רבים שואלים אותי על העבודה שלי ב'דרשו', איך זה להתעסק יומם וליל בהרבצת תורה וזיכוי הרבים, ואני אכן עונה שמלבד הזכות האדירה שיש בכך, יש גם את הסיפוק והשמחה היומיומי שבעשייה עצמה.
טכנית, לכאורה זו עבודה משרדית מול מחשב וניהול המוקד הטלפוני, זה התיאור היבש. אך בפועל, ברגע שאני נכנס למשרד, אני מרגיש שבזה הרגע נכנסתי לאולם ענקי גועש ורועש של ייצור מכוניות יוקרה, או כל מוצר יוקרתי אחר שעולה בראשכם, שמחוץ למפעל – אי שם ברחבי הגלובוס מחכה הלקוח בהתרגשות ובציפיה גדולה למוצר היוקרתי שלו, ששילם עליו, לא בדמים של ממון העובר לסוחר, אלא בדמים של ממש, השקעה עמל ויזע בתורה הקדושה, בימים ובלילות, בשבתות ובחגים, באמצע הזמן ובבין הזמנים, בימים רגילים, ובימים עמוסים, איש איש וסדר יומו וחוק לימודיו.
כששומעים מבעד לשפופרת הטלפון קול נרגש השואל שאלה סתמית לכאורה, כגון תאריך או כתובת למבחן הקרב ובא, והשאלה עולה מעצמה: להתרגשות זו מה היא עושה? מספיקות עוד כמה מילים ש'בורחות' לשואל מהפה כדי להבין את ההתרגשות שלו, "אני לומד שונה ומשלש את דפי הגמרא וחש ממש שהם מונחים בכיסי", "למבחן הקודם הייתי ער כל הלילה שלפניו – איזה תענוג היה לחזור על דפי גמרא רבים במהירות ובהבנה". וההתרגשות מדבקת, עוברת אלינו המוקדנים דרך הטלפון, ואוחזת בנו.
יש את הטלפונים הסטנדרטים, המצויים, אך כלל אינם רגילים בעולמנו זה, נער צעיר שכל כולו שקוע בהוויות אביי ורבא, ומברר את הציון שלו במבחן האחרון ושמח בפרי עמלו. לך תספר על כך 'בחוץ' שיש נערים צעירים שכל מה שמעסיק אותם זה עוד עמוד גמרא ועוד תוספות מוקשה, וזהו כל עולמם. זר לא יבין זאת.
אך יש את הטלפונים שנשארים לאחריהם פעורי פה, והרבה יותר מכך: הטלפון מצלצל ועל הקו אשה שמבקשת לברר כמה פרטים טכניים עבור בני משפחתה שנמצאים בתוכניות דרשו השונות, היא מראש מדגישה ואומרת, מתנצלת, שהיא מתקשרת עבורם וחוסכת מזמנם שממול הגמרא, והטלפון הוא עבור כמה אנשים. הבירור הראשון הוא עבור אביה שיאריך ימים – בירור טכני לגבי שינוי מקום מבחן, הנתונים שבמחשב מראים שאכן הוא זכה לאריכות ימים, כה יתן ה' וכה יוסיף. הבירור השני זה עבור בעלה, לגבי הציון, חשוב לו לדעת אם הוא כבר יודע את החומר היטב או שעדיין הוא צריך לחזור עליו שוב ושוב. הבירור השלישי, זה עבור הבן, גם הוא רוצה לדעת את הציון ושליטתו בחומר, הם למדו ביחד בבין הזמנים למבחן, 'אבות ובנים' כפשוטו, אך לא רק שעה בשבת אחה"צ אלא שעות רבות בימים ובלילות, שעות לא שעות, טרוטי עיניים מחוסר שינה, אך העיניים מאירות ושמחות. לכשנתקבלה התשובה, אנו שואלים, עוד משהו? ונשמעת השתנקות בקולה, אולי הקליטה הפכה למשובשת מעט, אולי הם דמעות ההתרגשות והשמחה שחנקו את גרונה, -"כן, גם הנכד שלי רוצה לבדוק את הציון במבחן האחרון"…
אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו