"בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם" (ד, כט)
מדוע השתנתה הלשון אצל בני מררי, ובניגוד לבני קהת ובני גרשון שאצלם נאמר "נשא את ראש", אצל בני מררי לא נאמרה הלשון "נשא" כלל?
ביאר ה"חתם סופר" זצ"ל: שמות שלושת בני לוי רומזים על שלושה מצבים בחייו הרוחניים של עם ישראל. ישנו מצב שבו ישראל מקובצים בארצם – בבחינת 'קהת', לשון "ולו יקהת עמים", שפירושה אסיפה (בראשית מט, י ורש"י שם). ישנו מצב שבו ישראל מגורשים מארצם, בבחינת 'גרשון', וישנו מצב שבו הם סובלים צרות צרורות, בבחינת 'מררי'.
כאשר ישראל יושבים בארצם בבחינת 'קהת', נאמר: "נשא את ראש… לבית אבותם", על שם שהם מתחברים במעשיהם הטובים לאבותם ולאבות העולם וממשיכים את דרכם, וכך גם כאשר הם מגורשים מארצם בבחינת 'גרשון' נאמר "נשא", מפני שלמרות שהם נעים ונדים הם ממשיכים ללכת בדרך התורה והמצוות וממשיכים את דרך אבותיהם.
אמנם דורו של שמד, שהם בבחינת 'מררי' על שם שמיררו את חייהם, עוברים יסורים קשים ומרים על שמירת התורה והמצוות ואין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם, כמאמר הגמרא (פסחים נ ע"א) על הרוגי מלכות שאין בריה יכולה לעמוד במחיצתם. אם גם במצבים האיומים האלה הם ממשיכים לשמור את התורה, לא צריך לומר אצלם "נשא את ראש… לבית אבותם", משום שהם גדולים מאבותיהם ונמצאים במקום גבוה הרבה יותר מן הדורות הקודמים.
שח לי יהודי: סבו שעבר את השואה לא היה דתי כל כך, והקפיד רק על מצוות בסיסיות כתפילין, שבת ותו לא. לאחר פטירת הסב נולד לאותו יהודי בן, והם הלכו לשאול רב אם אפשר לקרוא לרך הנולד על שם הסב, שהרי אסור לקרוא על שם רשע.
"מה אתה אומר!" התרגש הרב. "הוא היה בשואה והמשיך לשמור שבת? אתה יכול לקרוא על שמו!"
על יהודי כזה צריך להגיד 'נשא'? הוא מרומם על כל ברכה ותהילה!
לאחר השואה החליט האדמו"ר רבי יואל מסאטמר זצ"ל לעלות לארץ ישראל ולהשתקע בה.
באו החסידים ואמרו לו: "רב'ה, מה יהיה איתנו? מי יברך אותנו? לאן נלך?!"
אמר להם: "לכו לבית כנסת ותחפשו יהודי שמניח תפילין ויש לו מספר על היד. הברכה שלו שווה יותר מהברכה שלי!"
בדומה לכך כתב רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל בשנתו האחרונה, כאשר ניטלה ממנו יכולת הדיבור: "לכו ותבקשו ברכה משלושה תלמידי חכמים זקנים ומיהודים שעברו את השואה!"
(רבי שלמה לוונשטיין שליט"א -נאה דורש כרך חדש – במדבר)