היום אנו לומדים בעמוד היומי: אמר רבי ינאי תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים. מאי היא, אביי אמר שלא יפיח בהן. רבא אמר שלא יישן בהן. ואמאי קרי ליה בעל כנפים, שפעם אחת גזרה מלכות רומי הרשעה גזירה על ישראל, שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו. והיה אלישע מניחם ויוצא לשוק. ראהו קסדור אחד, רץ מפניו, ורץ אחריו. וכיון שהגיע אצלו נטלן מראשו ואחזן בידו, אמר לו, מה זה בידך, אמר לו, כנפי יונה. פשט את ידו ונמצאו כנפי יונה, לפיכך קורין אותו אלישע בעל כנפים. ומאי שנא כנפי יונה משאר עופות, משום דאמתיל כנסת ישראל ליונה, שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף וגו', מה יונה כנפיה מגינות עליה, אף ישראל מצות מגינות עליהן.
דברי הגמרא צריכים ביאור, אמנם רואים בעובדה זו את מסירות נפשו של אלישע על הנחת תפילין, אך היכן נזכר בה שהנחת התפילין מצריכה גוף נקי, וכבר נתקשו בכך התוס'.
יתר על כן, הגמרא לקמן (קל, א) מזכירה שוב מעשה זה עם אלישע בעל כנפים, בהקשר למה שאמרו שם "תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר, כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון עבודת כוכבים ומילה, עדיין היא מוחזקת בידם, וכל מצוה שלא מסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון תפילין, עדיין היא מרופה בידם. דאמר רבי ינאי תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים. מאי היא, אמר אביי, שלא יפיח בהם, רבא אמר, שלא יישן בהם. ואמאי קרו ליה אלישע בעל כנפים וכו'" ואח"כ מביאה הגמרא שם את המעשה המוזכר בסוגייתנו. רש"י שם מבאר, שמכך שהוזכר מעשה זה באלישע משמע שרק הוא מסר עצמו על כך, ולא שאר ישראל. אך צריך ביאור מדוע מזכירה הגמרא שם שוב את המימרא של רבי ינאי שתפילין צריכים גוף נקי, ומבארת מהו גוף נקי, ומה שייכות מימרא זו למעשה שהיה עם אלישע בבורחו מהרומאי.
כמו כן יש להבין כיצד רואים במעשה זה שמסר אלישע את נפשו על התפילין כמו שפירש רש"י, אמנם במה שיצא לשוק עם תפילין על ראשו רואים שהכניס עצמו לסכנה, אך מכל המעשה שהיה אח"כ עם הגוי, שברח מפני הקסדור ואח"כ הסיר את התפילין ואמר שהם כנפי יונה, לא נראה שמסר את עצמו על מצוה זו, וכבר עמדו בזה התוס' לקמן שם, ודעת רש"י צריכה ביאור.
עוד קשה, ממה שמבארת הגמרא שאמר שיש בידו כנפי יונה כי כשם שהיונה כנפיה מגינות עליה כך ישראל מצוות מגינות עליהן, משמע שהיתה כוונתו ודעתו שינצל בזכות קיום המצוה. וממה שאכן נדמו התפילין לאותו קסדור ככנפי יונה, משמע שאכן הועילה לו לאלישע זכות מצוה זו, שהתפילין יגינו עליו ככנפי יונה המגינות עליה. אך קשה, הרי כבר הסיר את התפילין מעליו לפני שאמר כן, וכיצד הגינה עליו מצות התפילין לאחר הסרתם.
ובגוף עובדה זו שהיתה עם אלישע יש להתבונן, שהרי לאחר גזירת המלכות שלא להניח תפילין, היה רשאי שלא להניח תפילין מחמת הסכנה, וכמו שלכאורה מבואר ממה שהסיר את התפילין כאשר בא אליו הקסדור הרומאי, וכן כתבו התוס' והרמב"ן ועוד ראשונים בסוגייתנו, שלא היה מחוייב למסור את הנפש על השארת התפילין עליו. אכן מטעם זה גם היה רשאי מראש לצאת לשוק בלא תפילין, אף לסוברים שמעיקר הדין החובה להניח תפילין כל היום, שמ"מ אין חובה למסור נפש על כך. ומה שבכל זאת יצא אלישע לשוק עטור בתפילין, ביארו הרמב"ן והרשב"א כאן ועוד ראשונים, שהוא משום שרשאי אדם למסור את נפשו על קיום מצוה, אף כשאינו חייב בכך, והעושה כן מעלתו ושכרו גדולים ביותר.
אמנם הקשה בחידושי מהרי"ל דיסקין על התורה (סוף פרשת ואתחנן), אם אכן רצה למסור נפשו על הנחת התפילין, מדוע הסיר אותם מעליו כשהגיע הקסדור, היה לו להשאירם על ראשו ולמסור את עצמו על קיום המצוה, כמו שיצא לרחוב עם תפילין על ראשו נגד גזירת מלכות הרשעה.
