וָחַי בָּהֶם (יח ה)
"הכינוי שאבא הדביק לעצמו בדיסקים ובקלטות שלו, היה 'רבי אלתר', וזה נתן סוג של תחושה שמדובר במוזיקה קצת חובבנית, מילים מאוד פשוטות שמולבשות על מנגינות מוכרות, סוג של מלמד מוצלח שמנגן קצת על גיטרה ועושה מעניין לילדים", מספר בנו הרב שלום יכנס.
"אבל האמת שהוא היה מאוד מאוד מקצועי, והידע שלו בנגינה היה עצום. הגאונות שלו היתה לקחת את הניגונים הכי עממיים ולהדביק עליהם את המילים הכי פשוטות, אבל זה היה ברמת מקצועיות גבוהה במיוחד, וזאת אחת הסיבות שזה התקבל כל כך יפה בקרב בתי ישראל.
"כמובן שגם בקשר למילים שהוא חיבר לשירים שלו, זה לא היה משהו מאולתר. הוא היה כותב אותן בזהירות רבה, ובמקרים רבים התייעץ עם מורי הוראה איך לכתוב את זה בצורה שיהיה הכי מדויק, כי הוא עסק בשירים שלו גם בהלכות ובמדרשי חז"ל, במילים מאוד פשוטות, והיה צורך שזה יהיה מדויק כדי שלא תיכנס חלילה טעות לילדי ישראל.
"אני זוכר שכילד במקהלה של אבא, הוא היה מדקדק איתנו מאוד מאוד שנשיר אתו בצורה מדויקת, בלי שום 'זיוף'.
"כיום זה מאוד קל, יש אולפנים משוכללים עם רצועות הקלטה בלי סוף. אפשר להקליט ילדים שרים, ואם הם 'זייפו' באיזו נקודה מסוימת, חוזרים איתם שוב על אותה מילה ובעריכה מדביקים את הקטעים זה לזה.
"אבל אז זה לא היה כזה פשוט. כשהיינו מקליטים שיר, היינו חייבים לשיר את כולו מתחילתו ועד סופו בלי שום טעות. מכשיר ההקלטה היה מורכב משני גלגלים גדולים, וסרט הקלטה שהיה מגולגל על אחד מהם, וכל עוד שרנו הגלגלים הסתובבו והסרט עבר לגלגל השני, בדיוק כמו שהיה קורה בקלטות, למי שזוכר, אבל בגלגלים הרבה יותר גדולים.
"כל שיר היה חייב להיות מושלם, מתחילתו ועד סופו ואם מישהו מהמקהלה קצת חרג מהטון הנדרש או שהוא לא עמד בדיוק בקצב הנדרש, היו צריכים לעצור ולהתחיל הכל מהתחלה.
"אני זוכר שהקלטנו את השיר "בניתי סביבון מדבק ומעץ", והיה שם איזה קטע שלא הצלחתי בשום אופן לשיר כראוי. הקלטנו את השיר שוב ושוב וכל פעם אני נכשלתי באותה נקודה בדיוק, עד שאבא אמר לי "שלום אני נותן לך הזדמנות אחרונה, אם אתה מצליח עכשיו טוב, ואם לא אני מחפש מישהו אחר שישיר במקומך.
"עשינו עוד סבב אחד של הקלטה, והפעם התאמצתי בכל כוחי, ו… ברוך ה' הצלחנו. איזו שמחה גדולה היתה באולפן. אני הזעתי מרוב מאמץ והתרגשות, החוויה הזאת נחרטה במוחי, ועד היום אני לא יודע אם אבא אמר לי את זה כי רצה להוציא ממני את המיטב, או שאולי הוא באמת חשב שאני לא מסוגל לשיר את הקטע הזה כראוי…
"אבל את הסיפור שרציתי לספר עכשיו, אבא היה מספר מעת לעת. זה היה כשהוא הקליט עם מקהלת ילדים שיר שמסתיים במילים: "שרנו ילדים הלכות ומנהגים, הלוואי ויום אחד נהיה תלמידי חכמים".
"הסיומת הזאת מגיעה במהירות יותר קצבית, ועם טונים שעולים לגובה. אבא שר את זה עם הילדים שוב ושוב, וזה לא הצליח. כל פעם הוא עשה איתם חזרות על הקטע האחרון עד שכולם שרו אותו טוב, ואז הקליטו את כל השיר מהתחלה, ושוב נכשלו בסיומת שלו.
"בינתיים כבר הגיעה קבוצה אחרת של מוזיקאים שאינם שומרי תורה ומצוות. הם באו להקלטה שנקבעה להם מיד אחרי הקבוצה של אבא, והיו צריכים להמתין עד שהוא יסיים. בסופו של דבר הצליחו אבא והילדים להוציא דבר נאה ומתוקן והשיר הוקלט בשלמותו בצורה מצוינת.
"כשיצאו החוצה שמע אבא את המוזיקאים הללו שרים זה עם זה: "הלוואי ויום אחד נ-ה-י-ה תל-מי-די ח-כ-מיםםםםם!!!".
"מי יודע", היה אבא אומר בחיוך, "אולי בזכות זה אחד מאותם מוזיקאים יושב היום באיזה בית כנסת צדדי בבני ברק והוגה בתורה הקדושה, במטרה להיות תלמיד חכם. הלוואי!".