מאת: הרב ישראל היימן
"וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ" (כה כח)
קשה לנו היום לתאר לעצמנו את המציאות כמו שהייתה אז, להבין את המשמעות של המצוות שנהגו בזמן שישראל על אדמתם. התיאור הבא ינסה לקחת אותנו אל אווירת אותם הימים. גם היום כשאין לנו כהן בעבודתו ובית המקדש עדיין לא עומד על תילו יש לנו את האפשרות לנסות להבין מה המטרה של המצוות הללו ולתרגם אותם לחיי המעשה גם בימינו אנו.
אליצור הוא חקלאי בעל חווה גדולה. מהערוגות הרבות המסודרות על אדמותיו וחלקות עצי הפרי השונים הוא מפיק פרנסה ברווח לכל השנה. יש את עונת האבטיחים ויש את עונת הקישואים. יש את עונת מסיק הזיתים ויש את בציר הענבים. מכל אחת מהם הוא מרוויח יפה וזה מספיק לו עד התקופה הבאה.
פרנסה שמספיקה בשביל כלכלת אנשי ביתו ומספיקה ברווח גם בשביל קורבנות נדבה עליהם הוא מנוי ב'הוראת קבע' לבית המקדש. גם נדבותיו לבדק הבית הן מן המפורסמות, הכוהנים שמסובבים על הפתחים מידי תקופה מוצאים אצלו אוזן קשבת לב רחב ויד נדיבה. הוא מקפיד על שלש פעמים בשנה לראות ולהיראות עם עולת ראייה שמינה בבית ה', תמיד גם נוסף לזה מעות מעשר שני לרוב בהם הוא עורך סעודה דשנה לכל עניי ירושלים.
אבל לא לעולם חוסן, ימים קשים הגיעו על יושבי ארץ ישראל. לא כל העם סר למשמעתם של נביאי ה', יש כאלו שקצת מזלזלים, בקצה העם יש את אלו שמייצרים קרירות בעבודת ה'. גם על ביתו של אליצור לא פסח הנגע. בן ובת שנתפסו לכתות ה'מתקדמות' שפעלו בירושלים, אליצור נלחם בתופעה בכל כוחו אבל לא תמיד העניינים היו בשליטתו.
כשבית ה' עומד על תילו והארת הבורא בעולם חושית ממש, לכל דבר יש מחיר. אליצור מגלה להוותו שעסקיו כבר לא כתמול שלשום. 'הנה יד ה"… הפירות כבר לא כל כך משובחים, הירקות מרקיבים יותר מהר, חיש צונח הביקוש ואליצור לראשונה מזה שנים מתמודד עם גרעון בתקציב הבית.
כמו כל מי שחש מועקה או שהתרגשה עליו צרה הוא פונה במהירות אל הנביא שבעירו ובחרדת קודש שואל את פיו לשמוע את דבר ה', על מה ולמה עשה ה' ככה לו?
התשובה הייתה ברורה מאד! זהו סימן משמים על הנגע הפושה בביתך. זה קריאת השכמה לך לעמוד על משמר בני ביתך ולהחזירם לדרך הישר, ולהם לשוב מהירה בתשובה שלמה ולחזור לעבוד את ה' בכל ליבם במקדם.
תקופה לא קלה עברה על אליצור. הוא הוצרך לשנות מהרגליו ולעשות דברים שהיו לו לא נעימים בעליל. אבל מדבר ה' שבא ביד עבדיו הנביאים הוא לא סטה כמלא הנימה.
את השדות הוא מכר כדי להחזיר את חובותיו, כיון שהשנה הייתה העשרים וחמש ליובל, בדיוק במחצית התקופה, ויש עוד עשרים וחמש שנים עד היובל הבא, הוא הצליח למכרם ברווח ניכר ולהחזיר את כל חובותיו. אליצור הפך מחקלאי לפועל בשכר. בהמשך הוא קנה כמה ראשי בקר, אבל לשדות שלו הוא עוד לא חזר…
תקופה ועוד תקופה, אליצור חזר לראות את ברכת ה'. גם בניו ובנותיו חזרו זה מכבר לדרך הישר כשהוא הולך בדרך אותה מנחה אותו הנביא, גם כאשר נאמרו לו דברים שהם בבחינת על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין. לא פעם הרהר אליצור על הזכות שהייתה לו, שהבורא דיבר איתו בצורה כל כך גלויה, ממש לראות בעיניים את יד ה' המכוונת ואת רחמיו המרובים ששפך חמתו על השדות והפסדים כספיים ולא חלילה על דברים אחרים… הנביא הסביר לו בהזדמנות שאת הפריבילגיה הזו הקב"ה שומר לעובדיו הנאמנים איתם הוא מדקדק בעולם הזה עד חוט השערה כדי להביאם לחיי העולם הבא.
כך או כך, עוברות להם השנים, הילדים כבר נשואים כולם ונכדים רבים ממלאים את הבית. ככל שמתקרב היובל לאליצור זז משהו בלב. השדות… הם חוזרות ביובל! לעת שנות הבינה אני אחזור להיות חקלאי! עכשיו זה כבר לא בשביל הכסף, ברוך ה' הוא מסודר. אבל ההרגל של כל השנים והזיכרונות מהעבודה המרגשת באדמה צפים ומתחזקים ככל ששנת היובל מתקרבת.
אחרי המתנה ארוכה היא הגיעה. שנת שמיטה האחרונה עברה, וביום כיפור נשמעה תקיעת השופר המיוחלת. התרגשותו של אליצור גברה, ממחרת יום הכיפורים הוא יצא אל השדות החדשות – ישנות שלו. הוא רכן אל האדמה ונשם אל קרבו את הריח המוכר. השדה לא מעובדת בכלל אחרי שנת השמיטה שעברה, הכרמים קצת שוממים והפרדסים מלאים עשבים שוטים. אליצור חפן בידיו כמה צמחי פרא שצמחו סמוך לאחד העצים במטרה לעקור אותם. אבל פתאום הכתה בו ההכרה… יובל!! אסור לעבוד באדמה! יש לי עוד שנה ארוכה כנצח לחכות…
הוא התיישב על אבן סמוכה ומחשבות אפפו אותו. התקופה ההיא בה הוא מכר את השדות עלתה במוחו, הרצון להקריב את כל אשר לו רק בשביל לעשות את רצון הבורא, הכאב שבמכירת השדות וההקרבה העצומה לאורך כל התקופה שאחר כך. ההיצמדות להוראותיו של נביא ה' וההליכה בעיניים עצומות אחר דבר הבורא. כל אלו עברו בסך והחיו את עצמם במוחו ובליבו של אליצור.
הוא קם מן האבן והחל לצעוד חזרה אל ביתו. קולו נישא במרחב כשהוא מפזם לעצמו ניגון אותו הוא הדביק למילים שחזרו על עצמם שוב ושוב.
"כי לי כל הארץ"!!
נתח כל כך גדול מחיי השקעתי בשביל להתרגל להקריב את רצונותי תשוקותי אהבותי ומאוויי לכבודו של מי שאמר והיה העולם. עכשיו הזמן לקצור את הפירות…