עוד יש להבין, מדוע כשראה אלישע שהקסדור הבחין בו רץ מפניו, הרי לכאורה דבר זה מחשיד אותו עוד יותר, והרי בודאי סופו של הקסדור להשיג אותו, ואח"כ יקשה עליו להתחמק ממנו בטענה שאינו מקיים מצוה, כי ממה שברח ניכר שהיה לו מה להסתיר, וגם הקסדור יהיה מלא כעס עליו על כך שברח ממנו וגרם לו להתאמץ לרדוף אחריו ולהגדיל את עונשו, ובריחתו עלולה לסכן אותו, ומדוע עשה כן. הרי כל אחד מבין שמי שרואהו פקח או שוטר מבצע דבר אסור על פי חוק, ובדעתו להתחמק ולומר שלא עבר על החוק, עליו להישאר רגוע ולומר את ההסבר שלו, אך אם יברח וייתפס כבר לא יוכל לתרץ שלא עשה כלום, כי אם אכן כך הוא הדבר, יתמה עליו איש החוק מדוע ברחת ממני.
זאת ועוד אחרת, כאשר ניגש אליו הקסדור נטל אלישע את התפילין מראשו ואחזן בידו, ובפשטות עשה כן כדי להסתיר את הנחת התפילין, וכמו שהשיב לקסדור אח"כ שהם כנפי יונה ולא תפילין, אמנם לכאורה מה שנטלן מראשו למראה הקסדור עלול יותר להחשיד אתו, כי אם כנפי יונה הן מדוע נטלן והחביאן ברגע שבא אליו הקסדור. ובכלל, הרי ודאי ידרוש ממנו הגוי להראות מה יש בידו, ומה הועיל במה שהוציאם מראשו ואחזם בידו, והרי גם בעודם על ראשו היה יכול לומר שכנפי יונה הם. ולכאורה אם רצה להשתדל להציל עצמו מן הסכנה, יותר היה נכון מצידו לכסות את התפילין בכובעו כשהם עדיין על ראשו, וכך לא יבלוט הדבר כל כך, וגם ימשיך לקיים מצות הנחת תפילין בזמן שהקסדור מדבר עמו, וא"כ מדוע הסיר את התפילין מראשו ונתנם בידו.
נבאר תחילה את הטעם שרץ אלישע כשראה את הקסדור הרומאי. בודאי רצה אלישע למסור את נפשו על קיום המצוה החביבה של הנחת התפילין, אף שמן הדין לא התחייב בכך. אבל ידע כי כאשר יראה אותו הקסדור, בדרך הטבע הוא יסיר מעליו את התפילין ויקח אותם בכח, שהרי זהו תפקידו של הקסדור, ומבאר הגר"א מוילנא זצ"ל (בחידושי הגר"א כאן) שלכן שכשראה אלישע את הקסדור רץ מפניו בכל כוחו. הוא לא חשב שיעלה בידו להימלט מהקסדור בדרך זו, אבל רצה להספיק עוד כמה רגעים של מסירות נפש על הנחת תפילין בפרהסיא. ולכן רץ מפניו בכל כוחו, אף שבכך סיכן את עצמו יותר, כי עי"ז היה ניכר שיש לו מה להסתיר והוא אינו מקיים את חוקי הרומאים.
אמנם משכך, גוברת התמיהה דלעיל מפני מה כשבא הקסדור הרומאי הסיר אלישע את התפילין מעל ראשו, הרי היה לו להשאירם על ראשו, ולהרוויח עוד רגעים של הנחת תפילין, ומדוע לאחר שהתאמץ וסיכן את עצמו כדי להשאיר את התפילין עוד כמה רגעים על ראשו, שינה טעמו והסיר את התפילין.
בחידושי הגאון מהרי"ל דיסקין זצוק"ל על התורה (סוף פר' ואתחנן) מבאר את הדברים, שהסיבה שהסיר אלישע את התפילין מעל ראשו, היא מפני שכאשר הגיע אליו הקסדור, ועמד באותו הרגע בפני סכנת מוות מוחשית, הרגיש פחד ומורא, ומצינו שהגמרא (מגילה טו, א) מבארת את מה שנאמר על אסתר המלכה "ותתחלחל המלכה מאוד", שכשנודע לה על גזירת המן הרשע הוצרכה לנקביה, ומבואר שאימה ופחד עלולים לגרום לכך שהאדם יהיה נצרך לנקביו, וי"ל שכשהרגיש אלישע פחד זה, הוצרך לנקביו, ולכן הסיר את התפילין מעל ראשו, כדי לשמור על קדושתם ולא להניחם כשאין גופו נקי.
