דקה מתוקה על העמוד היומי: שמח בחור בילדותך
דרך התשובה לעולם אינה נחסמת בפני הרוצה לשוב – אם אך יכיר בחטאו ויעשה את המוטל עליו כדי לתקנו ולכפר עליו, יתכפר לו עוונו בלי להשאיר בו אפילו רושם. דא עקא, שהיצר מטעה את האדם להתיאש מן התשובה, וכך באר ה׳׳חפץ חיים" את בקשתנו בתפילה "והסר שטן מלפנינו ומאחרינו":
משל לכפרי אחד, שבהגיע חג הסוכות בא אל המתבן להכניס את התבואה. העגלה היתה עמוסה ולא יכלה להיכנס. מה עושים? נכח שם ליצן אחד שאמר לו: "תמורת עשרה רובל איעץ לך עצה". שמח הכפרי ושילם את הסכום שהושת עליו. "וכעת", פנה אל הלץ, "אמור לי מה עצתך". נתן בידו הלץ זכוכית מגדלת והנחה אותו להביט דרכה אל הפתח. "עכשיו תוכל להכניס את התבואה" אמר הבדחן והלך לדרכו. רדף אחריו הכפרי וזעק בגרון ניחר: "רמאי" הפתח אמנם גדול, אבל התבואה גם היא גדולה יותר ואינה נכנסת". "אין בעיה", אמר הליצן, "אתן לך כעת גם זכוכית מקטנת. על התבואה הסתכל עם זכוכית מקטנת, ועל הפתח עם זכוכית מגדלת וכך תוכל להכניסה"…
כך בדיוק, אומר ה׳׳חפץ חיים", פועל השטן: לפני שאדם עובר עבירה, בא השטן ומנסה לשכנעו לעבור את העברה. "איך אוכל לעשות עברה?" נבהל היהודי, והשטן עונה: "זאת עבירה? זה בקושי מנהג… כולם עושים זאת, וחוץ מזה תוכל לעשות תשובה". כך הוא מקטין בעיניו את חומרת מעשה העבירה. לאחר שעבר האדם את העבירה, ובא לעשות תשובה עליה, מגיע אליו השטן עם זכוכית מגדלת ואומר: "על כזאת עבירה אתה רוצה לעשות תשובה? הלא אתה שקוע בבוץ מעל לראש, אין לך סיכוי!…"
על כן מבקשים: "הסר שטן מלפנינו ומאחרינו". שלפני החטא לא יבוא להראות לנו שהחטא אינו כל כך חמור, ולאחר החטא לא יצליח לשכנע אותנו שאי אפשר לעשות תשובה על חטא עצום שכזה… והנה נאמר בפסוק: "שמח בחור בילדותיך, ויטיבך לבך בימי בחורותיך, והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך, ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט" (קהלת יא, ט) אומרת הגמרא: אלו הם דברי יצר הרע שאומר לך "עשה חיים"! אבל מה אומר היצר הטוב? "כי על כל אלה יביאך האלוקים במשפט".
ולכאורה – אומר ה׳׳מגיד מדובנא" – קשה להבין כיצד חצי פסוק אומר יצר טוב, וחצי פסוק אומר יצר הרע. אלא ודאי – ממשיך המגיד מדובנא – הפסוק כולו דברי יצר הרע הם, והדברים יתבארו, כמובן, על פי משל:
אדם פגש בחברו ושאלו "האם כבר אכלת היום משהו?" ענה החבר: "לא, ובטני כבר נדבקת לגבי מרעב" ”אם כך המצב” אמר הראשון, ”אני מזמין אותך לאכול” נכנסו למסעדה, והחבר הזמין כיד הדמיון הטובה עליו. לפני ברכת המזון, נשמט ה׳׳מארח׳׳ מהמקום והשאיר את חברו לבד. הגיע בעל המסעדה עם החשבון המנופח, ותבע ממנו את התשלום. ”אני רק הזמנתי”, התפתל החבר, ”חברי הוא שצריך לשלם”, אך לא עזר לו מאום, הוא נאלץ לתת את שעונו היקר בתור משכון ויצא מן המסעדה כולו כעוס ונסער.
לאחר שבוע פגש את ה”מארח” שלו, מיד כשראו התנפל עליו בשצף קצף. עצר אותו החבר ואמר לו: ”רגע אני מבין שהשארת שם את השעון היקר שלך. שעון זה עולה לפחות פי שנים ממחיר הארוחה, ולפדות אותו הרי אינך יכול, חזור לשם, אפוא, ואכול עוד ארוחה דשנה”… כך פועל היצר הרע, אומר המגיד מדובנא. אומר הוא לאדם: מאחר וממילא ”על כל אלה יביאך האלקים במשפט”, הרי ש”שמח בחור בילדותך” – תמשיך ׳לעשות חיים׳ עוד ועוד, אל תעצור, ממילא אתה כבר שקוע מעל לראש בעוונותיך… אבל החכם עיניו בראשו, ויראה לתקן את אשר עיוות, ויפה שעה אחת קודם!
(ומתוק האור)