דקה מתוקה על העמוד היומי: תפילין
כאשר אומרים בירושלים "תפילין של ר' נתנאל סופר, שם דבר הוא. ר' נתנאל, הלא הוא ר' נתנאל תפילנסקי, סופר סת"ם היה, כותב כל תג ותג בתפילין בקדושה וטהרה. כל אימת שהגיע לשם הוי-ה, היה טובל במקוה ומקדש עצמו. הוא גם התקין את ה"בתים" של התפילן והרצועות והכל מתוך הידור מצווה.
רבי נתנאל עסק בעיקר בעשיית בתי תפילין ובכתיבת פרשיותיהן. הוא פיתח שיטות חדשניות בעיבוד הבתים, הקלף והדיו, ושיטות אלו הפכו עם הזמן לשיטה הנפוצה ביותר בתעשיית התפילין. עד לזמנו היו התפילין נעשות מעורות של בהמות קטנות – "בהמה דקה", כגון כבשים ועיזים. תפילין אלו היו רגישות ללחץ המופעל עליהן, והיו מתעוותות לעתים תכופות, דבר העלול לפסול אותן על פי ההלכה. העורות העדיפים לעשיית תפילין הם עורות של בהמה גסה. עורות אלו הם חזקים בהרבה מעור בהמה דקה, ומשום כך גם היה קשה מאוד לעבד אותם.
ר' נתנאל פיתח שיטות טכניות והלכתיות לעבד את התפילין מצוואר של שור, וכיום מייצרים תפילין בעיקר מעור זה. בשונה מרוב עושי התפילין, שאינם מייצרים בעצמם את הקלף שעליו נכתבים התפילין, אינם מייצרים בעצמם את הדיו, ואינם כותבים את התפילין במו ידיהם, היה ר' נתנאל יוצר את התפילין מתחילתן ועד סופן בעצמו. הוא לא סמך על איש שיעשה את העיבוד כראוי, בעיקר משום שרצה לעשות את הכל תוך מחשבה "לשם קדושת תפילין", כנדרש בהלכה.
בנוסף המציא ר' נתנאל שיטות ייצור, המצרפות את כל ההידורים ההלכתיים האפשריים באותן תפילין. הדיו שייצר ר' נתנאל היה סוד מקצועי, שעד היום לא פוענח. דיו זה נשאר מבריק וברור גם עשרות רבות של שנים לאחר כתיבתו. בירושלים נפוצה מסורת שאין צורך לבדוק תפילין אלו לעולם. גדולי ישראל, שראו את התפילין שמתוצרת ר' נתנאל, שיבחו אותן מאוד. ה"חפץ חיים", קיבל זוג תפילין מתוצרתו של ר' נתנאל, והתבטא כי הוא כיוון לפי כל הדעות, ואין חומרא או הידור שלא מצאו את ביטויים בתפילין אלו. כאשר קיבל בעל החפץ חיים את זוג התפילין הראשון שכתב ר' נתנאל, עשה יום טוב. את הזוג השני קיבל המקובל רבי שלמה אלישיב בעל לשם שבו ואחלמה.
"כאשר הגיע הסבא רבי אליעזר יהודה לבקר את אביו הסבא מסלבודקא, זה היה כבר באחרית ימיו, לאחר שחלה את חוליו, היתה התרגשות גדולה. הימים היו ימי החורף שלאחר חנוכה תרפ"ז. הסבא הגיע מארה"ב לאחר ששהה שם לטובת הישיבה. הוא יצא ממיר עוד בתרפ"ו (1926) והתעכב שם משך זמן רב עד שקיבל ידיעה כי מצבו של הסבא מחייב נסיעה לחברון. זה שנים שבן לא ראה את אביו ואב לא דיבר בלימוד עם בנו. זה חי בחברון וזה היה במיר, כל אחד בונה עולמות משלו. אבל השעה שהגיע הסבא לאביו היתה שעת אחר הצהריים מאוחרת, ובטרם החלו האב והבן לדבר והנה פנה האלטער ואומר: ראה, יש לי תפילין מהודרות שכתב רבי נתנאל סופר, אולי אתה רוצה להניח? מובן שהסבא לא סירב, הוא הניח את התפילין המהודרות של ר' נתנאל וקרא שמע עוד בטרם שקעה החמה.
ר' נתנאל סופר היה הסופר בהא הידיעה בירושלים של אותם הימים. הוא היה ידוע בשל העמל הפיסי והדייקנות שלו בהכנת התפילין, דבר שנמשך למעלה משנה כי בעיקרו היה ר' נתנאל מלמדני ירושלים ומהאנשים יראי חטא שבעיר הקדש. הוא אשר חישב את זמני עלות השחר וזמני הנץ החמה עד שהונצחו בלוח א"י של הרי"מ טיקוטשינסקי והיו לנחלת הכלל עד עצם היום הזה.
מספרים כי החפץ חיים הזמין אצלו זוג תפילין. עד היום שכבר עברו כתשעים שנה מאז פטירתו עדיין מהדהד שמו בהערכה של קדושה בירושלים. יחידי סגולה שיש בידם תפילין של ר' נתנאל, מספרים שהם נשמרים כאילו נכתבו אתמול. שם משפחתו האמיתי היה תפילינסקי, אולי משום שכל המשפחה שלו עסקה במקצוע הזה עוד לפניו. אנשי ירושלים אמרו כי העיקר הן הכוונות והייחודים שהוא מייחד בזמן העבודה על התפילין. התפילין שלו הפכו למושג נדיר אף באותם הימים בעיקר בגלל הדיוק שלו בביצוע ובגלל ההקפדה שלו על ההלכות. נדירות היו התפילין, כי מי יכול היה להרשות לעצמו לשלם בעד טירחה כה רבה כמו של ר' נתנאל.
ומנין היו לאלטער תפילין של ר' נתנאל??
מספרת על כך חנה ליסקר בסיפרה: 'אגדת הסבא':
שוחחו ר' אריה לוין ורבי נתן צבי שעה ארוכה והמתיקו סוד ביניהם. בין השאר הביע רבי נתן צבי את משאלתו: אם אפשר להשיג לו את התפילין המיוחדות והמשובחות העשויות מעור בהמה גסה ורק יהודי אחד בירושלים ורבי נתנאל תפילינסקי שמו, יודע להכינם. אותו יהודי צדיק כבר לא היה בין החיים אך בכל זאת ניתן היה לפעמים להשיג דרך קרובים זוג תפילין משלו. אין צורך לספר שרבי אריה הבטיח לנסות ולחפש לו זוג כזה. ברדתו מהעגלה השבה מחברון לירושלים, ניגשה אל ר' אריה שהיה ידוע כאב לכולם, אישה אחת אלמנה ובידיה זוג תפילין מן הסוג המבוקש ומשאלה בפיה: אנא, אולי מכיר הרב מי שרוצה לקנות תפילין אלו? משל ר' נתנאל תפילינסקי הם ואני זקוקה מאד לכסף… כך מסובבת ההשגחה הפרטית את העולם. צדיקים רואים אותה עין בעין ועל כל צעד ושעל. עד כאן מתוך הספר.
לאחר פטירת האלטער ירש הסבא את התפילין ולאחר פטירת הסבא ביקש הדוד רבי בנימין ביינוש לשאול את התפילין לחודש ימים… ומאז לא נודעו עקבותיהם".
[האבא מסלבודקה, הגה"צ רבי חיים זאב פינקל, עמוד 239]
(דברים ערבים)