקצוץ גם בחול המועד (שו"ע תקלב, א ומ"ב). ובני ספרד מותרים בקציצתן בחול המועד, בכל אופן (שו"ע תק"ב, א ומ"ב)
- כיבוס – מותר להפעיל מכונת כביסה קודם חצות, אף שתסתיים פעולתה לאחר מכן, ולדעת מו"ר הגרי"י נויבירט זצ"ל כיום, שרק לוחצים על כפתור, ייתכן שבשעת הדחק יש להתיר הפעלת מכונת כביסה אף אחרי חצות.
- צחצוח נעליים והברקתן – לא הספיקו עד חצות, מותר לכבוד יום טוב, אף במשחה וצחצוח.
- גיהוץ – בגדים הנצרכים לחג – מותר (תשובת מרן החזון איש לאחותו, (אורחות רבנו ח"ב עמ' נו) בחוה"מ מותר רק גיהוץ שטחי ( בלא אדים) לצורך לבישה בלי שיכוונו לגהץ במועד (שו"ת בית דוד)
- תיקון בגדים – לצורך המועד מותר אפילו במעשה אומן, כגון קרעים, כפתורים וכדומה, בין לעצמו בין לאחרים. אבל אין ליטול שכר מאחר אבל תפירה וסיום בגדים חדשים וכן פרימת תפירות ותפירתם מחדש – אסורים.
וכן טובלים במקווה לאחר חצות, ולובשים בגדי שבת ויום טוב (מ"ב תע"א).
הכנת המצות לליל הסדר
חובה במידת הצורך להפריש חלה מן המצות בטרם כניסת השבת להלן מספר כללים בהפרשה:
א. יש לקרב את החבילות זו לזו כשהן פתוחות. אין בכל חבילה שיעור הפרשה, יש להניחן לתוך סל אחד או לכסותן במפה (מ"ב תנ"ז, ז ושלמת חיים א, עט) וכן נהג בעל קהילות יעקב זצ"ל לשים את כל החבילות בסדין פרוס, ושם מצה הנוגעת משני צידה במצות שבשתי חבילות, וזה ודאי צירוף (אורחות רבנו ב עמ' 20).
ב. יש להיזהר שלא לצרף יחד מצות שמורות ושאינן שמורות וכן מצות יד ומצות מכונה לצירוף סל, הואיל ומקפידים שלא לערבם אלו באלו – שו"ע יו"ד שכו, ב. ולדעת הגר"מ שטרנבוך שליט"א (בהגדת מועדים וזמנים) יש להחמיר שלא לצרף אף לא מצות מתנור ראשון עם מצות מתנור שני.
ג. שכחו להפריש חלה, וכבר הגיע הלילה, אם אי אפשר בשום אופן להשיג מצות משומרות, התירו להפריש חלה אף בארץ ישראל [שלא שייכת העצה של אוכל ומשייר להפרשה לאחר יו"ט] שמצות אכילת מצה שמן התורה דוחה איסור ההפרשה שמדרבנן (ראה ספר שש"כ יא, טז) ומה טוב אם המרא דאתרא יפריש בערב פסח סמוך לכניסת החג, ממצותיו ויכוון על כל הקהל, וזכין לאדם שלא בפניו (שו"ת מנחת יצחק ד, נט ובשש"כ שם). כפי שעושים רבים מרבני שכונות ומורי צדק בכל אתר ואתר, בכל ערב שבת ויום טוב לתועלת הציבור, ומן הדין, יכול לעשות כן, כל אדם בביתו, ובוודאי הוא ממזכי הרבים, וזכותו גדולה.
בדיקת המצות מחשש "כפולה" ו"נפוחה"
כללי כפולה א) אפילו אין הפסק אויר בין הקפל, אבל אינה דבוקה במקום הקפל עדיין לא נאסרה. ויש המחמירים שאפילו רק נוגעים שני צדדי הקפל בלי שום הפסק אויר – אסורה המצה. (קנה בושם בשם שו"ע הרב). ב) הכפלים דבוקים באופן שאפשר להפריד ביניהם – אסורה. אמנם, למעשה בחק יעקב, יח שאיסור מצה כפולה, אינו אלא חומרא, ואין לו מקור בש"ס (שער ציון תסא, נז) וביאר החזו"א (שם ד"ה מצה) שאף שאין האש שולטת במקום הכפל, מ"מ בזמן מועט מתחמם המקום בחום שהיד סולדת, ואינו מחמיץ, ובפרט במצות הדקות והתנור חם מאוד. במצות שלנו אין לחשוש לנפוחה – שהחללים רובם מחמת חום האש.
