דקה מתוקה על העמוד היומי: ויהי בעלות המנחה
היה זה בשנת תש"כ כאשר נסע האדמו"ר מפיטסבורג זצ"ל עם שמונה אנשים מבני קהילתו לחתונה בניו יורק. הטיסה מהעיר פיטסבורג לניו יורק אורכת שעתיים. ההמראה עברה כרגיל אולם כרבע שעה לאחריה הודיע לפתע הטייס כי המטוס בסכנה וכי לא ניתן להמשיך בטיסה. ציבור הנוסעים נכנס כמובן ללחץ ופאניקה. לאחר כמה דקות הודיע הטייס כי איתר שדה תעופה קטן באמצע שומקום, אליו שמים הם כעת פעמיהם בתקווה שיצליח להנחית את המטוס בשלום.
דקות ארוכות של מתח עברו עליהם עד שנעצרו גלגלי המטוס. הנוסעים ירדו אל שדה התעופה להמתין עד אשר יבוא מטוס חילופי.
גם הרבי ירד עם חסידיו אל שדה התעופה שהתגלה כמיועד עבור ייצוא תוצרת חקלאית, מצאו להם פינה שקטה ובה העבירו את זמנם יחד.
השעות נקפו והשקיעה התקרבה. הגיעה עת מנחה. כיצד יתפללו? הרי הם יחדיו בסך הכול תשעה אנשים, והאיך יהיה להם מנין?
נזכר אחד מהם בקבלה מהבעש"ט שכאשר ישנם תשעה אנשים לתפילה אזי יגיע גם עשירי. אך חבירו העיר כי ככל הנראה כאן זה יהיה יוצא מן הכלל שהרי כל נוסעי המטוס היו גויים.
בינתיים ביקש הרבי להיכנס לאחד הבניינים הגדולים שהיו בשדה התעופה, על מנת שיוכלו להתפלל בישוב הדעת. אותו שדה התעופה כאמור היה מיוחד לחקלאים, וטרקטורים ומלגזות רבים הסתובבו בו, אורזים את התוצרת החקלאית ומשגרים אל ניו יורק.
ניגש אפוא אחד החסידים לנהג טרקטור שנשא את הארגזים, ושאלו היכן יש מקום להתפלל. והנה, נהג הטרקטור החוויר עד שנראה היה קרוב להתעלף.
דקות ארוכות לקחו עד שהתאושש ואז סיפר להם כי הוא יהודי יליד וויליאמסבורג ומוצאו ממשפחה חסידית. ל"ע עזב הוא את באר מים חיים וירד מדחי אל דחי עד שילדיו כבר אינם יהודים רח"ל.
"ויהי בלילה האחרון", הוא נסער, "בא אבי בחלום ובפיו טענה: 'מדוע אינך שומר על היארצייט שלי? הרי אתה בני יחידי! היום היארצייט ואתה צריך להתפלל במנין ולומר קדיש!'
תוך כדי החלום השבתי לו, 'הרי כבר נפלתי מדחי אל דחי, מה לי ולתפילה? ובכלל מאיפה יהיה לי מנין לומר קדיש כאן במקום עבודתי?'
אולם לבסוף הבטחתי לו כי אם יהיה לי מנין – אתפלל ואומר קדיש. לא באמת חשבתי שזה יקרה. מניין יזדמנו למקום הנידח הזה יהודים? והנה אתם נחתם כאן".
כעת הבינו החסידים היטב על מה הגיעה התקלה במטוס, הכל עבור תפילתו של יהודי תועה.
את התפילה שהתפללו באותו שדה תעופה נידח לא שכחו עוד זמן רב. היהודי האובד זכה להתפלל בציבור ואמר קדיש לעילוי נשמת אביו. מאז עוד נתקרב היהודי וחזר לדרך ישראל ולימים הפך לחסיד פיטסבורג נלהב.
(עלון 'תפילתי' שע"י ק"ק באיאן)