עמוד היומי עם גישמאק: אמר רב יהודה אמר שמואל, בשעה שנשא שלמה את בת פרעה וכו'
הגמרא אומרת אמר רב יהודה אמר שמואל, בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים, ועלה בו שירטון, והלך וגדל עד שנבנה עליו כרך גדול של רומי שהיצר לישראל. ובברייתא שנו, שבאותו יום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב, אחד בבית אל ואחד בדן, נבנה באותו שרטון צריף אחד, וממנו התחלת איטליה של יון.
והנה בברכות (נד.) מבואר שהרואה את ההרים מברך 'עושה מעשה בראשית', וכן פסק בשו"ע (או"ח סי' רכח ס"א), והכוונה להרים וגבעות המשונים שניכרת גבורת הבורא בהם (שו"ע שם ס"ג). ולענין נהרות פסק בשו"ע (שם ס"ב) שאין מברך אלא כשראה אותם במקום שלא נשתנה מהלכם על ידי אדם, ואם כן אף על ההרים אין מברכים אם השתנו, וכמו שפירש באליה רבה (שם סק"א, הובא במ"ב סק"א) בשם אבודרהם (ברכות השבח וההודאה עמוד שדמ) בטעם ופירוש הברכה, ששבחו של מקום הוא כשמכירים היום דבר שאנו יודעין שהמקום בראו בששת ימי בראשית ועדיין הוא קיים, ק"ו לעושהו שהוא קיים, ולכן מברכים רק על דבר הקיים מששת ימי בראשית.
וכתב מהר"ר יצחק בואינו בספרו שלחן מלכים (או"ח סי' רכח ס"א, נדפס בקובץ זכור לאברהם תשנ"ד, עמוד צה, והובא גם בזכר נתן דיני ברכת הימים אות א בשם 'ספר שלחן מלכים כתב יד') שהרואה הרים הגבוהים שברומא לא יברך 'עושה מעשה בראשית', לפי שאינם מעשה בראשית, כמבואר בסוגייתנו שבא גבריאל ונעץ קנה בים והעלה שרטון ועליו נבנה כרך גדול של רומא.
מדברי השלחן מלכים עולה שפירש דברי סוגייתנו על כל ארץ רומא, אך בספר אהבת איתן בגליון העין יעקב (שבת כח.) שהביא מספר יוחסין (שלשלת הקבלה ד"ה אחיה השילוני) וצמח דוד (ח"ב תחילת האלף הרביעי) ושלשלת הקבלה וסדר הדורות (אלף השלישי ד"ה רבו של שלמה) שהקשו שלפי סופרי דברי הימים קרוניקה כבר היתה עיר הבירה של רומי עיר נושבת קודם, וגם המלעיגים על דברי חז"ל ימצאו פה מקום להראות כי זרה לנו ידיעת גלילת הארץ וכו', וכתב שכל הסיפור הזה אינו כמשמעו. וכן כתב גם הבן איש חי בבן יהוידע (סנהדרין כא: ד"ה ירד גבריאל), שבודאי הגמור אין מאמר זה כפשוטו, שאיך יתכן לומר שכל הארץ הגדולה והרחבה אשר כרך רומי בנוי בה, היתה ים קודם שנשא שלמה המלך את בת פרעה, ובמשך שנים שלא הגיעו לשבע מאות שנים נתחדשה קרקע זו בתוך הים ונבנה עליה כרך גדול של רומי שהיה בנוי בזמן בית שני, על כן ודאי מאמר זה נאמר על דרך החידה שבו רמוז ענין עמוק, ועיין שם במה שכתב בביאור עומק המאמר.
ובמה שנקט השלחן מלכים שכל שאר הרים היו מששת ימי בראשית ולכן מברכים עליהם 'עושה מעשה בראשית', הנה מהר"ץ חיות (נדה כג. ד"ה המפלת) הביא מספורי קורות הטבע שבתחילת הבריאה היתה הארץ כדורית לגמרי ולא היה לא הר ולא בקעה, ותמונה זו היא טבעית כמו כל צבא השמים, ואולם ברבות הימים נסתבבו הרים וגבעות על ידי הרוחות הסוערות בלי הפסק ועל ידי המבול, ולכן אנו רואים היום בתחתית הארץ אילנות ועצמות חיות שונות, אשר רבים מהם אינם שכיחים באקלימים הללו. ועל פי זה ביאר דברי הירושלמי (נדה פ"ג ה"ב) שלא נאמרה בהרים יצירה מבריאת העולם, ופירש הטעם כיון שההרים לא היו מתחילת הבריאה כלל, רק התהוו אחר כך במשך הזמן על ידי מסבבים רחוקים, ואין נופל עליהם לשון יצירה ובריאה כל כך.
והמהרש"ם (שו"ת, ח"ז סי' קז) הביא דבריו, וכתב שלפי זה נמצא לכאורה שבמקום שיש חילוק להלכה בין דבר המחובר מעיקרו לבין דבר שהיה תלוש ולבסוף התחבר, כגון לענין איסור הנאה במשתחווה למחובר לשם עבודה זרה, יהיה דין ההרים כדין תלוש ולבסוף חיברו, כיון שלא היו מחוברים מששת ימי בראשית אלא נתלשו ממקום חיבורם והתחברו שם. והעיר על זה המהרש"ם, שלפי דברי המהר"ץ חיות נמצא שאין מברכים ברכת 'עושה מעשה בראשית' אלא על הרים שבארץ ישראל לדעת רבי יוחנן (זבחים קיג.) שסובר שלא ירד המבול בארץ ישראל [ולדעת ריש לקיש (שם) אי אפשר כלל לברך], אבל על שאר הרים שבכל העולם חוץ מארץ ישראל אין מברכים, כיון שאינם במקומם שהיו בו בששת ימי בראשית.
(מתיבתא – פניני הלכה)