איידי דאיירינן היום בלימודינו ב'עמוד היומי' בענין חטא אדם הראשון ובענין המיתה שנקנסה על ידו, כדאי להביא חידוש נפלא ומעשה בעקבותיו, כפי שסיפרם הגאון רבי יצחק ישעי' וויס שליט"א גאב"ד 'נוה אחיעזר' – בני ברק (גליון 'נוה ההיכל', בראשית תשפ"א).
סיפר הגאון הפלאי רבי נתן לובארט זצ"ל: פעם ביקר הרה"ק מסוקולוב-קאצק זצוק"ל אצל הרה"ק האמרי אמת מגור זצוק"ל. ובתוך הדברים הזכיר הרה"ק מסוקולוב על ענין אבק המצוי על ספרים. תמה האמרי אמת: היכן מצוי אבק בספרים. השיבו הרה"ק מסוקולוב: הרי בספרים שאין יד בעליהם מגעת אליהם תקופה ארוכה מצטבר אבק. תמה האמרי אמת: מי הוא אשר יש לו ספרים ואין ידו מגעת אליהם תקופה ארוכה.
מאחר וכידוע היתה לאמרי אמת ספריה ענקית של עשרות אלפי ספרים, הביע הרה"ק מסוקולוב פליאה: וכי האמרי אמת מגיע לכל ספר מספריו, אף הנדחים ביותר בפאתי הארונות ובמרומיהם. השיבו הרה"ק האמרי אמת: ודאי שאני מכיר כל ספר בספרייתי, ויכולני לומר למעלת כ"ת דבר חידוש מכל ספר שיבחר!
פשפש הרה"ק מסוקולוב בארונות, ובחר בספר ממרומי הארון, שמלקט מדברי מחבר קדום. [בזכרוני שאמר שהיה זה ליקוט מספרי החיד"א. אולם לעת עתה לא עלה בידי לאתר ספר זה]. וחשב לעצמו: 'אם יצטט האדמו"ר מגור דבר, יאמר לו: 'מי מוכיח שמעלת כ"ת זוכר את הדברים מספר זה, אולי מעלת כ"ת זוכר מהספר המקורי, ובספר זה לא עיין כלל'.
מכיון שספר זה ספר ליקוט הוא, אומר דברים מהקדמת המאסף
אמר לו האמרי אמת: מכיון שספר זה ספר ליקוט הוא, אומר דברים מהקדמת המאסף… פותח הוא בשבח חותנו, שמחזיקו על שלחנו כבר מספר שנים כדי שיעסוק בתורה. וכותב: מנהג עירנו הוא שהחתנים הסמוכים על שלחן חמיהם ועוסקים בתורה, בחלוף מספר שנים כדי ליתן תודה ולחלוק כבוד לחמיהם, מדפיסים הם ספר ממה שהעלתה מצודתם חידושי תורה והלכה. וכך גם מהראוי שאעשה כן לכבוד חותני. אולם מאחר ואני שוקד על ספרי הפוסקים, ואין דרכי לחדש, איני יכול להדפיס ספר כזה. לכן אמרתי ללקט מחידושי ופסקי גדולי הדורות ולהדפיסם לכבוד חותני.
ודרך אגב אכתוב מה שזכיתי לפרש בענייני חתן וחמיו: בפרשת בראשית (ג, יב) כתיב: ויאמר האדם, האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ, ואוכל". וברש"י כותב: "כאן כפר בטובה". ובמדרש איתא שאמר "אכלתי ואוכל עוד". וכתב להסביר כוונת אדם הראשון.
שמנהגו של עולם, כשנושא אדם אשה, כשמתחילה האשה לנהל את מטבח הבית, אם היא בת עם הארץ, חוקר הבעל אותה ומדריכה, 'אל תקני בשר אלא אצל קצב פלוני, שהוא ירא שמים ולא יכשילנו בטרפות', וכן בשאר ענייני הכשרות. אבל אם נושא את בת רב העיר, אין צורך לחקור ולברר, כי בוודאי ראתה בבית אביה כיצד והיכן יש לנהוג כדי שכל המטבח יתנהל בכשרות.
וזה שהצטדק אדם הראשון: "האשה אשר נתת עמדי" – חוה, איננה בת עם הארץ, היא הרי יציר כפיך, ואתה הוא כמו חותני. לכן כאשר "היא נתנה", ידעתי שיכול אני לאכול ממה שנותנת, כי בוודאי יודע מה שנאסר עלינו לאכול ולא תכשילני, ולכן "ואוכל". ואף "ואוכל עוד", שהרי יש לי לסמוך עליה. ודפח"ח.
כך פירש המחבר את הפסוק. וזהו מה שענה לו הרה"ק האמרי אמת להרה"ק מסקולוב.
הרה"ק מסוקולוב נותר פעור פה…