לפי זה מיושבים היטב דברי הגמרא "תפילין צריכים גוף נקי כאלישע בעל כנפים", כי הטעם שהסיר אלישע את התפילין מעל ראשו בזמן שהגיע אליו הקסדור, הוא משום שהרגיש שבאותה שעה אין גופו נקי, ולכן הסיר את התפילין מעל ראשו, וממנו יש ללמוד לשמור על גוף נקי בשעת הנחת התפילין.
ומיושבת גם השאלה דלעיל שמצד הטבע וההשתדלות לא הועילה לו כלל הסרת התפילין מעל ראשו, ואף הזיקה לו, כי זה הראה שהיה לו מה להסתיר, ומצד ההשתדלות היה נכון שישאיר אותם על ראשו ויסתירם בכובעו או יאמר שהם כנפי יונה, ולדבריו הטעם שלא עשה כן אלישע, אלא הורידם מעל ראשו, וסיכן את עצמו בכך, היה כדי לשמור על קדושת התפילין, שלא להניחם בגוף שאינו נקי, והוא הכניס את עצמו לסכנה גדולה יותר, כדי לשמור על פרט זה בקיום המצוה, לשמור על קדושת התפילין וכבודם כהלכתו, ולא להשאירם על ראשו כשאין גופו נקי.
בזה מדוקדקים להפליא גם דברי הגמרא להלן (דף קל, א) שמדברת על כך שישראל לא מסרו נפשם על מצוות התפילין, ומביאה את העובדה של אלישע בעל כנפים, ומבאר רש"י שהכוונה שרק הוא מסר עצמו על כך ולא שאר ישראל, ועל כך מזכירה הגמרא את הדין שתפילין צריכים גוף נקי כאלישע, ושאלנו מה השייכות של דין זה לדברי הגמרא שם העוסקת במסירות נפש על המצוה, ועוד צריך ביאור מדוע הובא שם כל המעשה שברח מפני הקסדור, הרי אין זה שייך למסירות נפש לקיום המצוה, והמסירות שלו היא רק במה שהיה יוצא לשוק עם תפילין על ראשו בשעת הגזירה. אך לדברי המהרי"ל דיסקין הענין מיושב היטב, כי דין זה שתפילין צריכים גוף נקי הוא מההלכה שעליה מסר אלישע בעל כנפים את עצמו, עבור זה הוא התאמץ והסיר את התפילין בפני הקסדור אף שסיכן את עצמו בכך, וכן לפי דברי הגר"א והמהרי"ל דיסקין כל מעשה זה המתואר בגמרא, שרץ מפני הקסדור והסיר אח"כ את התפילין בידיו, כולו בא מתוך מסירות נפש לקיום המצוה.
עמדנו לעיל על כך שממה שמבארת הגמרא מעשה זה שאמר שיש בידו כנפי יונה כי כשם שהיונה כנפיה מגינות עליה כך ישראל מצוות מגינות עליהן, משמע שהיתה דעתו שינצל בזכות המצוה, וממה שאכן נדמו התפילין ככנפי יונה, משמע שהועילה לו לאלישע זכות מצוה זו שיגנו עליו התפילין, והקשינו, הרי כבר הסיר את התפילין מעליו לפני שאמר כן, והיאך הגינה עליו מצות התפילין לאחר הסרתם.
אך להאמור לעיל הביאור הוא, שגם הסרת התפילין בפני הקסדור היא מסירות נפש כדי לשמור על הלכות התפילין שיהיו מונחות עליו רק בקדושה וטהרה, ולא תיפגם מעלתן, ואף זכות זו, היתה ראויה להגין עליו ולהציל אותו מן הסכנה.
ויש לכוין את הדברים בתשובתו של אלישע שיש בידו כנפי יונה, והגמרא מבארת שכנפי היונה מגינות עליה, והתוס' הביאו מדברי המדרש, שההבדל בין כנפי היונה לבין כנפי שאר העופות הוא, ששאר העופות עפים בשני כנפיהם, וכשהם יגעים נחים על גבי סלע, אך היונה כשהיא יגעה נחה בכנף אחת ופורחת בכנף אחת.
וביאור פשט דברי התוס' בשם המדרש הוא, שעל עוף רגיל אין הכנפיים יכולות להגין, כי מידה וגבול יש לכוח התעופה שלו, ואם ימשיך העוף הרודף אותו לדלוק אחריו, בסופו של דבר יתעייף הבורח ואז ישיג אותו הרודף, לכן הכנפיים אינם מגינות על העוף מפני העופות הרודפים אחריו. אבל היונה אינה כן, כי בידה לעוף בכנף אחת ולנוח בכנף השנייה, וחוזר חלילה, והאויב הרודף אחריה אינו יכול לעשות כן, א"כ הוא יתעייף ויחדל מרדיפתו והיא תמשיך במנוסתה, ונמצא שהכנפיים מגינות עליה.
