אין מושיבין תרנגולין למחצה
התרנגול קורא ׳קוקו ריקו בעלות השחר, ועל כן מברכים כל בוקר ״הנותן לשבוי בינה להבחין בין יום ובין לילה׳׳. וצריך להבין, הרי ידיעה והבנה הם שני דברים שונים. והרי זה שהתרנגול קורא 'קוקוריקו' לכאורה אין זו הבנת דבר מתוך דבר. הוא רואה אור של עמוד השחר וקורא על כך ׳קוקוריקו'. מדוע, אפוא, הבחנה זו בין יום ללילה היא בגדר ״בינה״?
ושמעתי מהרב יאיר ישראלי זצ"ל, שקריאת ה׳קוקוריקו׳ של התרנגול היא ענין של שמחה. הוא כביכול אומר: ׳הו, קוקוריקו, הנה אור!׳ ולכאורה, לשמחה מה זה עושה! על אף שישנה קרן אור קטנה, אך הרי באפן כללי שורר חושך מוחלט בעולם?!
אלא מה, התרגול מבין שאם הוא רואה כעת טיפת אור, בעוד זמן מה יאיר העולם כולו, והרי שהוא מבין דבר מתוך דבר, לכן הברכה על קריאתו היא: ״הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה״.
(לאור הנר)