"טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף" (תהלים קי"ט ע"ב)
מאת הרב אליהו שור
בימי מלחמת העולם השניה, שעה שסערו וגעשו הרוחות בכל מרחבי יבשת אירופה, התגורר הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצוק"ל – מי שהוכר לימים בגדלותו וצדקותו – בלונדון בירת בריטניה. וכמו שידוע התייצבה ממלכת בריטניה זו כצור חלמיש נגד התפשטותה של גרמניה וגרורותיה. כשאמנם בתחילה נראה היה שהמאבק אבוד מראש, ואין על מה להילחם. אולם עם הזמן וביחוד עם הצטרפות ארה"ב למערכה התהפכה הקערה על פיה, ולשארית ישראל היתה הפליטה בתבוסת הנאצים ועושי דברם.
הגרמנים בתגובה הפציצו את לונדון הבירה תמידין כסידרן, כשבכך נוצר חשש ממשי לשלומם של תושבי העיר והאיזור. מי שיהיה יכול לעקור ולנוס לערים אחרות עשה זאת לאלתר. אולם רבי יחזקאל, גואל וקרוב לא היה לו בערים אחרות, ועל כן לא היה לו להיכן לנוס. מה גם ששימש כרבה הראשי של לונדון, ובשכך לא רצה לעזוב את צאן מרעיתו בשעות הקשות המתרגשות לבוא לעולם.
כל אימת שנשמעה אזעקה במרחבי לונדון תפס רבי יחזקאל את גמרתו האהובה ונס עמה אל המקלט השכונתי להתגונן מפני ההפצצות הכבדות של כוחות הרשע. המקלט היה די עזוב ומוזנח, מה גם שלא סיפק מענה מושלם, מוגן ובטוח מפני טילי הנאצים ופצצותיהם. אולם ברירה אחרת ממילא לא היתה לו. על כן השתכן בתוכה כשהוא סומך ובוטח על הקב"ה שיצילו ויושיעו מפגעי הנאצים וטיליהם.
בנק כספים גדול היה באנגליה, אשר לו היו סניפים רבים במרחבי הממלכה
בנק כספים גדול היה באנגליה, אשר לו היו סניפים רבים במרחבי הממלכה. מנהל אחד הסניפים שבאיזור מגורי רבי יחזקאל, שם לב לרבי יחזקאל והנהגותיו. וכשהחל להתחקות אחריו מתוך סקרנות טבעית גרידא, גילה שמדובר באיש אלוקים קדוש, יודע ספר ומחשבה ובעל מידות תרומיות ביותר.
לא עבר זמן רב ואותו מנהל סר לביתו של רבי יחזקאל כשהוא אומר לו: "ראה נא, רבי! הנני עוקב אחריך זה תקופה, ויוצא אני מהתפעלות לנוכח התנהגותך הפלאית והיוצאת דופן. ובשכך אמרתי להציע לכבודו רעיון פז. באשר בבנק האיזורי מצוי כספת גדולה ורחבת ידיים, שם מאחסנים את הממון הרב שבידי הבנק. וכספת זו מוגנת היא היטב באינספור שכבות בטון. ובאשר מתוקף תפקידי כמנהל הבנק כל מפתחות הבנק בידי, ואני המוציא והמביא הבלעדי לתוכה ולתוך כספתה, אתן פקודה לנוטרי הכספת ושומריה, שברגע שתישמע צפירת אזעקה המבשרת על ההפצצה הקרובה, יתנו לך להיכנס אל הכספת, ובכך תהיה מוגן ובטוח מפני ההפצצות הכבדות, ובכך תינצל נפשך וחייך!"
רבי יחזקאל הודה לו ביותר על מחוה אנושית זו. ואכן מאז כל פעם שנשמעה האזעקה הנוראה במרחבי לונדון, חש רבי יחזקאל לבנק וטמן עצמו בכספת, ובכך נשאר מוגן ובטוח מפני פגעי ההפצצות.
עברה תקופה ומנהל הבנק התעניין אצל שומרי הכספת על הסדר זה שרקם עם רבי יחזקאל, והאם הוא אכן מגיע להתגוננן בכספת. הפקידים השיבוהו שאכן רבי יחזקאל מופיע כל אימת שמתרחשת הפצצה, כאשר אף ניכר עליו שאיש אלוקים קדוש הוא. "אמנם", גילה אחד הפקידים. "חשד קל עולה בליבנו, כל פעם שרבי יחזקאל מגיע ובא לכאן. באשר הבחנו שבהיכנסו לתוך הכספת פנימה הרי הוא מסתכל סביבו כל הזמן על ערימות הדולרים הירוקים וכמויות מטילי הזהב שמצויים שם במבט משונה. ואז מתחילות שפתיו למלמל דבר מה. כשהוא מסתכל שוב הנה והנה זמן רב, ותוך כדי שפתיו אינם מפסיקים מלרחש דבר מה. איננו מכירים אותו ולא יודעים את דרכיו. אולם משונה היא התנהגות זו ביותר".
שמא מתכנן פריצה כלשהיא ליקח שלל מכספת הבנק ולרוקנה
"כאשר אף יתכן" גילו את חששם. "שאולי הוא משנן מספרים שונים מערמות הדולרים ודומיהם כדי לחוקקם במוחו ולזייפם, או שמא מתכנן פריצה כלשהיא ליקח שלל מכספת הבנק ולרוקנה.
