יש בסיפור זה ללמד אותנו כי מוויתורים לא מפסידים לעולם! להלן הסיפור מפי בעלת המעשה:
כשאחותי התחתנה, הוריי קנו לה דירת שלושה חדרים במחיר זול באחד הפרויקטים לציבור החרדי. כשאני התחתנתי, מחירי הדירות עלו. בכל זאת ההורים קנו לנו דירת שלושה חדרים מרוחקת מעט מהאזור בו גרה אחותי. אחרי 25 שנה אני ואחותי היינו משפחות ברוכות ילדים שדירת שלושה חדרים כבר לא הספיקה לנו. לסגור מרפסת או להוסיף חדר לא היתה אפשרית.
היה צורך בשטח נוסף לילדים שנולדו וגם לגדולים יותר שרצו פרטיות. למרות שאנחנו אוהבים מאוד את הדירה ואת הסביבה לא היתה לנו ברירה אלא לחפש דירה אחרת. באותו זמן היו בעיר מספר פרויקטים בבניה. חשבנו למכור את דירתנו ובאמצעות משכנתא ארוכת טווח נשפר את תנאי החיים שלנו. אחרי בירור קצר הבנו כי אנחנו בבעיה. כל הפרויקטים נמכרו כבר על הנייר. לא היתה דירה אחת פנויה שתענה על צרכינו.
יום אחד בעודי במקום עבודתי קיבלתי שיחה טלפונית. מנהל משרד המכירות של אחד הפרויקטים הודיע לי כי קונה אחד ביטל את הקניה והתפנתה דירה המתאימה לנו. רק שנדע שיש הרבה כמונו שהשאירו פרטים והוא מודיע שהראשון שיביא את דמי הקדימה ויחתום – ירוויח. הוא לא מחכה לאף אחד. מיד ביקשתי רשות מהמנהלת לצאת להפסקה קלה. התחלתי להרים טלפונים כדי לגייס את הסכום. בעלי בזמן הלימוד לא פותח את הסלולרי ולכן היה ברור שלא אוכל לדבר איתו בבוקר. עלי לבדוק בעצמי איך אני מגייסת את הסכום הראשוני. לא יכולתי אלא להתפלל שהדירה הזו תישאר שלי.
לא היה פשוט לחפש את הסכום, אבל התכוננו לשלב הזה וחשבנו שאם ייווצר מצב שכזה נלווה את הכספים מתוך רשימת אנשים וארגונים שיעזרו לנו. ארגנתי ב"ה את הכסף. חיכיתי לצהריים, אז אפגוש את בעלי לארוחה עם הילדים ואספר לו.
מבחינה טכנית יש לי את הסכום ואפשר לתת צ'ק במקום. משם ניסע למשרד המכירות בשטח ובעזרת ה' עד הערב נהיה בעלי דירה חדשה משלנו ונוכל להוציא את דירתנו הישנה למכירה. בצהריים מיהרתי הביתה. בעלי כבר היה שם. בכמה מילים סיפרתי לו וראיתי את האושר מתפשט על פניו. השארנו את הקטנים בידיהן של הגדולות ומיהרנו לקחת מונית לאתר הבניה מצוידים בפנקס צ'קים.
נכנסנו לשם ואז ראינו זוג נוסף שיושב וממתין. משום מה חשבנו שרק אנחנו נצליח לגייס את הכסף במהירות והגענו הכי מהר שיכולנו. ההפתעה היתה יותר גדולה כי מי שחיכו למנהל המכירות היו אחותי וגיסי. גם הם חיפשו דירה גדולה, גם להם צפוף, גם הם השאירו בקשה להודיע להם וגם הם כבר גייסו את דמי הקדימה והם פה.
דירה אחת ושנינו צריכים את אותה דירה. מי תוותר ומי תיהנה מדירה חדשה וגדולה? מי קודמת למי – היא שבאה ראשונה או אני שהצפיפות אצלי יותר קשה? היא שגדולה ממני או אני שנחנקת יותר בפחות מטרים עם משפחה יותר גדולה. זה היה מאוד לא נעים. למרות שאנחנו אחיות קרובות ואוהבות, היה קשה לחשוב על ויתור. יש כאן גם בעלים – וגם להם יש דעה, ויש ילדים שסובלים מהצפיפות.
מה עושים?
אחרי התלבטויות הפקדנו צ'ק אחד בידיו של מנהל המכירות. הודענו לו שהוא יקבל הודעה על שם מי לרשום את הדירה. בינתיים היא תפוסה – לנו או להם. חזרנו לבית ליום סוער של דיבורים ומחשבות.
גם אחותי ניהלה בביתה דו-שיח מורכב. כל המשפחה המורחבת ידעה על כך. החלטנו לוותר על הדירה. חששנו שלא תפרוץ מחלוקת. ויתור לא פשוט שישאיר אותנו בצפיפות. החלטנו והיינו שלמים עם ההחלטה. כך הגענו אל משרד המכירות כדי להודיע להם את החלטתנו. להפתעתנו מצאנו שם את אחותי וגיסי. גם הם חשבו לוותר. כמעט רבנו שם על הזכות לוותר. בסוף לקחנו את הצ'ק שלנו בחזרה, בירכנו בחמימות אמיתית מכל הלב את אחותי וגיסי והשארנו אותם שם לחתום על המסמכים.
התקופה הבאה לא היתה קלה. אחותי קיבלה את הדירה . כשעברה אליה היתה לה רווחה ענקית. שמחתי בשמחתה, השתתפנו מכל הלב בחנוכת הבית ואפילו הכנו מנה ראשונה. הצפיפות עדיין העיקה. אבל לא מוותרים על המעשה הוויתור. כחצי שנה אחרי שאחותי עברה השכנה לידינו פנתה ושאלה אם נרצה לקנות ממנה את דירתה. הוריה קשישים והם זקוקים לעזרה לכן היא עוברת עם משפחתה לגור לידם. היא ידעה על הצפיפות שלנו ולכן היא הציעה לנו אותה לפני כולם.
עוד באותו ערב ענינו תשובה חיובית. זה לא היה קל כי לא יכולנו להסתמך על מכירת הדירה שלנו בתור חלק מהתשלום. אבל היו יתרונות אחרים: היות שמדובר בעוד דירה, נוכל לבנות חלק ממנה כיחידת דיור קטנה ולהשכיר אותה. לכן אנחנו יכולים לקחת משכנתא גדולה מאוד ולשלם בעזרת דמי השכירות חלק ממנה, כך שיישאר לנו לשלם רק את הסכום שתכננו מלכתחילה עבור הגדלת הדירה.
שנה לאחר מכן היתה לנו דירה מחודשת, גדולה ויפה וגם דירה נוספת צדדית שהושכרה במהרה במחיר הרבה יותר טוב משחלמנו עליו. אין מישהו שלא רואה בסיפור השגחה עליונה ותמורה מיידית ושווה במיוחד לוויתור!
(מתוך העלון 'אור שרה')