עמוד היומי עם גישמאק: דאמר רב נחמן: צריכא מילחא בישולא כבשרא דתורא
בגמרא הובאו דברי רב נחמן, שאמר שטבע המלח שאינו מתבשל אלא בכלי ראשון על גבי האש, כמו בשר שור, ואם אינו על גבי האש אינו מתבשל אפילו בכלי ראשון. ובדעת רבי חייא יש ב' לשונות בגמרא, ללשון השני דעתו כדעת רב נחמן, אך ללשון הראשון שנה בברייתא להיפך, שמלח חמור אפילו משאר תבלין, ומתבשל אפילו בכלי שני, ואסור ליתנו אפילו בכלי שני כל שהיד סולדת בו. להלכה פסק בשו"ע (או"ח סי' שיח ס"ט) כדעת רב נחמן וכלשון השני בדעת רבי חייא, שמלח אינו מתבשל אפילו בכלי ראשון אלא אם כן הוא על גבי האש, והרמ"א כתב שהמחמיר כדעה השניה שמלח מתבשל אפילו בכלי שני, תבוא עליו ברכה.
המאירי במשנתנו (לעיל ע"א ד"ה המשנה הרביעית) הקשה, איך אמרו שאין המלח מתבשל אלא בכלי ראשון על גבי האש, והרי אנו רואים אותו שהוא נימוח אף בכלי שני. ותירץ שמיחויו אינו בישול, שאף אם ניתן את המלח במים צוננים נראה שהוא נימוח, ועל זה שהוא נמס אינו חייב משום מבשל, שאינו בישול עד שישתנה טעמו של המתבשל מפני הבישול. ומלח אין משתנה טעמו אלא בכלי ראשון על גבי האש.
והקשה חכ"א בקובץ אור עמרם (א, עמוד נט) לפני בעל הלהורות נתן, שאמנם אנו רואים שהמסת המלח אינה נפעלת על ידי חימומו, וכדברי המאירי, אך לכאורה אין דבר המשתנה בו על ידי החום, כי אם התכת המלח בחום גבוה מאוד (800 מעלות צלזיוס), וחום זה אינו מצוי כלל אף בכלי ראשון על גבי האש, ואם כן קשה על איזה בישול מלח אמרו חכמים שמתבשל בכלי ראשון על גבי האש.
והשיבו בעל הלהורות נתן, שיש לומר שהמלח שדיברו בו בסוגייתנו הוא מלח הנחצב מן הקרקע, ולא במלח שנעשה ממי הים, שהרי במלח הנעשה ממי הים כבר הביא במגן אברהם (ס"ק לא) בשם המרדכי (רמז שח) שאין בו משום מבשל בשבת, כיון שכבר נתבשל קודם, בזמן עשייתו, ואין בישול אחר בישול. מעתה יש לומר שמלח הנחצב מן הקרקע שהוא קשה ביותר, אינו נמס במים צוננים, וצריך בישול בכלי ראשון כדי להמיסו, וזהו ענין בישול המלח שבסוגייתנו וכך כתבו בפרי מגדים (א"א ס"ק לא) ובתשובה מאהבה (שו"ת, ח"א סי' רט) כתב שהמלח שדנו בסוגייתנו הוא מלח הנחצב מההר [ושלא כדברי המאירי שאין הנידון בסוגייתנו על מיחוי המלח].
[וע"ע באור עמרם שם מה שכתב ליישב באופן אחר מהו ענין הבישול המבואר בסוגייתנו במלח, שהוא לתקנו ולהוציאו מן המים ומתערובות שאר חמרים המעורבים בו].
החזרת תבשיל מלוח
בהר צבי (ט"ל הרים מבשל סי' ג) העיר על מה שכתב הרמב"ם (שבת פ"ג הי"א) והביאו המגן אברהם (סי' רנד ס"ק כג) שדבר שנתבשל כל צרכו אין בו משום בישול ומותר להחזיר בשבת אפילו לכירה שהבלה מרובה מהראשונה, וכן בהטמנה מותר להוסיף כיסוי השומר יותר את החום (שו"ע סי' רנז ס"ד) ואפילו עומדת על גבי התנור ועל ידי זה מוסיף חום אחר, מאחר שאין בו משום בישול ואין שם איסור הטמנה, ולא חילק בזה בין בשר שור לבין בשר עוף וירקות וקטניות, ולכאורה כיון שפסקו השו"ע והפוסקים שהמלח צריך בישול כבשר השור, ולכן התיר לשים מלח בכלי ראשון, וגם הרמ"א כתב רק לחשוש להחמיר כדעה האחרת שיש בישול במלח גם בכלי שני אך לא להקל על פיה, ואם כן קשה מה מועיל שהירקות נתבשלו כל צרכן, הרי המלח שעליהן לא נתבשל כל צרכו, ורק על ידי החזרה ותוספת החום מתבשל.
בתשובתו צידד להתיר מכמה טעמים. הראשון, שיש לומר שלענין המלח הוא דבר שאינו מתכוין, שכוונתו רק לחמם התבשיל כבתחילה ואינו מתכוין לבשול כלל, ועכ"פ לא איכפת לו, ואין זה פסיק רישא שהמלח יתבשל עכשיו, ולהלכה דבר שאינו מתכוין מותר.
עוד כתב על פי דברי המגן אברהם (הנ"ל) שמלח הנעשה ממי הים על ידי בישול אין בו בישול אחר בישול, ורוב מלח שלנו נעשה ממי הים.
עוד סברא להיתר הוסיף, שנראה שמה שאמרו בסוגייתנו שמלח צריך בישול כבשר השור, היינו לענין הכלי שבו מתבשל, שאינו מתבשל אלא בכלי ראשון העומד על גבי האור ולא בכלי אחר. אבל בכלי שעומד על גבי האור הרי הוא מתבשל יותר מבשר, והוכיח כן מלשון הפרי חדש (יו"ד סימן סח ס"ק יח ד"ה והנה בש"ס). וכיון שהירק כבר התבשל בפעם הראשונה בכלי ראשון על גבי האש יחד עם המלח, ודאי נתבשל גם המלח ואין בחזרה חשש בישול כלל.
עוד יש מקום להקל בזה על פי מה שכתב במטה יהונתן (יו"ד סי' סט לרמ"א ס"ט), שמה שאמרו בסוגייתנו שהמלח צריך בישול כבשר השור, הוא רק כשהמלח בעינו ובתקפו, אבל אם נמס במקצת על הבשר נפסק כוחו, והוא מתבשל מהרה כשאר תבשילים.
(מתיבתא – פניני הלכה)