רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר. מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם.
משפחת 'רחמני' המעטירה מתייחסת לצדיק הקדוש והמפורסם רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א.
המילה רחמני היא תרגום של המילה 'דֶּעבַרֶעמְדִיגֶער' בשפת האידיש.
מסורת מעניינת שיש בה כדי לענות על שאלה מהותית בהגדה של פסח, מתהלכת על שם המשפחה 'דרברמדיגר'.
בימי קדם לא היו שמות משפחה, וכל אדם היה קרוי בשמו הפרטי, כשלסימן זיהוי היו משתמשים בדרך כלל עם שם האב, ולפעמים הסב, או עם שמה של עיר מגוריו.
בזמנם של תלמידי המגיד ממזריטש החל להתפשט הנוהג לכנות בשם משפחה, עד שהוא הפך לבסוף לחובה.
בחירת השמות נערכה בצורה של מפקד. נציגי הממשלה הסתובבו מבית לבית ושאלו כל אחד לשם המשפחה אותו הוא בוחר לעצמו.
היו שבחרו את שם משפחתם לפי המקצוע שלהם, כמו חייט – שניידר, או סופר – שרייבר, היו שבחרו לפי מראם החיצוני כמו שחור – שוורץ לבן – וייס, והיו שבחרו סתם מושגים שמצאו חן בעיניהם כמו גולדברג – הר זהב, רוזנברג – הר שושנים.
גם בברדיטשוב עברו הפקידים מבית לבית עם הפנקסים בהם רשמו את שמות המשפחה שבחרו התושבים.
כשהם הגיעו לביתו של הרב הקדוש רבי לוי יצחק, נגלה לעיניהם מחזה נאדר:
רבי לוי יצחק ישב בפינתו שקוע בדביקות עילאית בבוראו, ושפתותיו מלחשות שוב ושוב ברחימו 'דֶרְבַרֶמְדִיגֶר…'
הפקידים הרוסים השתוממו למראה המחזה המוזר, אך ביצעו את המוטל עליהם. הם פנו לרבי ושאלו אותו מה שם המשפחה שבחר לעצמו.
ורבי לוי יצחק יושב דבוק בקונו, וכלל אינו מבחין באורחים שנכנסו לביתו.
לבו ומוחו תפוסים כעת בשרעפי קודש, מקושרים ואחוזים בבורא כל העולמים, ומה לו כעת להבחין בגויים רוסיים מגושמים ושאלותיהם הטורדניות בהבלי העולם הזה?!
"'דרברמדיגר…' הבורא הטוב והרחמן, מקור כל הרחמים והחסדים, הרחום והחנון, בורא העולם" – מטיילות להן מחשבותיו של הצדיק הנשגב מהיכל להיכל בעולמות טמירים, ושפתותיו דובבות כל העת "דרברמדיגר… דרברמדיגר…"
הפקידים ניסו לחזור על שאלתם בשנית, ומשראו שאין סיכוי להסב את תשומת לבו של היהודי המשונה, משכו בכתפיהם ורשמו בפנקס את שם משפחתו של הרב היהודי לוי יצחק מברדיטשוב – 'דרברמדיגר'…
אולי מרוב התרגשות מהחירות שניתנה לו לקבוע את שם משפחתו בעצמו, לא מסוגל הרב לענות באופן רגוע, ותחת זאת הוא ממלמל את השם הנבחר בהתלהבות, חשבו.
כך נקבע שם המשפחה 'דרברמדיגר' לדורות, ועד היום נושאים צאצאיו של הרה"ק מברידטשוב בגאווה את השם המעיד על עבודת הקודש של הצדיק המפורסם.
בסיפור מרגש זה, נוכל למצוא הסבר לאחת השאלות המפורסמות ביותר בנוסח ההגדה:
מדוע בשאלת הבן הרשע אנו מסבירים שהוציא את עצמו מן הכלל באמרו 'מה העבודה הזאת לכם', וכפר בעיקר?
בעוד הבן החכם אף הוא שואל בלשון זו מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם', ובמבט ראשוני אף הוא נראה כמי שהוציא עצמו מן הכלל באמרו 'אתכם'!
תירוצים ויישובים רבים נאמרו לקושיה נפוצה זו.
אחד המפורסמים שבהם, נאמר על שולחן הסדר של אחד מגאוני הדורות הלא הוא הגאון הנודע רבי יוסף הוכגלרנטר זצוק"ל רבה של זאמושץ', ומחבר ספר 'משנת חכמים' על הרמב"ם.
רבי יוסף נוהג היה להזמין את בחירי תלמידיו להסב על שולחנו בליל הסדר, וכך במחיצת בניו – תלמידיו האהובים היה עורך את הלילה בהתרוממות רוח ובשלהבת קודש.