ואולי לא. אולם החשד – חשד הוא. ויש לבררו היטב" הוסיפו.
מנהל הבנק שמע את החשדות ולא הגיב מאומה. אולם כשפגש פעם אחת את רבי יחזקאל שטח בפניו את העובדות לאשורן, כשהוא מברר בעדינות מירבית את הסיבה לתופעות אלו.
רבי יחזקאל הצטחק למשמע ה'חשדות'. ומיהר להסביר למנהל הבנק: "ראה נא, אדון יקר. כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי דבר טוב בעולם יותר מלימוד התורה בהתמדה ובשמחה. כשלכן הנני מנצל את שנותיי ועתותיי ללמוד את חכמת התורה בכל הכוח וללמדה! לעובדה ולשומרה! להחכים בה, לשנות בה ולהגות בה תמיד!
והנה במשך כל ימי מטבע הדברים לא יצא לי להחזיק בידי או להזין עיניי סכום גדול של כסף, עקב שאיני סוחר בענייני עוה"ז ודומיו. והנה עתה בהיכנסי אל תוך הכספת, הייתה זו הפעם הראשונה בחיי בה ראיתי בעיניי סכומים עצומים של מצלצלים, ערימות מטילי זהב וכמויות של מרשרשין שונים.
כראותי זאת הסתכלתי סביבי והתבוננתי בהם היטב, וזעקה אדירה החלה להתפרץ בקרבי וטיפסה עד לפי, כששאגה יוצאת מליבי לאמור:
"טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף!!"
כל סכומי הכסף, מטילי הזהב ושאר שטרות הכסף, הבל הם! אין בהם ממש! רק תורתינו הקדושה נצחית היא!!! מתוקה היא!! ומיטיבה היא עם לומדיה!
התורה היא סם חיינו! התורה היא אויר נשמתינו!!! ועדיפה היא עשרת מונים לאין ערוך וללא שיעור על פני סכומי הכסף אגדיים ככל שיהיו!
זה מה שמלמלתי בפי…
כשעומדים אנו בימי ספירת העומר, וסופרים את הימים בחכותינו לימים הנשגבים של קבלת התורה – סיפור זה בכוחו להעצים בקרבנו את חשיבות התורה עד למאוד, לדעת ולהבין ש – – –
טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף ! ! !
***
מצות ספירת העומר
"וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה" (ויקרא כג, טו)
המצוה: לספור כל יום ממחרת השבת, שהוא ט"ז ניסן, את הימים והשבועות לקראת חג מתן תורתינו, והוא הנקרא 'ספירת העומר'.
הטעם: נשמת אפו של כל יהודי באשר הוא היא תורתינו הקדושה והטהורה, וזו היא נשמת אפינו גם בתור אומה ישראלית כללית. וכן כל יציאתנו ממצרים לא היתה כדי לצאת מעבדות פרעה לעבדות עצמית לתאוותינו ולרצונינו הגופניים, אלא כדי לקבל את התורה שהיא חמדת שעשועינו, והיא המעמידה את קומתו השלימה של כל יהודי בכל אורחות חייו.
והנה יכולים אנו לראות אצל אדם מסוים איך שהוא סופר את הימים ואת השבועות לקראת יום מסוים ומיוחד, וזאת למה? משום שבאותו יום הוא עתיד לעבור חוויה סוחפת ומרגשת, ובשכך הוא מחכה ליום זה בכליון עיניים, כשהוא מצפה בכל רגע מתי יבוא היום עד כדי כך שהוא סופר את הימים ואת השעות שנשארו לו עד שיגיע היום המיוחד. זאת אומרת שהדרך לסמל ולבטא חשיבות לדבר מסוים הוא ע"י ספירת הימים שנשארו לנו עד לקבלתו.
א"כ זהו גם סוד ספירת העומר שעם ישראל מונה בעצם הימים הללו, בכך שהם מבטאים את זעקתו הנצחית של כל יהודי: "רצונינו לראות את מלכנו!" לקבל את התורה הקדושה שהיא חמדת שעשועינו, ללמוד בה ולשמרה כל ימי חיינו!
מצוה זו נוהגת: בזכרים ולא בנקיבות. בזמן הבית מדאורייתא, ובזמנינו נחלקו הראשונים האם המצוה היא מדאוריתא או שמא רק מדרבנן. [ראה מנחת חינוך מצוה ש"ו אות ה', וביאור הלכה סימן תפ"ט סעיף א]
ספרי היסוד העוסקים במצוה זו: הגמרא במקומות שונים בש"ס ובמיוחד במסכת מנחות. רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ז'. טור ושו"ע או"ח סימן תפ"ט.
שיתו ליבכם: אע"פ שמצות ספירת העומר היא מצוה של מ"ט יום בשלימות, מכ"מ מברכים עליה בכל יום ברכה חדשה בפני עצמה.
עצה טובה קמ"ל: הרי כל תכלית ספירת העומר היא ההמתנה המיוחלת לקבלת התורה. א"כ הזמן גרמא להשקיע עצמינו יותר ויותר בלימוד תלמוד תורתינו הקדושה באהבה, בהתמדה ובשמחה!