זמן לתשובה ולתפילה קצרה
"וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת" (יד, לו)
ה"ספורנו" מבאר את הציווי לפנות את הבית, זה לשונו: "ובין כך יהיה זמן תשובה ותפלה לבעלים". כשהבעלים רואה שהעסק רציני, שמתחילים לפנות את הבית – הוא מתפלל לה' תפילה קצרה לה': 'ריבונו של עולם! אנא! כשהכהן ייכנס לבית, שלא יראו את הנגע'…
בדקה הזאת שהוא הוציא מהבית כמה כלי חרס, הוא הספיק להתפלל, והתפילה הזאת יכולה לעזור! זו הסיבה שהתורה ציוותה לפנות את הבית.
לפעמים אדם חושב: מי אני? מה אני? מה אני כבר יכול לעשות? וזוהי טעות גמורה! כל מאמץ קטן, כל תפילה קצרה – בכוחם להפוך עולמות!
*
יהודי שתקף אותו, לא עלינו, חיידק אלים בכבד, וכל האנטיביוטיקה שניסו לתת לו לא עזרה, והרופאים "נתנו לו" ארבעה ימים לחיות, הגיע שבור ורצוץ לרבי חיים גריינימן זצ"ל: "יש לי משפחה. הרופאים נתנו לי ארבעה ימים. יש איזשהו פתרון?"
רבי חיים פתח חומש בראשית, ואמר לו: הבט וראה! ביום הראשון הקב"ה ברא את האור ואת החושך, שמים וארץ. ביום השני הבדיל בין המים העליונים למים התחתונים, וכך התקבלו כל הימים, כל האוקיינוסים. ביום השלישי נבראו כל העצים, כל הפירות, כל הפרחים, וביום הרביעי שמש ירח וכוכבים. תראה כמה הרבה הקב"ה הספיק לברוא בארבעה ימים. בוודאי, אפוא, שבארבעה ימים הוא יכול לברוא תרופה למחלה שלך. אל תתייאש! אל תיפול ברוחך! תתפלל אליו!"
ואכן, האיש נשא תפילה עמוקה לבורא עולם שיחיש לו ישועה.
בדיוק באותם ימים הביאו לארץ תרופה ניסיונית, אנטיביוטיקה מסוג חדש, והרופאים החליטו לנסות אותה עליו. "אין מה להפסיד", אמרו. וראה זה פלא: התרופה הזאת ריפאה אותו לגמרי.
מה הביא לו את הישועה? אותה תפילה אחת קצרה, שהייתה כמעט לאחר ייאוש מוחלט. כשאדם נמצא עם בורא עולם ואומר לו: אני לא יכול לעשות כלום! מצדי אני יכול רק להתחזק בתפילה אליך שאתה תחיש לי את הישועה! התפילה הזאת, המאמץ הקטן הזה, יביא את הישועה. רק חזק ואמץ!
(רבי גואל אלקריף שליט"א)
כמדומה שהסיפור הוא על החזון איש וכבר נכתב בהרבה ספרים כך
כמפורט בתגובה