כל אחד עולם מלא
"ויקריבו הנשיאים" (ז, י)
שנים עשר הקורבנות של הנשיאים מתוארים בהרחבה, בכל פעם חוזרת התורה ומפרטת כל מה שהביא הנשיא, על אף שיכולה הייתה לקצר – לכתוב פעם אחת ולציין כי כל הנשיאים הביאו כן.
מדוע?
הרמב"ן מתרץ שעל אף שכל הנשיאים הביאו את אותו קרבן, לכל אחד מהם הייתה כוונה אחרת בקורבנו, שכן כל שבט קיבל מיעקב אבינו הדרכה על העניין שאותו הוא צריך לתקן, לכן חזרה התורה ופירטה את קורבנו של כל אחד ואחד שנועד למטרה אחרת מכל השאר.
עוד הוא אומר, שהפירוט הגדול הוא מפני כבודם של הנשיאים. התורה נותנת חשיבות לקרבן הראשון של נחשון בן עמינדב בדיוק כמו החשיבות שהיא נותנת לנשיא האחד עשר שהקריב את אותו קרבן בדיוק. כל אחד מן הנשיאים הוא עולם בפני עצמו, ואין קשר בין זה לזה.
הרב יהודה עדס שליט"א המשיל זאת לאב לשנים עשר ילדים. כשחיתן האב את ילדיו הזמין אורחים לחתונה, ובכל פעם התרגש מחדש. ניגש אליו אחד האורחים ותמה: איך אתה עדיין מתרגש? אחרי שמונה חתונות כבר מתרגלים…
תמה האב: איך אפשר שלא להתרגש? הרי יש לי רק רבקה אחת, ומוישי אחד, ומיעקב יש לי רק אחד, וגם ראובן יש לי רק אחד ויחיד… כל אחד מהם הוא יחיד בשבילי!
את הסוד הזה מנחילה לנו התורה הקדושה – כשאתה יודע את המשמעות של כל יהודי, אתה מבין את עוצמת הברכה שיש בעולם מכל אחד ואחד.
בעניין זה שמעתי מעשה יפה: אברך נסע לארצות הברית לאסוף כסף לחתונת בתו. כשהגיע לביתו של אחד הגבירים התעניין הלה כמה ילדים יש לו. ענה האברך: יש לי חמש עשרה ילדים בלי עין הרע. אמר הגביר: אם יש לך חמש עשרה ילדים ואין לך כסף לפרנס אותם, אז אתה סתם פושע חסר אחריות! לי, למשל, יש בן אחד ואני דואג לו היטב!
זימן הקב"ה לאותו אברך תשובה, וכך ענה לו: שלושה שותפים יש באדם – הקב"ה, אביו ואמו. יש אנשים שהקב"ה עשה איתם שותפות פעם אחת, וזהו. השותפות נפלה. הוא נתן לך בן אחד, וכשראה שזה לא עסק, הפסיק איתך את השותפות. אך כשעשה איתי הקב"ה שותפות הוא ראה שאני שותף נאמן, וכיון שאני שותף נאמן, הוא המשיך לעשות איתי עוד ארבע עשרה שותפויות… שמע נא, אם אני שותף טוב להקב"ה, אז סימן שהעסק שלי טוב… כדאי לך לעזור לי ולהיות שותף שלי!
העשיר כל כך התרגש, עד שבו במקום אמר: מהיום ואילך עשינו עסק. לכל ילד אני רוצה להיות שותף אתך, ואתן לך עשרת אלפים דולר לכל חתונה שתעשה.
(רבי גואל אלקריף שליט"א -נאה דורש כרך חדש – במדבר)