מאת: אלעזר גולדברג
יְבָרֶכְךָ ד' וְיִשְׁמְרֶךָ (ו' כד)
קדושת השבת עצומה ושמירתה חיונית לשמירת עם ישראל. לכן ראו גדולי ישראל צורך בהקמת וועדת רבנים שתעמוד בשער ותתריע על פרצות שונות אשר מתרבות חדשים לבקרים והניסיון מוכיח שעם הזמן הדבר משפיע ומרבה שמירת שבת בישראל.
אחד הדברים שמשפיעים יותר מהכל, הוא הדקדוק של שומרי המצוות בקיום הלכות שבת, כפי הידוע ממרן רבי ישראל סלנטר זצ"ל שכאשר יהודי יושב ולומד תורה בוילנא, יהודי בפריז נמנע מלהמיר את דתו. כך גם שמירת השבת אצלנו בני התורה, יכולה להשפיע על אחינו הרחוקים, שימנעו גם הם מלחלל את השבת.
אמנם מלבד זאת, במצב הנוכחי בארץ הקודש שישנם מפעלים ומקומות נופש וכדומה שלא זכו לאור השבת, חובה עלינו לשמור על שומרי התורה שלא יפגעו מכך, כגון אם יש חנות שבעליה שומר שבת ובאותו אזור קיימים גם חנויות מחללי שבת, עלינו לתמוך בשומר השבת כדי שלא יאבד את פרנסתו בעקבות כך שלקוחות רבים יעדיפו את המקום בו יוכלו לקנות גם בשבת, רחמנא ליצלן. כמו כן אנו דואגים שיהודי שומר מצוות לא ידחה ממקום עבודה בגלל שהוא חפץ לשמור שבת, כפי שהיה רגיל בארצות הברית לפני מאה שנה. ואם מתרחש דבר כזה אנו דואגים לו למקום עבודה אחר שומר שבת ומפרסמים לציבור שיתמכו דווקא בעסקים כאלה.
גם אם לפעמים נראה שעלולים להפסיד בעקבות קנייה או עשיית עסקים עם מקומות שומרי שבת, בגלל ששם המחיר יקר יותר וכדומה, עלינו לדעת שבאמת לא נפסיד מכך אלא רק נרוויח! בקידוש אנו אומרים: "ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו", התורה קוראת לשבת בשם קודש, ללמד שכשם שאסור לאדם ליהנות או להרוויח מהקדש מזבח, כך אדם שסובר ליהנות ממלאכה שנעשית בשבת לא יוכל לראות ממנה סימן ברכה לעולם, כי מה שירוויח כאן יפסיד במקום אחר! (בשם הגאון רבי יצחק מאלצן זצ"ל).
מוסיף על כך החפץ חיים, שאת הממון הכשר מקבל האדם מאוצר מלכו של עולם, אבל ממון איסור שבא על ידי עבירה, כגון גזל או חילול שבת, אינו מאוצר המלך אלא ממה שהאדם חטף בעצמו, ולכן חלים עליו מהשמים כל המקרים והצרות והם גם מכלים את הממון הכשר שיש לו מכבר. על כך נאמר בברכת כהנים: "יברכך השם וישמרך", ופירושו בחז"ל: "יברכך" – בממון, "וישמרך" – מן המזיקין, שאם הממון מגיע בכשרות הרי הוא מברכת השם והוא ישמור אותו מההיזק, אבל ממון שמגיע באמצעות איסור, אינו נשמר אלא מתכלה ונאבד!
פעם מרן החפץ חיים הזדמן לעיר צ'רניקוב
פעם מרן החפץ חיים הזדמן לעיר צ'רניקוב שבאוקראינה וסיפרו לו שיש בעיר בעל בית חרושת שמעביד את פועליו בשבת. כאשר שמע זאת החפץ חיים, מיד הלך לביתו של אותו אדם וניסה לשדלו שיפסיק לחלל שבת ולגרום ליהודים רבים נוספים לעבור על מצוות התורה. אך אותו יהודי הקשה את ליבו ואמר לחפץ חיים: רבי קדוש, הרי מידי יום אני מרוויח ארבעת אלפים רובלים ואם אסגור את שערי בית החרושת אפסיד סכום זה מידי שבוע וכי כבודו רוצה להפסיד אותי בסכום כה גבוה? החפץ חיים לא נבהל מעזות הפנים והשיב לו בשלוה: האם עדיף לך להפסיד את בית החרושת כולו בשל חילול השבת? הרי פסוק מפורש הוא (שמות לד, כא): "ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות", מדוע התורה מודיעה לנו שבששת ימי החול נעבוד, הרי הוא דבר פשוט, אלא התורה מודיעה לנו בכך שדוקא אם נשבות בשבת נוכל לעבוד בכל ימי החול, אולם אם לא נשבות ביום השביעי, נצטרך לשבות בכל שבעת ימי השבוע בחול ובשבת גם יחד, כי לא תהיה לנו פרנסה כלל וכלל!
האיש שהיה רחוק משמירת המצוות שמע את דבריו הנוקבים של החפץ חיים אך הם לא נכנסו אל ליבו. הוא אמר בלעג לא מוסתר: וכי סבור הרבי שפסוק בחומש הוא שמחזיק את בית החרושת שלי?? כאשר ראה החפץ חיים שדבריו אינם נשמעים, הוא קם והלך ללא אומר ודברים. לא עבר זמן רב והבולשביקים חוללו מהפכה והשליטו על רוסיה ושכנותיה את השלטון הקומוניסטי, במסגרת המהפכה הם החרימו את המפעלים ובתי החרושת מידי בעליהם ובכלל זה היה אותו יהודי מחלל שבת. בקושי רב הוא הצליח למלט את גופו מציפורני השלטונות וכאשר הגיע לעיר מבטחים עני וחסר כל הוא מיהר לשגר מכתב לחפץ חיים בו התוודה על חטאיו וכך הוא כתב: רבינו הקדוש, עכשיו רואה אנוכי שדבריו צודקים ונכונים, כי אכן פסוק בחומש קובע את גורלו של בית החרושת! (את המעשה סיפר הגאון רבי יעקב ניימן זצ"ל).