הכנת ה"כזיתים" למצוות ליל הסדר
יש המכינים את ה"כזיתים" לצורך מצוות הלילה: אכילת מצה, כורך ואפיקומן בשקיות, מלפני יום טוב, אף שמותר לשקול בשבת ויום טוב לצורך מצוה (במשקל מבני ולא דיגיטלי), כדי שלא להשתהות בהתחלת הסדר. יש שכתב, שיש להקנות את מצות המצווה לכל אורח – מ"שלכם" (דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל בשם השפת אמת סוכה דף לה).ומנהג העולם שלא להקנות, ויש להם על מה שיסמוכו.
מצות לחולי צליאק ולרגישים לגלוטן
בס"ד זכינו לקראת פסח זה, להמליץ לכל שאינם מסוגלים לאכול מצות רגילות, להתקשר, [בנתינת רשותו], למומחה ובקי, בכל סוגי המצות העונים על הדרישות הרפואיות השונות, הרב יהושע פרלמן שליט"א. מס' טלפון 0583267942 לכל המעוניינים במצות מכונה או עבודת יד, מכוסמין, שיבולת שועל, ואף מחיטה אורגנית (שאינה מהונדסת) לרגישים לגלוטן (לא לחולי צליאק).
סיכום ההכנות הנדרשות לסדר כהלכתו
יש להקדים ככל שניתן את ההכנות הקשורות לליל הסדר, ואף שמותר לעסוק בהן אף אחרי חצות, ראוי ורצוי להספיק לנוח קמעה, כדי להסב לשולחן הסדר בדרך חרות – ערניים ושמחים לקיום מצוות הלילה בשלימות. וכדי להתחיל בסדר בזמן (כדלהלן) כדי שלא יירדמו הקטנים, ולהספיק לסוף זמן אכילת האפיקומן – 12:38
- יש להכין: שולחן יציב, כסאות נוחים, כריות להסיבה. שו"ע תע"ב, ד: "אישה אין צריכה הסבה אא"כ היא חשובה וכל הנשים שלנו חשובות, אך לא נהגו להסב" למעשה: נשים בנות ספרד – נהגו להסב (כף החיים שם, כ"ח והגר"ע עובדיה יוסף זצ"ל) וכן לדעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל צריכות להסב כמו האיש, ואם לא הסיבה תחזור ותאכל מצה ותשתה ארבע כוסות בהסיבה כבשו"ע תעב, ז (שו"ת אור לציון ג, טו).
- בנות אשכנז, יש מגדולי הדורות שהכינו לנשותיהם כריות להסבה. ואמנם, מצאנו כמה הגדרות ל"אישה חשובה": בכסף משנה פ"ז מהלכות חמץ ומצה 1) בת גדולי הדור אשת חיל יראת ד'. 2) חשובה בפרי ידיה. 3) שאין לה בעל והיא גברת הבית. 4) מי שיש לה עבדים ושפחות ואינה צריכה להתעסק בתיקון המאכלים ועניני הבית. ומסתבר שבנות אשכנז, אפילו "חשובה", אם לא הסבה – אין צריכה לחזור ולאכול בהסבה. הסיבה: היינו, הטית הראש והגוף לצד שמאל, בהישענות על כרית המונחת על ידית הכיסא, או בסיבוב מסד הכיסא לשמאל והישענות עליו.
