רבי ברכיה
אמורא בארץ ישראל, דור רביעי לאמוראים, מגדולי בעלי האגדה בדורו. רבו המובהק של רבי ברכיה היה רבי חלבו, והיה רגיל למסור שמועות בשמו. אבל הוא קיבל תורה מהרבה מגדולי דורו ומסר דברים גם משמם, וכן מסר מאמרים אף מאמוראי הדורות הראשונים, כגון רבי יהושע בן לוי, רבי יוחנן ורבי אלעזר בן פדת [שאת מאמריהם שמע, כנראה, מאחרים בשמם] (תולדות תנאים ואמוראים).
רבי ברכיה נודע במיוחד בביאוריו ובדרשותיו בפסוקי המקרא, ומוזכר הרבה בגמרא ובמדרשים כדרשן היורד לעומק כוונת הכתובים ומבארם היטב.
אחד ממאמריו הידועים הוא: ״חלום, אף על פי שמקצתו מתקיים, כולו אינו מתקיים״. ומנין לנו זאת? מיוסף, שנאמר (בראשית לז, ט): ״חלמתי וגו' והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי״. בחלומו זה, השמש מסמלת את יעקב אביו, הירח את רחל אמו, והכוכבים מסמלים את אחד עשר אחיו, אשר כולם — אביו, אמו ואחיו — עתידים להשתחוות לו. אולם באותה שעה שחלם, אמו כבר לא היתה בחיים, שכבר מתה בלידת בנימין. הרי לנו, שאף חלום שעיקרו התקיים, כולו לא התקיים (ברכות נה, א-ב).
עור דרש: אמר הקב״ה לישראל: ״בני, אם ראיתם זכות אבות שֶׁמָטָה (שנפלה), וזכות אמהות שנתמוטטה (שנפלה) – לכו והדבקו בחסד״. מה טעם? שנאמר (ישעיה נד, י): ״כי ההרים ימושו (יסורו ממקומם)״ – זו זכות אבות; ״והגבעות תמוטינה (תיפולנה)״ – זו זכות אמהות; מיכן ואילך – ״וחסדי מאתך לא ימוש, וברית שלומי לא תמוט, אמר מרחמך ה׳״. כלומר, לכו והדבקו במעשי החסד שציויתי אתכם לעשות (״חסדי״), וזכות זו תגן עליכם (״מאתך לא ימוש״) (ירושלמי סנהדרין י, א, על פי יפה מראה שם).
עוד דרש את הכתוב במשלי (ח, ד): ״אליכם אישים (אנשים) אקרא״. שיש לתמוה למה נקט הכתוב לשון ״אישים״ במקום ״אנשים״, שהיא הצורה הרגילה לריבוי המלה ״איש״? אלא שהכתוב בא ללמד ש״הרוצה לנסך יין על גבי המזבח, ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין״. כלומר, הרוצה לזכות כאילו הקריב נסכים לה', יכול לעשות זאת בפרנסת תלמידי חכמים, כי סיפוק צרכיהם נחשב כהקרבת קרבן. המלה ״אישים״ שבכתוב מתייחסת לתלמידי חכמים, והיא נדרשת גם מלשון ״קרבן אשה״(יומא עא, א).
הגמרא (ירושלמי פאה א, א) מביאה מחלוקת בין רבי ברכיה לרבי חייא מכפר תחומין בנוגע לביאור דברי המשנה (שם): ״ותלמוד תורה כנגד כולם״. אחד מהם ביאר, ש״אפילו כל [העושר של כל] העולם כולו אינו שווה ל[לימוד] דבר אחד מן התורה״. וחבירו ביאר, שהכוונה היא ש״אפילו כל מצוותיה של תורה אינן שוות ל[לימוד] דבר אחד מן התורה״ [שאם אפשר שהמצווה תעשה על ידי אחרים – תלמוד תורה קודם (ר״ש סיריליאו)].
מבני משפחתו של רבי ברכיה מוזכרת במדרש בתו, שהיה לה בן בשם רבי חייא (בראשית רבה ט, ה). והיה לרבי ברכיה אח בשם רבי שמואל, שהיה גדול בהלכה (ירושלמי ערלה ב, א). ואנו מוצאים שהיה לו עוד אח בשם רבי שמעון (ירושלמי ברכות ז, א לפי הגירסא שלפנינו; אולם לדעת תולדות תנאים ואמוראים הגירסא הנכונה שם היא ״שמואל״, וכן הגירסא בירושלמי כתב־יד רומי שם).
(מבוא לתלמוד)