עמוד היומי עם גישמאק: יוצא העבד בחותם שבצוארו, אבל לא בחותם שבכסותו
בספר שבט יהודה (אבן וירגא) מסופר אודות הצרות שעברו עם ישראל בארצות העמים בימי קדם, ושם (עמ' קנט ד"ה שנת קע"ז) מסופר שבשנה ההיא גזר הקרדינאל שילכו היהודים מצוינים בכעין עגלה [עיגול] במלבוש העליון, ולימים מועטים נתבטלה הגזירה. דברים אלו אמורים בארץ צרפת הדרומית, שבה בטלה הגזירה כמה חדשים אחר שנגזרה, אך במקומות אחרים בארץ צרפת התקיימה הגזירה שנים הרבה, ודנו הפוסקים לענין יציאה בשבת לרשות הרבים עם סימן זה, והביאו ראיה לנידון מסוגייתנו, וכמו שיבואר. גם בימי השואה נשאל בעל הראשית ביכורים ע"י קבוצת חסידים אם מותר להם לצאת בשבת למקום שלא הותקן בו עירוב, עם אות הקלון 'הטלאי הצהוב' שכל אחד היה חייב ללבוש על שרוול בגדו (ראשית ביכורים הנדמ"ח, עמוד תס).
בסוגייתנו נתבארו דיני יציאת עבד לרשות הרבים בשבת בחותם שבצווארו ובכסותו, ומבואר בגמרא שאין איסור דאורייתא ביציאתו בחותם, שאינו חשוב משוי אלא מלבוש. אך מדרבנן אסור לצאת לרשות הרבים בחותם שעשה העבד לעצמו, לפי שלפעמים מתבייש בו ויסירו ויבוא להוליכו ארבע אמות ברשות הרבים. אבל בחותם שעשה לו רבו, אם הוא של טיט אין חוששים לכך, כיון שאימת רבו עליו שמקפיד שלא יסיר את החותם, ולכן לא יבוא להסירו, ואם יפול לא יטלטלנו משום שאינו מקפיד להביא שבריו לבית אדוניו, ואם הוא של מתכת שמקפיד עליו רבו אם יאבד, לא יצא, מפני שאם יפול יביאנו לבית אדוניו. וחותם שבכסותו, אסור לצאת בו גם כשרבו עשאו, כיון שלפעמים מתנתק מהכסות, ומתיירא ומביאו דרך משא לבית אדוניו, ואם ארגו בבגד, מותר מפני שאין חוששים שיפסק מהבגד.
באור זרוע (הל' שבת סי' פד) הביא הלכות אלו, ואחריהן כתב, וכשהייתי אני המחבר בצרפת היינו מוליכים אופנים [עגולים כעין אופן] על הבגדים, כי כן גזרו על כל היהודים בעת ההיא. וזהו כמו חותם שעשה לו רבו שלא אסרו חכמים לצאת בו כיון שמתיירא להסירו, ואם יפול לא יחשוש להביאו, ולכן היינו יוצאים בהם לרשות הרבים. ויש שהיו תפורים בבגד לגמרי, ואותם מותר להוציא כמבואר בסוגייתנו לענין חותם שבכסות העבד שחיברו אליו בתפירה. ויש שהיו עושים אופן [עיגול] מן הקלף, ותופרים אותו במחט לבגד ויוצאים בו בשבת, וזהו כמו חותם העבד שעשה לו רבו שמותר הואיל ויוצא בו כל ימות השבוע. והביא בשם הר"ש מקוצי, שהיה דן להתיר מפני שהאופנים מחוברים לכסות ובטלים אצלו, והוכיח כן מהירושלמי (פ"ו ה"א), שכל דבר שהוא משוי כשהוא מחובר לכסות הרי הוא ככסות ומותר לצאת בו.
וכן פסק הרמ"א (או"ח סי' שא סכ"ג) להלכה, שהעגולים הירוקים שגזרה המלכות שכל יהודי ישא אחד מהן בכסותו, מותר לצאת בהן בשבת, אפילו אם אינו תפור בבגדו רק מחובר שם קצת. וב' טעמי ההיתר שכתב האור זרוע הובאו בפוסקים, במגן אברהם (ס"ק לד) כתב בטעם ההיתר מפני שהם בטלים לגבי הבגד אף אם הם מחוברים אליו רק קצת, ולכן אינם חשובים משוי. והוא כטעם שהביא האור זרוע בשם השר מקוצי. ובמשנה ברורה (ס"ק פג) כתב בטעם ההיתר, כיון שהם עצמם מלבושין שהולכים בהם בכל ימות השבוע, ואין חוששים שיתבייש ויסירנו ויבוא לטלטלו, משום שאימת מלכות עליו, וגם אין חוששים אולי יפסק ויטלטלנו להביאו לביתו, מפני שאין זה חשוב. והוא כטעם הראשון שכתב האור זרוע.
(מתיבתא פניני הלכה)