- יינות ומיץ ענבים – עדיף יין בצבע אדום, אא"כ הלבן משובח, מזיגת אדום בלבן בלילה – מוזגים את הלבן לתוך האדום. יש לפתוח הפקקים והסגרים לפני החג. אפשר לצאת ידי חובה במיץ ענבים, כן נהגו הרב מבריסק והרב מטשיבין זצ"ל (תשובות והנהגות ב, רמג). וכן הורה הגרש"ז אויערבך זצ"ל שמיץ ענבים כיין לכל דבר, [ולדעת הגריש"א זצ"ל צריך להיות 100% טבעי] ויוצאים ידי חרות, כי הרגשת חירות היא בעצם שתיית יין, ומיץ ענבים – כיין (הליכות שלמה פסח, ט, יא). וכך נהג החזון איש זצ"ל לשתות מיץ ענבים (הלכות חג בחג יט, הערה 24). והוסיף הגרנ"ק זצ"ל בחוט שני יז, י שאף כששותים מיץ ענבים טבעי, יש הידור לערב בו קצת יין, כדי שיהיה יותר דרך חירות, ובאורחות רבנו ב, עמ' ס שהסטייפלר נהג למזוג הכוס, מחצה יין ומחצה מיץ ענבים.
- בנות ונשים – יכולות לשתות לכתחילה מיץ ענבים, כי אין להן דין שמחת יום טוב ביין המשמח כגברים (הגרצ"פ פרנק זצ"ל). אין לערב במיץ ענבים מים, כיוון שגם כך, טעמו קלוש (דעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל). טוב להניח על השולחן בתחילת הסדר את כל סוגי היינות שבבית – כדי שלא לבוא לידי ספק בברכת הטוב והמטיב.
- הערה: המסכן עצמו, בשתיית ארבע כוסות, באכילת המצה או המרור – הרי זו מצווה הבאה בעבירה (שו"ע תעב, י ומ"ב, לה) ויש שכתב, שהיא עבירה בלא מצווה (מהר"ם שיק, שז).
- יש להכין גביע או כוס לכל אחד מהמסובים, כולל בנים ובנות מגיל חינוך (6 – 7), המכילים רביעית: לגר"ח נאה – 86 סמ"ק. לחזון איש – 150 סמ"ק. לכתחילה לכוס הראשונה יש להחמיר לפי השיעור הגדול (מ"ב תפו, טו) ובשעת הצורך, אפשר להקל, בשיעור הקטן. הכוסות תהיינה, שלימות, שטופות ומודחות. בני ספרד – מדיחים בין כוס לכוס. בני אשכנז – מוסיפים על הנשאר פרט לקראת "ברך" (סוף הסעודה) שמדיחים הכוס.
- בני ספרד מברכים ברכת הגפן על כוס ראשונה (קידוש) וכוס שלישית (ברכת המזון) בני אשכנז – על כל כוס וכוס. בני ספרד שופכים בעשרת המכות מן הכוס לתוך כלי, בני אשכנז – מטיפים באצבע ("אצבע אלקים היא") כמפורט להלן, על כן, לכוס שנייה, אין למזוג יין הקדוש "בקדושת שביעית".
הערה: כיון שראוי לחוש לשתות לכתחילה את רוב הכוס (שו"ע י,ט ומ"ב לג) – מומלץ שלא להניח כוס גדולה יותר מהשיעור הנצרך.
***
בדפי ההלכה לקראת הפסח, במהלך ההדפסה נשמטו אי אלו שורות – הרי הן לפניכם:
האם ניתן למכור לגוי קמח ותערובות חמץ על מנת לאכלם לאחר פסח ?
בהגדה של פסח – "באר ישראל" )תשע"א( להרה"ג אברהם צבי ישראלזון שליט"א עמ' ס, בשם סבו הגרי"ש אלישיב זצ"ל: "קמח מחיטים שלוחלחו במים לפני הפסח, ומכרוהו לנוכרי, וספק אם החמיץ על ידי הלתיתה במים, ואפילו אם החמיץ אפשר שלא החמיץ כולו, אלא חלקו, הרי זה נחשב לתערובת חמץ, ולכן אם נמכר כדין, יכולים גם המהדרין להקל להשתמש בקמח זה". והוסיף בשם מרן זצ"ל: "ישנם מהדרין שלא לקנות אחר הפסח, חמץ שנמכר לגוי במכירת חמץ, והוא עפ"י המבואר בשם הגר"א, כל זה בחמץ גמור, כגון דברי מאפה או בירה, אבל מאכלים שמעורב בהם חמץ כגון אבקות מרק, נקניקיות, שניצלים מהחי ומהצומח וכל שיש בהם תערובת חמץ, וכן חמץ שנאפה אחר הפסח ומכיל לתת מלפני הפסח, כל שהרוב אינו חמץ, אפשר להקל בזה". וכן העיד ידיד נפשי הגאון רבי משה ויא שליט"א: "שאלתי את מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ואמר לי בזה הלשון: "אין נהוג להחמיר כשיטת הגר"א לעניין החמץ שעבר עליו הפסח". וכנהוג, על ידי בתי הדין צדק מזה שנים, לקיים מכירת חמץ כדת וכדין, והמחמירים על עצמם, יתכן שיספיקו לקנות קמח שנטחן אחר הפסח, עד השבת שלאחר הפסח.
