מאת: הרב ישראל היימן
רק השבוע קיבלנו אותה. כמו בכל שנה מחדש ניתנה לנו ההזדמנות לקבל את המתנה הזו חינם אין כסף – את התורה הקדושה!
דווקא עכשיו בימי ההשלמה שלאחר חג מתן תורתנו הק' כדאי להפנות מבט למשלו הנוקב של הגאון הצדיק המגיד הנודע, ר' שעפס'ל יודלביץ זצ"ל ולהכיר בערכה של אותה תורה שקיבלנו.
ההודעה פשטה כבשדה קוצים בכל רחבי המדינה. בעלי מגדלי עזריאלי עומדים לפני פשיטת רגל והם מוכרים את המגדל במכרז לכל המרבה במחיר. ניתן להגיש הצעות למשרדי עורכי הדין המפורסמים עד לתאריך הנקוב בהודעה.
עשרות רבות של יזמים שלחו הצעות. כל אחת מהם חתומה במעטפה חומה ושמינה. מפורטים בה כל הפרטים על אופני התשלום ומועדיהם ומגובים במסמכים אינספור.
התיבה שניצבה בלובי הגדול של המגדל הגבוה במדינה התמלאה עד מהירה בהצעות השונות.
ביום המיועד התישבו להם עורכי הדין, חברי הדירקטוריון וחלק מבעלי המניות במשרד המרווח של עורכי הדין לטקס פתיחת ההצעות. שידור חי לכל המעוניין הופעל, כל שולחי ההצעות, הכתבים הכלכליים ושאר בעלי עניין וסקרנים צפו בטקס בשידור חי.
מעטפה ראשונה נפתחת, מזכיר המשרד מכריז על גובה ההצעה, חמש מליארד וארבע מאות מליון שקלים. פרטים טכניים נוספים נאמרים, והנה מעטפה שניה נפתחת. ארבע מליארד ותשע מאות מליון שקלים. הצעה שלישית ורביעית, חמישית ושישית. סכומים אגדיים נפרסים על השולחן עם הצעות שונות ומעניינות.
לאט לאט מבינים כל בעלי העניין מי הן ההצעות המובילות. רחש בחש נשמע בקהל במשרד ותכתובות נמרצות עוברות בין הצופים השונים.
לפתע המזכיר עוצר את שטף ההקראה. כולם נדרכים למראה מעטפה משרדית לבנה ופשוטה. דף בודד נשלף ממנה והמזכיר בקושי מקריא את תוכנה. "אני זבולון, הסנדלר מרחוב תחכמוני מציע לקנות את המגדל בכל החסכונות העומדות לרשותי שכולם יחד כוללים אלף שמונה מאות ארבעים וחמישה שקלים ושלושים אגורות"…
גיחוך רם נשמע בקהל. פרץ של צחוק בלתי נשלט שנותן הפוגה קלה ברצף של הישיבה הרצינית והכבדה.
הוא גם לא שוכח להשאיר אצלו גם את השעון היוקרתי ואת החליפה…
עכשיו נפליג יחדיו אל חדרו של ר' יוחנן האמורא הקדוש…
נתאר לעצמנו את המעמד בו נכנס לחדרו מסטר אמריקנע'ר מדושן עונג. שעון זהב משובץ יהלומים על פרק ידו, חליפה יוקרתית לגופו ותיק מנהלים גדול ממדים אחוז בין פרקי אצבעותיו. הוא פונה לגדול הדור ומודיע שמאס בחיי התענוגות ובעולם הזה והוא רוצה מהיום והלאה לשבת בבית המדרש ולשקוד על דלתות התורה. אין לו מעתה מה לעשות עם כל הכסף והוא בא לתת אותם לר' יוחנן. הוא מניח את התיק על השולחן ומראה לר' יוחנן את כמות השיקים וערימות הדולרים, את איגרות החוב הממשלתיות ואת המניות מכל רחבי העולם. הוא גם לא שוכח להשאיר אצלו גם את השעון היוקרתי ואת החליפה…
ועל שולחנו של ר' יוחנן נשמע אותו גיחוך!! אותו צחוק כמעט כמו במשרדי המגדל…
"אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב ר' יוחנן את התורה בוז יבוזו לו"
ממש כך – בוז!!
וכאן היה ר' שעפס'ל דופק על הסטנדר שלפניו ומעיר את השומעים מהציור המוחשי.
מה רוצים מהגביר הלז? מדוע בזים לו? הלא הוא באמת מוכן לתת את כל אשר לו בשביל התורה, אין לך מעלה גדולה מזו! מדוע הוא דומה לאותו סנדלר שחושב לקנות את המגדל הגבוה במדינה בכמה שקלים עלובים? שם הוא אכן סכל ובער, אבל הגביר הלז הוא לכאורה באמת בעל מעלה?
אלא שהתשובה פשוטה והיא מקנה לנו הצצה אל מהותה של התורה.
הטעות של אותו גביר איננה בכמות הכסף שברצונו לשלם על התורה. הטעות היא בעצם העמדת התורה כמשהו שמדיד בכסף.
אדם שכל חיותו ועניינו הם הביזנעס לא יכול להבין שמתיקות של סברא לא משתווה בשום פנים לטעם של האוכל הטוב בעולם, שתענוג של סדר רצוף הכולל שעות של שקיעות בעומק הגיונה של תורה תוך ניתוק מוחלט מהבלי העולם הזה לא משתווה באף צורה לאיזה שהוא תענוג גשמי כלשהו.
מי שמנסה להשוות ולדמות את התורה לכל משהו שנגזר ממהות העולם הזה הרי שהטעות שלו היא בעצם ההשוואה ובכלל לא בגודל או הצורה של זה מול זה.
על ההשוואה עצמה מגיע הבוז העמוק. זהו סימן למי שלא תפס בכלל את מהותה של המתנה המופלאה הזו אותה קיבלנו השבוע.
אבל את בני התורה ועמליה לא ניתן לרמות. "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו"!! נותר לנו רק לשמור על המתנה הזו כעל בבת עינינו עד לקבלת התורה של שנת תשפ"ה ועד בכלל.