וכשנתבונן בכך, מנוחתה של היונה בכנף אחד, אינה מנוחה בלבד, אלא הכנה של ההצלה והבריחה, כי מנוחה זו תתן לה את הכח להמשיך ולדאות בכנף זו כשיכלה הכוח של הכנף שבה היא עפה עתה.
על פי האמור לעיל, הנמשל לענין התפילין הוא, שהנחת התפילין על ידי אלישע בפרהסיא בשעת הגזירה, היתה מסירות נפש על קיום המצוה, ובריחתו מן הנוגש כדי להרוויח עוד כמה רגעים של קיום מצות תפילין, אף היא מסירות נפש נוספת על הוספה בקיום המצוה. ואף הסרת התפילין כשהשיג אותו הרשע, גם היא מסירות נפש לשם מצוה, כדי שיהיו התפילין שמורים בקדושה ובטהרה כהלכתן. וזכות זו של מסירות נפש לקיום ההלכה בדקדוקה, היא שעמדה לו לאלישע, שיהיו התפילין שהסיר מראשו ואחז בידו נדמים ככנפי יונה, וינצל מרודפו.
"לפיכך קורין אותו אלישע בעל כנפים" מהי ההדגשה בכינוי זה, ומהי משמעות המילים "אלישע בעל כנפיים"? מדוע קוראים לו כך, האם רק בשל המעשה של הצלתו מן המלכות? האם לא היה יותר נאה ומרומם לקרוא לו "אלישע בעל התפילין"?
אותו אלישע שאינו חש ואינו מתיירא מגזירת מלכות הרשעה, מחד גיסא יוצא הוא לשוק בפרהסיא עטור בתפילין של ראש הגלויות לכל, כהלכה המסורה, וכאשר הוא מבחין בשוטר הרודף אחריו, וחייו נתונים בסכנה, מוחו ודעתו נתונים בשאלה כיצד להרוויח עוד כמה רגעים של מסירות נפש, והוא רץ כל עוד כוחותיו הגופניים מאפשרים לו זאת, דרוך להשיג עוד רגעים של קיום הנחת תפילין בטהרתה במסירות נפש, עד כלות הכוחות, ומצליח לשמור על צלילות הדעת וגוף נקי תוך כדי מנוסתו, ולהניח את התפילין כהלכתן עוד כמה רגעים. מאידך גיסא, כאשר אימת המוות לופתת אותו באופן מוחשי, כאשר הנוגש כבר השיגו, מוחו ודעתו נתונים לשמירת דין הנחת התפילין בטהרתם, כהלכתם, בדקדוקם, וכאשר הוא חש שהחרדה כבר עברה את הגבול שבו מותר להניח את התפילין, ועתה הוא נצרך לנקביו ועל פי דין אסור לו להניח את התפילין כי אין גופו נקי כדבעי, בשלוות נפש עילאית הוא מסירן מעל ראשו בפני הקלגס, תוך כדי הגברת הסיכון הגדול שבו הוא נתון, כי בתוך סערה גדולה זו זוכר הוא לשמור על כך שהתפילין יהיו מונחים על ראשו רק באופן ובצורה הכשרה והנכונה על פי ההלכה. מסירות הנפש שלו להנחת התפילין, שבאה מרצונו והתנדבותו, ולא לצורך קיום חובתו, אינה התלהבות גרידא מתוך כיסופי הלב, מסירות נפש זו מבוקרת ומונהגת על פי השכל וההלכה הצרופה, והוא משאיר את התפילין עד הרגע שבו אסור לו להניחם, ורגע אחד לא יותר מכך.
ממש כמו אותה יונה, שיודעת מתי עליה לדאות בכנפיה כדי לברוח מן האויב, ומתי עליה להרפות כנף אחד ולעוף רק בכנף השני, כדי שהכנף האחד יהיה מוכן ומזומן לסייע לה להמשיך את הבריחה כשהכנף השני כבר לא יהיה מסוגל להמשיך. הנעת הכנף האחת והדממת הכנף השני, משרתות שתיהן את המטרה של בריחה מהרודף. וכך אף אלישע, יודע מתי יש להתאמץ להשאיר את התפילין על ראשו כדי לקיים את המצוה להניחן כהלכתן, ומתי יש למסור נפש על הסרתן מראשו, גם כן לצורך אותה מטרה של שמירת התפילין בקדושתן ומעלתן. זה הוא בעל הכנפים, שהאחת עפה והאחת נחה, שהשכל התורתי שולט על מעשיו ועל תנועותיו, והוא יודע מתי לדאות ומתי לשקוט, מתי להניח את התפילין ומתי להסירם, והכל כדי לעשות רצון אבינו שבשמים.