היה זה בעת שהגיע אל הישיבה תלמיד חדש, יתום צעיר מהעיירה קומרוב שבגליציה, אך עילוי של ממש ששמו הלך לפניו.
שמו של הנער המובחר היה שלמה קלוגר, מי שלימים התפרסם כהגאון המפורסם רבי שלמה קלוגר זצ"ל מברודי, והוא היה תלמידו המובהק של הגאון רבי יוסף.
במהלך אמירת ההגדה, נשאלה שאלה זו בשולחן הסדר של רבי יוסף, ולהפתעת הכל, ביקש הבחור הצעיר והחדש, שלוימהל'ה את רשות הדיבור.
פתח העלם את פיו בחכמה והסביר:
"ההבדל האמיתי בין החכם לרשע הוא בזה שהחכם מזכיר שם שמים בפיו, הוא הלא אומר 'אשר צוה ה' אלקינו', אבל הרשע אינו מזכיר כלל מי הוא המצוה, הוא מתעלם כליל מקיומו של הבורא ומציוויו לעמו".
"כך", המשיך הנער ואמר: "רואים אנו גם בבריאת העולם, בעת בריאת האור והחושך נאמר 'ויקרא אלוקים לאור יום ולחושך קרא לילה'.
וכך דרשו חכמינו ז"ל (ב"ר, ב), "ויאמר אלהים יהי אור – אלו מעשיהם של צדיקים. 'ולחושך קרא לילה' אלו מעשי הרשעים".
ועל כן לא נזכר שם שמים בקריאת החושך, כמו שדייקו חכמינו ז"ל במדרש (ב"ר ג ו) "לעולם אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו על הרעה אלא על הטובה, ולחושך קרא אלהים לילה אין כתיב כאן, אלא ולחושך קרא לילה".
גם כאם רואים אנו, דרך החכמים והצדיקים, ששם שמים שגור בפיהם, ואילו הרשעים אינם מזכירים את שם ה'.
כך מצאנו גם את יצחק אבינו שתמה כאשר שמע שם שמים יוצא מפי יעקב שהתחפש לעשו, כי "אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו" (רש"י בראשית כז כא)".
סיים העילוי הצעיר רבי שלמה ואמר:
"זו היא כוונת שלמה המלך שאמר בספר קהלת (ב יג) 'וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך'.
מה היתרון של החכם על פני הרשע הכסיל? את אותו יתרון שיש לאור על החושך.
כשם שבבריאת האור נזכר שם אלהים, ואילו בבריאת החושך לא, כך גם יתרונו של החכם על פני הרשע הוא שבפיו של החכם שגור שם שמים, ואילו הרשעים אינם מזכירים את שם ה'…"
שמע הגאון רבי יוסף את הדברים הנפלאים, קירב אליו את הנער, נשקו על ראשו, ואמר בפני כל התלמידים שהיו מסובים על שולחנו: "מובטחני, שתלמיד צעיר זה יהיה אחד מגדולי ישראל וחכמיו!" ('היו מספרים', עמ' תרסא)
על הסברו הנפלא של הגאון רבי שלמה קלוגר מימי צעירותו אפשר להוסיף ולומר:
הלא ליל הסדר הוא הלילה שעליו נאמר בזוהר הקדוש (ח"ב לח.) 'לילה כיום יאיר', לילה זה הוא ממש כמו יום.
אם כן, סגולה נוספת נוכל לזכות בלילה זה, לזכות במידה חשובה זו שנקטו בה החכמים והצדיקים, שיהיה שם שמים שגור בפינו.
ומן המפורסמות היא העובדה שאחת מעבודות הקודש שאחז בהם רבינו הבעל שם טוב זי"ע הייתה ההשתדלות שיהא שמים שגור בפי כל, גם בפיהם של יהודים פשוטים, ואפילו אצל נשים וילדים.
והיה הבעל שם טוב שואל ודורש בשלומם של כל היהודים שהיה פוגש, באופן שהם יענו 'ברוך השם', וכך יהיה שם שמים שגור בפי כולם.
ברחובות ובשווקים, בשדות וביערות, בכל מקום שהיה הולך כך היה נוהג קדוש הדורות שהשפיל את עצמו עד למדרגה זו, ובלבד שיהיה שם שמים שגור בפי כל הבריות. ('ליקוטי שיחות', כרך כב)
ולאמיתו של דבר מעלת עניין זה מופיעה כבר במשנה במסכת ברכות (פ"ט מ"ה), שם אמרו "שהתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם".
זו הייתה מטרתם, שבכל מקום יזכירו את שם השם, לשם כך תיקנו גם שהקשר בין איש לרעהו יהיה אף הוא באמצעות הזכרת שמו של הבורא.
(מתוך ספיר ויהלום הגדה של פסח)