"כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם" (ו, כג)
פירש רש"י: "אמור – מלא [בדרך כלל המילה "אמור" כתובה בכתיב חסר, ובא הדבר ללמד:], לא תברכם בחיפזון ובהילות, אלא בכוונה ובלב שלם".
זהו המקור לנוסח הברכה שהכהנים מברכים: "לברך את עמו ישראל באהבה". ולכאורה קשה: היכן מצינו שהברכה צריכה שתהא "באהבה"? אלא, מזה שהתורה כתבה "אמור", בכתיב מלא, לומדים שהברכה צריכה להיות במתינות, עם כוונת הלב, עם לב שמח, וברכה כזאת לא יכולה להיות מלאכותית אלא "באהבה".
בספר "עובדות והנהגות" על הרב מבריסק זצ"ל, מובא סיפור מעניין:
הרב מבריסק היה גר בשכונת אחווה, שני רחובות מאחורי "זיכרון משה". לא היה לו מנין גדול, וכשלא היה כהן שיישא כפיו היו שולחים שליח ל"זיכרון משה" להביא כהן, ורק אז הש"ץ היה מתחיל בחזרת הש"ץ. לפעמים היו צריכים להמתין עשרים דקות, ואפילו חצי שעה, עד שהשליח מצא כהן שהסכים לבוא.
באחת הפעמים, שאל אחד מהמתפללים את הרב, וכמובן צריכים להדגיש שהוא לא שאל חס ושלום בחוצפה, אלא בשיא ההכנעה: "רבינו! תורה היא וללמוד אנו צריכים. רואים בחז"ל שהם הקפידו מאוד על טרחא דציבורא. נכון שברכת כהנים היא דבר מאוד גדול, אבל כל יום זה לוקח המון זמן. מבחינה הלכתית לא כתוב שאסור להתחיל חזרת הש"ץ כשאין כהן. יש כהן? נפלא עד מאוד, ואם אין כהן מה יכולים לעשות?"
ענה לו הרב תירוץ כה פשוט, אבל כה מרגש: "מה לא עושה יהודי במקרה שחלילה וחס הוא זקוק לאיזושהי ברכה, לאיזושהי ישועה? הוא נוסע לקברי צדיקים, תנאים, אמוראים, גדולי ישראל. תעשה חשבון שלפעמים הנסיעות ארוכות, ועליו להקדיש להן שעות ממושכות ואף להוציא הוצאות מרובות, אבל הוא יעשה הכל ובלבד שיגיע לשם, כי הוא מאמין בכוחם של צדיקים.
"והנה על ברכת כהנים, הקב"ה אומר: 'ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם' – הקב"ה אומר: אני, ביחד עם הברכות של הכהנים, אשמור עליך, אחון אותך, אביא לך ברכה ושלום. האם לא כדאי לחכות לכהן עשרים דקות ואפילו חצי שעה, שיאמר 'יברכך ה' וישמרך' וכו' כדי שהקדוש ברוך הוא יאמר 'ואני אברכם'?! לא צריך לנסוע עד הגליל או למקום אחר, זה כאן לידינו!"
לא רחוק מקברו של ה"חזון איש" קבור יהודי שעל מצבתו נחרטה תמצית חייו: רוב שנותיו הוא התגורר בחוץ לארץ, שם גידל את משפחתו וילדיו. וכיון שהיה כהן, ובחוץ לארץ הכהנים נושאים את כפיהם רק בתפילת מוסף בחגים, החליט בערוב ימיו לעלות לארץ ישראל וכך יזכה לקיים את המצוה בכל יום. הוא עזב את ביתו ומשפחתו ועלה ארצה.
הנה כי כן, יהודי פשוט, לא רב גדול, לא אדמו"ר, אבל חי עם אמונה, שאם הקב"ה זיכה אותו להיות כהן – עליו לנצל את הזכות הזאת עד תום, ולו במחיר של עזיבת בית ומשפחה.
מי שלומד את המדרש רבה בפרשתנו, איך התנאים והאמוראים הקדושים דורשים כל מילה בברכת כוהנים, ואלו ברכות טמונות בהן, זה ממש מרנין את הלב. ולכן אדם צריך להקשיב לכל מילה, ולא לעסוק בשום דבר בזמן הברכה.