עמוד היומי עם גישמאק: הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים
מזה שנים רבות נוהגים למחזר בגדים לצורך ייצור בגדים חדשים. השימוש המקובל בפסולת הבגדים הוא לייצור בטנות מעילים, כריות לכתפיים, מילוי לשמיכות ולכרים, ריפוד כפפות ומגפיים, ועוד.
תחילה נתייחס לדרך המיחזור שהיתה נהוגה במשך השנים, ועליה בעיקר דנו הפוסקים: טחינת האריגים והבגדים או ריסוקם דק דק, והפיכתם לאוסף נימים וסיבים הנדחסים יחד בהידוק או בתהליך של ייבוש ועיבוד. דחיסה זו יוצרת מארג דקיק וקשיח של סיבים, באופן הדומה ללבד. מארג זה שימש, כאמור, כביטנות וככריות לבגדים.
האם אין לחשוש לאיסור שעטנז בשימוש בכריות ובטנות אלו? מי ערב לנו שלא השתרבבו צמר ופשתן יחד לתוך אותה ביטנה או אותה כרית? בשאלה זו כבר דנו הפוסקים לפני מאות שנים. לפני יותר מארבע מאות שנה התיר רבי משה שבתי באר [תלמידם של רבי יצחק מפאנו – חתן הרמ"ע מפאנו – ורבי אהרן ברכיה ממודינה, בעל מעבר יבק] בספרו שו"ת "באר עשק" (סימן י"ב) להשתמש ב"ניירות" כפי שכונו בימיו הבטנות שיוצרו בדחיסת נימים וסיבים.
מדברי הפוסקים עולים הנימוקים הבאים המצטרפים להיתר:
לא אריגה ולא תפירה: דחיסת הסיבים אינה יוצרת תפירה או אריגה, שרק בהם אסרה התורה שעטנז של צמר ופשתן [שוע, טווי ונוז]. האופן שבו מיוצרת הביטנה הוא, איפוא, סוג חיבור שאין בו איסור שעטנז [הפוסקים אף הביאו מדברי שו"ת חתם סופר, ח"ו סימן פ"א, שבתהליך האמור גורם שאין הם נחשבים צמר ופשתים כלל לגבי שום דין, כגון לגבי טומאת בגדים הנוהגת רק בצמר ופשתים].
ביטול ברוב: זאת, ועוד: הסיבים המעטים האסורים, בטלים ברוב הסיבים האחרים שאינם צמר ופשתן. ברם, קיים סוג אחר של מיחזור, שבו אין החוטים נטחנים היטב אלא נותרים חוטים רבים ניכרים, והואיל וחוט שנתערב אינו בטל ברוב מפני חשיבותו [בדבר חשוב אין ביטול ברוב], יש לדעת מה דינם.
ספק ספיקא: בפועל אין לפנינו אלא ספק ספיקא: א. יתכן שבביטנה אין חוטי צמר ופשתים כלל. ב. גם אם יש בה חוט של צמר וחוט של פשתן, הרי במצבם הנוכחי אין הם תפורים יחד, אלא דחוסים. כל החשש הוא שמא התפירה שתחבר את הביטנה אל הבגד תלפף אותם בצוותא ותייצר איסור שעטנז. אך מניין לנו שחוטי התפירה הללו עוברים בדיוק במקום שבו מצויים חוטי הצמר והפשתן? הרי יתכן שהתפירה התבצעה במקום אחר בביטנה (מבית לוי, קובץ בענייני יו"ד, עמוד שי"ח).
ואפילו אם נחשוש שכך אירע, שחוט התפירה נתחב בדיוק במקום שבו נדחסו חוטי הצמר והפשתן ותפר אותם לבגד, עדיין נוקט החזון איש (יו"ד סימן קפ"א ס"ק ה') כי אין הדבר נחשב לחיבור, כי אם אין כוונת התפירה לחבר דווקא את הצמר ואת הפשתן, אלא יש כוונה כללית לחבר את הביטנה לבגד ודרך אגב נתפסו בה חוטים אלו ואוחדו יחד – אין איסור שעטנז בדבר! (דרך אמונה, פ"י ה"ב, ד"ה לבדים).
ביטול ברוב גם בחוטים: אחרים כותבים סברה נוספת להתיר אפילו חוטים, כי חוטים אלו אכן בטלים ברוב, כי אמנם חוטים רגילים אינם בטלים ברוב חוטים אחרים מפני חשיבותו של כל חוט, ברם חוטים אלו הוכנסו למטחנה מתוך כוונה להפכם לנימים ולסיבים ואין להם כל חשיבות כחוטים, ולפיכך הם בטלים ברוב (מלבושי ישע, עמוד נ"א, ד"ה וגם, בסוגריים). עם זאת יצויין כי הוראת החזון איש היתה שירא-שמים יחמיר בכך ולא ילבש בגדים שבהם מצויים בלאי-בגדים שיש בהם חוטים שלמים (דרך אמונה שם) יצויין כי מעבדות לבדיקת שעטנז ברחבי הארץ והעולם, נוקטות גישות שונות ובלתי זהות בעניין זה.
(מאורות הדף היומי)