"דרשו" – דף הבית חגים ומועדים פסח: "מרן הרב ואזנר זצ"ל מאד הקפיד, כמו שכאן אנחנו יכולים לראות בשטר המכירה – שיש פרוט של מוצרי חמץ, והוא מבקש שבעל חנות וכדו' יכתוב בכל דבר מהי הכמות וגם לכתוב את הערך, ז"א כמה ערך ליחידה, כדי שבאמת תהיה סמיכות דעת גמורה.
כידוע, כל שנה מרן הרב שך זכר צדיק לברכה היה מגיע למכור חמץ אצל מו"ר הרב ואזנר והיה מוכר שני בקבוקי וויסקי. הבן של הרב היה שואל – יש לראש ישיבה משהו לפרט? והרב שך היה אומר: "כן, תכתוב שני וויסקי". אותו בן כבר ידע בדיוק, אני זוכר עד היום, הוא ידע שהבקבוק וויסקי מחירו שבעים וחמשה שקלים והיה רושם: שני וויסקי 150 שקל (הוא מכר כל שנה את אותם בקבוקים…). אני לא חושב שהרב שך שמר אותם בשביל למכור, אבל היה מוכר תמיד שני בקבוקי וויסקי, חמץ גמור שזה היה במקום הפסד".
מי שלא הספיק למכור את החמץ
עמ' 23 – הערה: מי שלא הספיק למכור את החמץ, ונשארו לו מוצרי חמץ החשובים לו ביותר, בטרם הגיעה שעה שישית )12:38( יארזם בחבילה, וילך לשדה הפקר, הרחק ממקום מגורים, ויפקירה ויניחנה שם, ואל יחשוב לזכות בה אחר הפסח. ואפילו ימצאהו לאחר החג – אל יזכה בו מחדש (מ"ב תמח, יח, וכה).שיעור המרור
בעמ' 31 – מרור – השיעור: לדעת רוב הפוסקים: בעלי חסה: עלה חסה גדול או 2 עלים בינוניים. בקלחים ]העבים יותר[ מספיק מעט פחות. האוכלים חזרת: מרוסקת לא דחוסה – בנפח כ 1/6 כוס חד פעמית. במרוסקת ודחוסה – בנפח כוסית )יין 30 סמ"ק( חד פעמית. והאוכלים כף גדושה יצאו ידי חובה לכל הדעות.
אכילה ושתיה לאחר אכילת ה"אפיקומן":
בעמ' 33 – יש לזכור שלאחר אכילת האפיקומן אין אוכלים ושותים פרט למים וסודה אפילו ממותקים ב"פטל" אבל לא מיצי פירות טבעיים(מ"ב תפ"א, א) . והמשנ"ב התיר קפה ותה בלי סוכר. ולהפיג שינה יש המתירים לשתות קפה אפילו עם סוכר. )או"ח בשם מאורי האור וחזו"ע ב, ק"פ(.
תספורת וגילוח לקראת ל"ג בעומר תשפ"ד
בעמ' 47 – תספורת ביום ל"ג בעומר: לבני ספרד – אין להסתפר עד יום שני ל"ד בעומר בבוקר )שו"ע תצ"ג, ב(. לבני אשכנז – השנה, הרמ"א התיר להסתפר כבר ביום ששי לכבוד שבת. ובכף החיים בשם הלבוש והא"ר שאין להקל לפני בוקר ל"ג בעומר. ולאריז"ל – אין להסתפר כלל עד לפני שבועות, כנ"ל.