בעמוד אותו אנו לומדים היום (שבת נא:) מובא שכאשר רבה בר רב הונא נסע בדרך עם לוי, והיו רכובים על חמורים, הקדים חמורו של לוי ללכת לפני חמורו של רבה בר רב הונא, ונצטער רבה בר רב הונא על בזיונו, לפי שהיה גדול מלוי, וסבר שעקף לוי את חמורו בכוונה שלא כפי סדר הכבוד הראוי, ובשל כך שאל לוי את רבה בר רב הונא שאלה בענין 'חמור שעסקיו רעים' – שהוא מרדן, כדי ליישב דעתו של רבה, שידע שלא בכוונה הקדים לרכב לפניו!
עקף את רבו עם רכבו – האם התנהג כשורה?
בספר 'חשוקי חמד' דן מסוגייתינו לפלפל בשאלה דומה במציאות זמנינו, שיירה של מכוניות נסעו לחתונה, ובראשם נסע רבם, ובאמצע נתקלו בפקק תנועה, אחד התלמידים שהוא מיומן ביותר עקף את רבו והצליח להקדימו, האם עשה כדין?
רבינו תם המובא בתוספות בסוגייתינו, הסיק על פי המובא בגמרא במסכת ברכות ש'אין מכבדים אלא בפתח הראוי למזוזה', שאין חובת כיבוד בדרכים כאשר כל אחד הלך לחוד, אלא רק כשהולכים יחד בחבורה חל חובת כיבוד אף בדרכים.
מעתה יש לדון האם נסיעה בשיירת מכוניות דינה כהליכה בחבורה, או כהליכה מזדמנת.
השפת אמת מבאר בכוונת רש"י בסוגייתנו, שאף אם נאמר שלוי ורבה לא היו הולכים יחד באופן שהיה לוי חייב בכבוד רבו, מכל מקום אסור היה שירכב לוי לפני רבה במתכוון, משום שאף כשאין חיוב על הקטן לכבד את הגדול אסור לו לגרום בכוונה שיתבזה. לפי זה יש לדון עוד בענין שלנו שאף אם נאמר שנסיעה ב'שיירת מכוניות' אין דינה כהליכה בחבורה, אפשר שיש בזה קצת ביזיון כשעוקף בכוונה, וע"כ יש להימנע מכך!