המצוה: שנצטוינו, בעת שאנו עושים תשובה, להתוודות לפני ד' להזכיר את החטאים לפניו ולבקש כפרה עליהם.
הטעם: אינה דומה מחשבת האדם בליבו ובמוחו פנימה כמחשבת האדם כשהוא מוציאה ומבטאה בפיו ובשפתיו.
על כן קבע בוראינו יוצרינו שבעשותינו תשובה על אחת מהמעידות שמעדנו בעוברינו על מצוותיו המתוקות והמסולאות מפז. לא די לנו בשברון ליבנו וברגשותינו השכליים שאנו מתחרטים על העבירה והמעידה ואין ברצונינו לעשותה שוב, אלא עלינו להוציא החלטה זו בפינו ובשפתינו!
ספרי היסוד העוסקים במצוה זו: במקומות מפוזרים בש"ס ובעיקר בפרק אחרון שבמסכת יומא, רמב"ם הלכות תשובה, טור ושו"ע אורח חיים סימנים תר"ו תר"ז.
מצוה זו נוהגת: בכל מקום ובכל זמן. בזכרים ובנקיבות.
שיתו ליבכם: אם ננסה להצביע על מצוה אחת מבין תרי"ג המצוות שמתיחדת ביותר, הרי שמיד תעלה לנגד עינינו מצות התשובה. שכן צאו וראו בהליכות בשר ודם, אדם שעבר על החוק או על גזירת המלך עליו לרצות את עונשו המקסימלי אף אם ישוב בתשובה מאה פעמים, שכן את אשר עולל אינו יכול למשוך בחזרה, ומעוות לא יוכל לתקון.
אולם הנהגתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה אינה כן! אלא 'מודה ועוזב ירוחם' והשב בתשובה מתקבל בזרועות פתוחות ובנפש חפיצה, כשזדונותיו אף נעשים לו כזכויות כשעושהו באהבה!
אין אח ורע להנהגה כזו!