עמוד היומי עם גישמאק: במה בהמה יוצאה
ראובן הוא איש חקירות פרטי, ולצורך עניניו הוא משתמש בכלב הלבוש מצלמה זעירה המוסתרת בשרשרת שמסביב לצוארו. הכלב נכנס לבתים ומצלם, ומביא את התמונות לבעליו שמשתמש בתמונות. האם מותר בשבת להרשות לכלב לצאת מרשות לרשות ולצלם?
תשובה. מבואר במסכת שבת דף נא ע"ב 'במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה', ופרש"י לפי שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת, ומידי דמינטרא ביה בהמה, הוי תכשיט ואורחא, ולא הוי משאוי, ומידי דלא מינטרא ביה הוי משאוי, וכך נפסק בשו"ע (או"ח סימן שה ס"א ובמשנ"ב סק"א). לפי זה אסור לכלב לצאת מרשות לרשות כי מטלטל מצלמה ללא צורך שמירה על הכלב, אלא לצורך בעליו.
ואפילו אם הכלב יוצא מעצמו מרשות לרשות והמצלמה על צוארו מלפני השבת, ואין לבעליו שום ענין שישא את המצלמה שעל צוארו, חייב למנוע מהכלב לצאת, כמבואר במשנ"ב (סימן שה ס"ק עז) וז"ל: ואם נשאר איזה דבר עליה מערב שבת והיא רוצה מעצמה לצאת לחוץ, בעליה צריך למנעה שלא לצאת, מפני מצוות שביתת בהמה.
אמנם יש לדון האם מותר לעבור בידים על איסור טלטול מוקצה [של המצלמה] כדי למנוע איסור שביתת בהמתו שנעשה מעצמו. ויעויין מה שכתבנו לעיל (בדף ד ע"א) לגבי 'הדביק פת בתנור', שיתכן שרק במקום שיבוא לידי חיוב חטאת התירו אבל למנוע איסור עשה לא התירו לרדות את הפת, והנה בטעם רדית הפת י"ל שהוא משום מוקצה כיון שהפת עדיין בצק לא אפוי אינה ראויה לאכילה, וכ"כ האליה רבה (סימן רנד אות יז בשם הראב"ן, הו"ד במשנ"ב שם סק"מ).
אמנם יעויין בספר 'אבן ישראל' (דרושים וחידושים מהגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל, עמוד פא) שדן במי שנודע לו שהתבשיל הבשרי שמתבשל על האש בשבת נתערב בו חלב, באופן שיעבור על איסור בישול בשר בחלב, האם עדיף לסלקו קודם שיתבשל כמאכל בן דרוסאי כדי שלא יעבור על איסור בישול בשר בחלב, או שנאמר כיון שהתבשיל אסור בהנאה דינו כמוקצה ואסור לטלטלו. וכתב שם שאין להביא ראיה ממה שהתירו לרדות הפת, מפני שרדית הפת אינה אלא עובדין דחול (וכך מובא במשנ"ב סימן רנד ס"ק לה) משא"כ בנידונו שהוא איסור מוקצה, הרי שלמד שבנידון של רדיית הפת אין בעיה של טלטול מוקצה, [ואולי הוא סובר שבצק אינו מוקצה כיון שיש אנשים שאוכלים את זה כך, וכמו בשר חי שראוי לאומצא, או שסובר שיכול לרדותו בטלטול מן הצד], ואם כן אפילו אם נאמר שהתירו רדיית הפת כדי למנוע איסור עשה, מכל מקום יתכן שלטלטל את המצלמה שהיא מוקצה אסור, וכמו שהסתפק רבי ישראל מסלנט. [יש בזה גם שימוש בבעלי חיים כמבואר בשו"ע (סימן שה סעיף יח), אך יש לזה דרך והוא להתיר את החגורה, והמצלמה תיפול מעצמה, וכמבואר בשו"ע (סימן רסו ס"ט), ויעוין מש"כ להלן בדף נג ע"א בשם האגלי טל].
כל זה בבעל חי שהולך מעצמו, ונשאלת השאלה האם מותר לרמז לבעל חי וכדלהלן:
ישנם נכים המשותקים בכל חלקי גופם ויש להם קופים מאולפים המבינים על פי רמז מה עליהם לעשות. מה הדין כשרומזים לו להוציא בשבת מהבית לרה"ר האם עוברים על איסור מחמר?
תשובה. חידוש גדול נאמר בפני יהושע מסכת שבת דף נא ע"ב (בתוד"ה במה) וז"ל:… "הוצאה לר"ה אפילו באדם מלאכה גרועה היא, ולאו בכלל לא תעשה כל מלאכה היא, אי לאו דילפינן לה באפי נפשיה מקרא דלא יצא…, ואם כן משמע דלא שייך הך מילתא בבהמה כלל מדאורייתא, אלא מדרבנן"…, עכ"ל. לפי"ז אולי אפשר להקל בנכה חולה הזקוק להעביר חפץ ע"י בהמתו.
אך גיסי מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל העיר על הפני יהושע מלשון הגמרא במסכת שבת דף קנג ע"ב 'אין עמו נכרי מניחו על החמור, והלא מחמר ורחמנא אמר לא תעשה כל מלאכה', הנה מלשון זה 'ורחמנא אמר' משמע שהוא איסור תורה? ואפשר לדחוק שעל עיקר איסור מחמר שיסודו מהתורה הקשתה הגמרא, ולא שהתורה אסרה כשהבהמה עשתה מעשה הוצאה.
אך צ"ע מדברי הגמרא במסכת פסחים (דף סו ע"ב) שמקשה על הנאמר שם שבערב פסח שחל להיות בשבת, מי שפסחו טלה תוחבו [לסכין] בצמרו. והלא מחמר? ומשיבה הגמרא, שהוא מחמר כלאחר יד. ומקשה שוב הגמרא שהלא עדיין יש איסור דרבנן? משמע שאילו היה נושא כדרכו היה עובר איסור תורה? [יש להוסיף על קושיא זו, שלפי הפני יהושע הרי זה שבות דשבות במחמר, והיה צריך להיות מותר במקום מצוה רבתי זו של הקרבת פסח שיש בה בכרת]?
ואולי אפשר לתרץ קושיא זו שכל מה שכתבו התוס' שזו מלאכה גרועה, זה רק לר' שמעון הסובר שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור, ואם כן כל הוצאה אין בה תיקון הצריך לגופו וכל כולה היא טלטול גרידא מרשות לרשות, אבל לר' יהודה הסובר שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה, כי לא את התועלת אסרה תורה אלא את עצם מעשה המלאכה, אולי לשיטתו אין זו מלאכה גרועה ואליבא דר' יהודה מקשה הגמרא. [ועיין בזה להלן בדף צא ע"א בענין הוציא גלידה].
(חשוקי חמד)